ביום ראשון הקרוב, ה-30.12 בשעה 15:00, תעלה בערוץ הילדים העונה השנייה של "סתאאאם!" תוכנית מתיחות לילדים בהנחיית עודד פז ("הפיג'מות"). הזאטוטים שעוקבים אחרי התוכנית אולי לא מזהים את שורשיה ההיסטוריים, אבל מדובר, למעשה, בספין אוף לכל דבר ועניין של "פספוסים" הישנה והטובה, כשיגאל שילון עדיין מושך בחוטים. "הדי אן איי של התוכנית זהה לזה של 'פספוסים'", אומר שילון, "היא מורכבת מקטעי פספוסים וממתיחה מרכזית של מפורסם מעולם הילדים, כשהגימיק המרכזי שמבדיל אותה הוא שהמתחנים עצמם הם ילדים. ויש עוד הבדל אחד הפעם אני לא המנחה. אני רק עוזר לעודד פז תוך כדי המתיחה, וכשהיא מסתיימת, ברגע הגילוי, אני זה שיוצא החוצה, כי הבנו שזה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה. אני כנראה כל כך מזוהה עם הנושא, שרק כשהנמתחים רואים אותי נופל להם האסימון שהם אכלו אותה".
זהו, אם תרצו, שילון בתמצית אדם שהפך שם נרדף לז'אנר. אמרתם שילון, אמרתם מתיחות ופספוסים. האיש היה מעורב מאחורי הקלעים בעשרות תוכניות, תשדירי שירות, פרסומות וסרטים דוקומנטריים, אבל יהיה מזוהה לעד עם "פספוסים", התוכנית שלו ששודרה במשך 15 שנים רצופות, והזיהוי דווקא מוצא חן בעיניו. "לאורך השנים היתה הרבה עליבות בתחום של ביקורת טלוויזיה", הוא מספר, "אבל היה מבקר אחד שהכי הערכתי את דעתו מכולם, וזה יובל נתן. ואני זוכר שהוא כתב עלי פעם משהו כמו, איך זה יכול להיות שמישהו כמוני כל כך מצליח - הוא לא רזה, הוא לא יפה, הוא לא מספר בדיחות, הוא לא מדבר כל כך טוב והקול שלו לא צלול, והוא כל כך מצליח? ובאמת לא הייתי פרונט מן טבעי. אבל אם הייתי מסכם את ההצלחה שלי או מנסה להבין אותה, זה כנראה כי הייתי נורא מחובר לחומר, ואנשים האמינו שאני באמת צוחק, שאני באמת נהנה. זה היה הסוד".
שילון, 66, עשה לעצמו שם כבמאי כבר בראשית שנות ה-80 עם סרטי המתיחות שיצר ביחד עם יהודה ברקן (ביניהם "חייך, אכלת אותה", שהביא לבתי הקולנוע כמות חסרת תקדים של 750 אלף צופים). הוא נהנה הרבה פחות לדון בחלק הזה של הקריירה שלו, וכשהוא נדרש להתייחס לסרטים, מספק תשובה דיפלומטית ומסויגת. "הייתי גאה בסרטים האלה מהיבט הקופה, כי הם היו הצלחות ענקיות. מה שנעשה שם נארז בצורה כזאת שהוא יצא למסכים ואנשים נהרו לקולנוע. עד היום לא הגיעו למספרים כאלה. ואני זוכר את המספרים כי לארוז משהו - ואני קורא לזה משהו - ולהגיע להצלחה כזאת קופתית זה לא קל, גם אם ארזת מוצר... בעייתי. בתוכן יש לי הרבה בעיות עם מה שנעשה אז".
את הצעד הראשון שלו אל קדמת הבמה עשה שילון רק בסוף שנות השמונים, עם פינת פספוסים בתוכנית "סופ סופ" של גבי גזית בערוץ הראשון. אחרי שהפינה המיתולוגית ירדה, הכיר את את אלי יצפאן והחל להריץ איתו חלטורות לוועדי עובדים. "היינו עושים מתיחות במפעלים גדולים כמו שטראוס, אלביט, משרד הביטחון, ואז מקרינים את זה לעובדים בערבים החגיגיים שלהם", הוא מספר. "ערבי יחידה כאלה. ואז, כשהתחיל ערוץ 2 הניסיוני, הם היו מוכנים להקרין הכל, אז עשינו את 'פספוסים פלוס', תוכנית דלת תקציב שהורכבה מפספוסים שאספנו, ומהפוטג' שכבר היה לנו של מתיחות שיצפאן עשה במפעלים. את התוכנית הזאת הגשנו ביחד. ב-1993, כשעלה הערוץ השני, דן (דן שילון, אחיו של יגאל והמקים והמנהל הראשון של רשת ע.ס) רצה שנעשה תוכנית אצלו, אבל מוטי קירשנבאום הגדול שהיה מנכ"ל רשות השידור נתן הצעה כספית מאוד יפה, ויצרנו עבור הערוץ הראשון את 'מועדים בשמחה', תוכנית מתיחות מרהיבה. כשהתחלנו לעשות אותה מוטי אמר שאני אוריד את יצפאן מההנחייה ואהפוך אותו למתחן במשרה מלאה, כי הוא קלט בחושים שלו שזה מתחן גאון. וככה בעצם נוצר הפורמט של התוכנית".
נשמע שלקירשנבאום יש מניות בהצלחה של "פספוסים".
"אתה לא מבין עד כמה. כשהתחלנו לעבוד על 'מועדים בשמחה' בכלל לא הייתי בטוח שצריך להמשיך עם המתיחות, שאלתי אותו אם עוד יש לזה עתיד. מוטי אמר לי שמתיחות זה ז'אנר שתמיד היה ותמיד יהיה, כי זה ז'אנר שנולד עם הטלוויזיה והוא ייחודי לטלוויזיה - אי אפשר לצרוך אותו בדרך אחרת, אתה לא אומר לאשתך 'בואי ניסע הערב לרמת גן לראות מתיחה'. והוא צדק. באותה שנה התוכנית שלנו בערוץ הראשון ניצחה את 'המעגל' של דן ברייטינג, ואז רשת התקשרו עם הצעה כספית נדיבה והחזירו אותנו לערוץ 2, לעשות את 'פספוסים'".
איך מוטי הגיב?
"כעס מאוד. זה היה סכסוך גדול, היינו ברוגז הרבה שנים, לא דיברנו. אבל היום אנחנו חברים טובים".
על הפרטנר המיתולוגי שלו, יצפאן, יש לשילון רק מילים חמות אף שבשנים האחרונות הם לא שומרים על קשר. "אני באתי מהאסכולה שאומרת שמתחן הוא מאוד חשוב, אבל הנמתח הוא המרכז של הסיפור, ואם הוא לא נותן את הריאקשן זה לא שווה כלום. בא יצפאן ופתאום גנב את ההצגה, השטיקים שלו גנבו את ההצגה. פתאום המתחן היה המרכז. לימים ניסו לחקות אותו, ואף אחד לא הצליח. היחיד שעשה משהו שהתקרב היה יובל סמו ב'ארץ נהדרת', בדמות של הישראלי היפה, אבל הם השתמשו הרבה יותר בשולחן העריכה. הרבה פעמים לא רואים את הריאקשן של האנשים סביבו בכלל. עדיין יצפאן זה יצפאן".
בעולם אפשר אולי להשוות אותו לבוראט?
"בוראט, עם כל הכבוד, הוא חצי ישראלי. הוא יודע עברית, ותהרוג אותי אם אני טועה - אבל לדעתי הוא למד את יצפאן. הוא הלך למקומות הרבה יותר מופרעים ומשוגעים, אבל אני חושב שהוא חצה קווים אדומים שאני לא הייתי מעיז לחצות. קווים אדומים מבחינת אינטגריטי, יושר, יחסי מתחן-נמתח".
ואם כבר מדברים על גבולות אתיים, אין מנוס מהתמודדות עם הנושא הטעון של פרשיית דודו טופז, חברו הוותיק של שילון שסיים את חייו בנסיבות טראגיות. "דודו היה חבר טוב", אומר שילון, שמרצין כשהנושא עולה. "זה סיפור מאוד עצוב. הוא עשה מעשים שלא יעשו, והם בלתי נסלחים. אבל גם זוהר ארגוב הואשם באונס, והיום אחרי הרבה שנים, משמיעים את השירים שלו. זה לא אומר שסלחו לו, אבל אני חושב שעם הזמן שיעבור, הרבה זמן, יזכו גם לראות שמעבר לדברים האיומים דודו עשה דברים יפים. הוא יקבל את מקומו בהיסטוריה. אבל זה עוד מוקדם מדי, כואב מדי, מדמם מדי הכל. אצלי בבית על הקירות יש תמונות שלו, ואני לא מוריד אותן. הייתי איתו בכיתה, הייתי איתו בתנועה, היינו מיטה ליד מיטה בטירונות, ונורא קשה לי. אבל המעשים שלו, נכון לשנים הקרובות, מחקו הכל".
בכלל, שילון שעשה לעצמו שם של מותח גבולות סדרתי, מתעסק לא מעט בסוגיות של אתיקה וטוהר מידות. הוא מציין בגאווה את העובדה שבכל שנות קיומה של "פספוסים" לא בוימה מתיחה, מזלזל במתיחות מפורסמות מהאינטרנט שנראות לו כמו תרמית ודואג לשמור על ניקיון מילולי בתוכנית החדשה שלו לילדים ("לא שאני חושב שהמילה זונה לא היתה בתנ"ך, אבל יש הקפדה על העניין הזה"). "יש רק מתיחה אחת שאני מתחרט עליה ממש", הוא אומר, "ואני מצטער לומר שעשיתי אותה פעמיים גם בסרט 'עבודה בעיניים' עם נתן דטנר ואבי קושניר שהתנגדו, וגם אחר כך ב'פספוסים'. זאת היתה מתיחה שנגעה בנושא של איידס, וזה לא הצחיק אף אחד. בסופו של דבר גם לא שידרנו את זה".
גם היחס שלו לריאליטי ז'אנר בו נגע כשיצר בעבר את התוכנית "המופע של סטיב", ויש שיטענו כי הוא ממשיך את דרכן של תוכניות המתיחות אמביוולנטי. "אלה תוכניות שכבודן במקומן מונח, כי יש שלט. משיכה לריאליטי לרוב אין לי, למעט 'האח הגדול' שאני שפוט שלה, והיא גם הכי קרובה לעולם שלי, כי המצלמות מלוות את האנשים מסביב לשעון. זה מרתק אותי, ככלוב בגן חיות, ואני מרגיש שהייתי שם כשזה נולד והמצאתי את הדברים האלה".
אתה לא מרגיש שהגבולות האתיים נפרצו?
"ודאי, יש דברים שמקוממים אותי בריאליטי - אבל עזוב, אני מדבר על הרעיון עצמו, שסוגרים אנשים בתוך חדר ניסוי. מה לעשות, אני אוהב לצפות בזה, ואני לא היחיד דרך אגב. גם את העונה הראשונה של 'הישרדות' ראיתי ואהבתי. אחר כך הפסקתי לצפות, ואז פתאום את העונה האחרונה ראיתי בצימאון, כל פריים, ואם לא הבנתי עשיתי במקס אחורה".
תוך כדי צפייה ב"הישרדות VIP", שילון התאהב בדמותו של איתי תורג'מן, וכעת הוא מפתח תוכנית מתיחות חדשה למבוגרים בכיכובו של תורג'י. לדבריו, אין לו בעיה מיוחדת לפנות את קדמת הבמה לכוכב צעיר, והוא לא משתוקק לחזור ולהתייצב מול המצלמות. "אני מודה שאני מקבל את זה בהבנה ואפילו בהקלה", הוא אומר. "לא באתי מהפרונט. התחלתי להיות מגיש בטלוויזיה בגיל 43 כמעט הגיל של צביקה הדר עכשיו. כל זמן שנותנים לי לעבוד מאחורי הקלעים, אני נהנה. לא לפרונט בחרתנו. פרונט דורש דיאטות, תספורות, הקפדה על כל מיני דברים. אני כבר לא צריך את זה. ועדיין ברחוב מצטלמים איתי אם אתה רוצה את מנת הסלבריטאות".
חוץ מזה, סיכמנו כבר שעדיין צריך אותך כדי שאנשים בכלל יבינו שמתחו אותם.
"בתוכנית החדשה עם תורג'י אני לא מתכוון לצאת בסוף. בקרוב נראה אם זה עובד".