הטלוויזיה היומית של רשת היא ביתית וברובה מוצלחת מאוד

אחד מהמינוחים המעניינים יותר שנכנסו לשוק העבודה ככלי מוטיבציה רגשי הוא "משפחה" – כמובן, השימוש הוא מניפולטיבי בעיקרו ונועד לייצר תחושות לויאליות, התגייסות, ודחיקת ההפרדה בין "אני" ל"אנחנו". ובכל זאת – מדובר בכלי יעיל מאין כמותו שלא נרשם בשום טבלת אקסל של הוצאות חברה. אם העבודה היא לא רק מקום מנוכר שרושם לך שעות עבודה ומפצה אותך במידה כזו או אחרת על הזמן שאתה משקיע עבור קונצרן גדול ממך, הרי שסביר שתבוא אליה ברוח טובה, תנפק את המקסימום ולא המינימום, ובתמורה תזכה בקהילה ובתחושת שייכות.

גם רשתות טלוויזיה עובדות באופן דומה – אולי גם, אבל לא בהכרח במסדרונות העובדים, בינן לבין עצמן– הן משתדלות ליצור זהות של בית עבור הצופים. מקום אינטגרלי, בעל מינימום חיכוכים וצרימות, בסיס אורגני שמייצר מתוכו ילדים שאת כולם אוהבים באותה המידה. אם הזכיינית קשת השכילה לייצר את תחושת הבית האחד, היציב ובעל הגב החזק, כבר לפני כמה שנים, בזכות הניהול המהודק של אבי ניר; הרי שבערוץ עשר נזכרים שהם בית אחד רק כאשר החרב מיטלטת מעל צווארם והם עומדים לפני סכנת סגירה, וברשת האגפים השונים אף פעם לא הצליחו להתאחד לכדי אחוזה אחת.

והנה, משהו חדש קורה – ודווקא מהקצה המדובר פחות של לוח השידורים, מתוכניות הבוקר ודרומה מכך אל תוך הטלוויזיה היומית, רשת מנסה לבנות פלטפורמה חדשה, עמידה יותר, שמשוחחת בינה לבינה ומחזקת את המותג של עצמה – כל זה מבלי לפלוט את הצופים החוצה מחוסר עניין או הזדהות. לא פשוט, אבל אפשרי.

אחרי שביום הראשון להשקת לוח שידורי היום החדש של רשת, פרצה בטיימינג גרוע לזכיינית (ובטיימינג מזעזע, כאילו שיש אחר, לכל ישראל) ההודעה הראשונה על חיסול ג'עברי וכל עמוד הענן שהשתרשר ממנה, חזרה אתמול רשת לנסות ולהשיק בזהירות מחדש את הטיטאניק הפרטית שלהם. ומסתבר שהספינה הזו דווקא לא עולה על שרטון, אפילו להיפך.

בלוח השידורים החדש, שמצטרף לתוכניות דיי טיים קודמות שיש לרשת, תמצאו את "לחיות טוב", הפעם בהנחיית ענת הראל וסופי צדקה; את "אסיפת הורים" בהנחיית קובי מחט; "השעה הבריאה" של עינת ארליך ודר' מיכל גולן מלכי ואת התוכנית המסקרנת מכולן "מדברים על זה" עם שי גולדן שרון כידון.

"לחיות טוב" סובלת מהתסמין העיקרי של תוכניות הבוקר – היא מתפקדת כפילר בוקר עליז בעובי של ציפוי קרמבו, ומזגזגת בין אייטמונים מבלי להצליח להעמיק באף אחד מהם. לא שיש הרבה מה להעמיק בסוגיה הרת הגורל "האם עדיף לקנות קרם עיניים אצל קוסמטיקאית או מהמדף בסופר פארם". עם זאת, הכימיה בין ענת הראל וסופי צדקה עובדת באופן נחמד, וצדקה כשלעצמה היא חמודה וטבעית מאוד.

"אסיפת הורים" היא כבר תוכנית מפתיעה לטובה הרבה יותר, וקובי מחט המנחה הצליח להתנתק סופית מכבלי ערוץ הילדים, ובתוכנית הוא ממצב עצמו כנציג הורים בעולם המבוגרים. גם הבחירה הלא מובנת מאליה, לתת לגבר להנחות מגזין שעוסק כל כולו בסוגיות הורות היא בחירה אינטליגנטית שמוכיחה את עצמה כהימור מוצלח. מחט מנווט היטב ובלי מאמץ בין פסיכולוגית הבית הנוכחת תמיד בתוכנית ובין נציגים דידקטיים עם חיתוך דיבור פדגוגי, והמגזין כולו הוא חיוני, נגיש ומצליח לגעת באמת בנושאים שחשובים להורים.

"השעה הבריאה" היא התוכנית המרשימה ביותר מסוגה שאפשר להיתקל בה היום בטלוויזית הדיי טיים. גם תוכנית הבכורה שלה היתה ערוכה היטב ומעמיקה, אבל הבחירה המדויקת בחזרתה אל לוח השידורים אחרי מבצע עמוד ענן, לגעת באריכות ולעומק בפוסט טראומה ובתופעות רפואיות אחרות שנובעות מלחץ ודחק היתה מצוינת ממש. ההנחייה הנינוחה והמתחלקת היטב בין עינת ארליך ודר' מיכל גולן מלכי יוצרת חוויה נעימה מאוד לצפיה, וזו תוכנית מגזין שלא נסמכת על השעה הלא מחמיאה שלה כדי לחפף בתכנים ולקדם תוכן שיווקי מקומם.

"מדברים על זה", התוכנית שסוגרת את לוח הדיי טיים של רשת, ומשודרת בין שלוש אחר הצהריים לחמש בערב, היא כבר המסובכת ביותר להפקה ועריכה, וככזו היא עדיין נחנקת מעט בחבל הטבור שלה. שי גולדן ושרון כידון נסמכים על נסיון הרדיו המשותף שלהם, אבל המצלמות מחבלות פה ושם בתקשורת ביניהם, ולא מעט רגעים הם עדיין רועשים, עמוסים או מאומצים מדי עבור הטלוויזיה. "מדברים על זה" מטופפת על קו התפר שבין טלוויזית פלאף קלילה ותוכנית אקטואליה – כך למשל יש פינה קבועה שעוסקת בבר רפאלי ומעלליה מחד ומאידך השניים מארחים גם את איתן כבל, סתיו שפיר ונועם שליט כפאנל מרשים שמוצגות לו שאלות תמוהות למדי שמתכתבות רק מרחוק עם מגזיני אקטואליה. "מדברים על זה" עדיין צריכה להבין איזו מין חיה היא, וכרגע היא בעלת פוטנציאל אדיר שעדיין לא מומש.

החומר שמדביק את כל אריחי התוכניות השונות של טלוויזת היום של רשת, היא רינת ספיבק – קריינית רצף שממלאת את הדקות בין התוכניות, מעבירה את הצופים הלאה, מפלרטטת עם המגישים בחן, מקדמת תכנים של רשת ומשתפת בסרטוני היום או בעובדות אקטואליות פרפראיות. באופן מפתיע מאוד, אותו דבק תוכני הוא ממש לא בלתי נסבל, ספיבק היא חמודה להפליא ומתמודדת בכבוד עם השידור החי והיא אולי היציאה המוצלחת ביותר של שידורי רשת, ומי שמייצרת את התחושה החמימה ביותר.

אחרי שנים של נשיאת עיניים כלות לקוד ההתנהגות של זכייניות טלוויזיה מחו"ל, נראה שרשת היא הראשונה שהרימה את הכפפה הדרוסה הזו ומצליחה לאט ובזהירות לייצר לעצמה זהות מגובשת ואחידה של טלוויזיה יומית שעונה בדיוק על הקריטריונים הנדרשים – טלוויזיה ביתית, קלילה אבל לא ריקה, מזמינה ונעימה לצפייה.

מה אתם חושבים על לוח השידורים החדש של רשת? ספרו לנו בפייסבוק