אולפני CBS הבינלאומיים השיקו אמש בישראל את ערוצי CBS ב-yes וב-HOT כאשר ערוץ CBS DRAMA מחליף את ערוץ הרומנטיקה וערוץ CBS REALITY מחליף את ערוץ הריאליטי. בעוד שבערוץ הריאליטי צפוי בעיקר עוד מאותו הדבר, ערוץ הדרמה של CBS מקדיש לא מעט משעות השידור שלו לתוכניות נוסטלגיה, ביניהן שידור של כל סדרת אופרת הסבון "שושלת", דרמת המתח "טווין פיקס" מבית היוצר של דיוויד לינץ', "האב דולינג חוקר" ועוד אחרות. מבין הסדרות שפורטות בעיקר על נימי הנוסטלגיה, "שושלת" ו"טווין פיקס" הן המעדן העיקרי של CBS. שתי סדרות שהיו מדורת שבט לצופים הישראליים, שכולם דיברו ועסקו בהן, וכל אחת מהן בדרכה שלה שינתה משהו באופן בו התייחסו כאן לטלוויזיה ולאמריקה בשנות ה-80 וה-90.
גם ממרחק הזמן "שושלת" מבדרת להפליא פחות כטלוויזיה קוהרנטית שמדמה איזו שהיא מציאות אפשרית ויותר כמוצר תרבותי מופרך שמהמם לחשוב שמישהו התייחס אליו ולדרמות שלו ברצינות. המפגש עם "שושלת" הוא כמו ערב שקופיות משפחתי בו הנוכחים מתביישים בתסרוקות המחרידות שאימצו בגלל צו אופנתי שרירותי, וצוחקים מטרגדיות זעירות שנדמו אז כמרכז הקיום והיום נראות נאיביות ופעוטות.
"שושלת" הכניסה לחיינו את אחת מנעימות הפתיחה הכי דרמטיות ומתוזמרות, רהיטי מהגוני, פרוות מפוארות, ויסקי בקראפי בדולח, וטונות של ספריי לשיער. חוץ מאלו היו עשרות שערוריות, בגידות, רציחות, התמוטטויות עצבים, תאונות דרכים וקימות לתחייה של מי שאמור היה להיות כבר מת. זה היה מחריד ונהדר בו זמנית, ודממת המוות ששרתה בשעות השידור של הסבונייה ברחובות ישראל, יחד עם המסכים שהבהבו מכל חלון העידו שאין מי שלא צופה ב"שושלת", רק מי שמכחיש.
"טווין פיקס" היא כבר אופרה מסוג אחר לגמרי, דרמת מתח מופרעת ופרועה שסובבת סביב השאלה "מי רצח את לורה פאלמר?", נסיכת התיכון היפהפיה מהעיירה האמריקאית שכוחת האל. "טווין פיקס" גרמה לדור שלם להתאהב בסוכן המיוחד דייל קופר (קייל מקלכלן), בפאי דובדבנים ובאמריקנה. הרבה לפני דרמות הפרברים הלא-מושלמים-כפי-שהם-נראים, "טווין פיקס" הראתה שעם כל הכבוד השיט האמיתי מתרחש בעיירות קטנות. להבדיל מ"שושלת", ל"טווין פיקס" יש עדיין ערך אמנותי והיסטורי אמיתי היא שינתה את פני הטלוויזיה, העלתה את הסטנדרטים בכל הנוגע לתסריט, עיצוב אמנותי וצילום, ויצרה את הזגזוג בין קולנועי לטלוויזיוני שעכשיו נראה לנו מובן מאליו.
השידורים החוזרים של קלאסיקות הנוסטגיה, בדומה לשידורים הליליים של ערוץ 1 שמשחזרים רגעי זוהר מ"מוצ"ש", "סיבה למסיבה" ו"שישאר בינינו", הם שמיכת פוך חמימה למוח הטרוד של האדם המודרני. קצת כמו הידיעה שבכל בית מלון בעולם שתדליק בו טלוויזיה, תמצא פרק של "חברים" או "סיינפלד" משהו קטן וטוב, שאין בו ערך ממשי מלבד סיפוק התחושה שהכל בסדר, או שהכל יהיה בסדר. אין בזה שום דבר רציונלי, או מבוסס, רק התכרבלות במקום נוח שבו לא נדרש ממך שום דבר מלבד התענגות על הרגע. בעוד עשרים או שלושים שנה גם הסדרות שאנו צופים בהן עכשיו ייראו לנו מיושנות, איטיות, מופרכות ומצחיקות. אולי גם אז הן יהפכו להיות מעין תבשיל נחמה לא גורמה שמגישים לאורחים, אבל בהחלט משהו שמתפרקדים על הזכרון שלו.
התגעגעתם ל"שושלת" ו"טווין פיקס"? ספרו לנו בפייסבוק