הכל מתחיל כשאורי אולמן מגיע לבית של אביו בירושלים. יורד עליו גשם, והוא עצבני, והוא רוצה לקבל תשובות בלי שאביו יסובב אותו סחור סחור. אבל מצד שני הוא חושש, כי הוא גם קצת מפחד מהתשובה שהוא מחפש. הוא ידע שזה לא יהיה קל ולא מופתע בכלל כשהוא לא מתבדה, הרי לא כל יום אתה שואל את אבא שלך למה אחותך התאבדה.
כך, פחות או יותר, נפתח "אחות שמש", ספרו החמישי של דרור בורשטיין. סיפור קטן, על אנשים פשוטים, שמנסה לפתוח צוהר לעולמה של משפחה אחת וליחסיה הפנימיים עם עצמה. בניגוד לספריו הקודמים ("הרוצחים", "בלי שום מקרה מוות", "אבנר ברנר"), ההתמקדות הזאת בסיפורים האישיים הקטנים לא נועדה לתת זווית ראייה על שלם הגדול מסך חלקיו. אין כאן שום מטאפורה לעולם הגדול, אין כל רמיזה על היחסים בין המדינה לאזרחיה, ואין אף תהייה פילוסופית נסתרת על משמעות החיים או על שוויים בעולם המודרני המנוכר כפי שמתבקש בספרים רבים הנוגעים בנושא כאוב וטעון רגשית כל כך כמו התאבדות. לא; רק מערכת יחסים סבוכה בתוך משפחה אחת, שהולכת ומסתבכת לה מעט יותר בעקבות החיים ומה שהם עושים לאנשים.
דרור בורשטיין, בדומה לגיבור ספרו האחרון, היה אמור בכלל להיות עורך דין. בדומה לגיבור, גם הוא גילה את אהבתו לעולם הספרות והחליט לשנות כיוון ולהקדיש את חייו לאקדמיה. אך בעוד שלגיבור הספר חסרה התעוזה לעזוב את החיים שהוא מכיר לטובת עולם אחר ומלא מסתורין שאינו מכיר, בורשטיין לקח על עצמו את השינוי ועושה רושם שמאז לא נח לרגע. בגילו הצעיר הספיק כבר לכתוב חמישה רומנים, לזכות בשני פרסים, לתרגם שלושה ספרים ולערוך לא מעט אחרים. הוא פילס את דרכו בפקולטה לספרות ובנה לעצמו שם של יוצר איכותי. אך מקריאה בספרו האחרון, יכול להיות שהדבר עומד בעוכריו.
"אחות שמש" הוא ספר שנכתב במודע לקוראים יודעי ספר. זהו ספר קשה לצליחה שדורש המון תשומת לב מקוראיו ולא תמיד מחזיר תמורה בעד האגרה. כמו רבים מהסופרים הישראלים בני דורו, בורשטיין מנסה גם הוא ליצור שפה סגנונית חדשה השוכנת לבטח אי שם בין הפרוזה לשירה. השפה הזו מצליחה, במאמץ לא רב, ליצור אנטגוניזם וריחוק שדוחה את הקורא הממוצע ומשאיר את אותם הסופרים עם אותו קהל מצומצם של חברים וקולגות שמדברים באותה שפה. רק לעתים נדירות מצליחים ספרים מהזן הזה לפרוץ את גבולות החוג המצומצם הזה ולקנות את ליבו של הקהל הרחב.
בסופו של דבר, יחסית לספר שכל עניינו הוא מערכות יחסים בין משפחתיות, כל תיאור מערכות היחסים הללו רדוד משהו ונוטה לפשטנות יתר, עד כדי כך שהקורא נשאר עם ספר על שום כלום, שכל מטרתו היא הכתיבה ותו לא. בורשטיין נהנה לשחק עם השפה ועם המילים, אך לא מצליח להעביר את ההנאה הזאת לקוראיו, ובסופו של דבר מייצר ספר בעל עמוד שדרה, אך חסר באיברים פנימיים שיצליחו להניע את הסיפור שלב אחד קדימה. הפשטנות בה בנה בורשטיין את הדמויות מקשה על האפשרות להזדהות עם מי מגיבורי הספר, וזהו חטא גדול מאוד בספר שמנסה לפרוט על מיתרי הרגש של הקורא.
אחות שמש / דרור בורשטיין, הוצאת כתר, 181 עמודים