כי בנו בחרת: על מה ניצן הורוביץ לא היה מוותר בתרבות?

תל אביב היא השער שלי לעולם התרבות, ואולי לעולם בכלל. כבר בכיתה ג', נסעתי לבדי לעיר הגדולה. עליתי בראשון לציון על קו 200 לתחנה המרכזית הישנה, ומשם קו 5 - הקו האהוב עלי עד עצם היום הזה: שדרות רוטשילד, הבימה, הסנטר, דיזנגוף, צפון, כמעט עד הירקון; על הציר הזה ראיתי את ההצגות הראשונות בחיי, הקונצרטים, הסרטים, וההופעות. זה היה, ועדיין, ציר מופלא - תמהיל של תרבות, מסחר, ובילויים, וכמובן אנשים וטיפוסים ודמויות מכל הסוגים והמינים כפי שיש רק בעיר גדולה ותוססת. והכל קרוב, מזמין, במרחק הליכה, או מקסימום קפיצה קלה במיניבוס האדום-צהוב, "הטרקטור", שאני מחבב במיוחד.

כמובן שהחדר הראשון שלי בת"א היה שם, ממש במרכז העניינים, ומסביב נטוותה רשת שלמה של חברים ועמיתים. חבל לי שכמעט כל בתי הקולנוע נעלמו מהעיר, ובמיוחד חבל לי שמחירי הדירות המטורפים מונעים מצעירים לבוא לכאן כמו שאני באתי, וצובט לי את הלב שבמקומות הכי שווים בעיר קמים מגדלים עם דירות ענק שרובן ריקות כל השנה כי הן שייכות לתושבי חוץ. ועדיין זו עיר נהדרת, וכשאני עולה על "הטרקטור", אני עדיין מחייך כשאני שומע את המשפט הכי תל אביבי שיש: "סליחה, אתה יכול להעביר לנהג את הכסף?".

ניצן הורוביץ הוא ח"כ מטעם מרצ ונמצא במקום השלישי של המפלגה בבחירות הקרובות

סתיו שפיר מספרת על הבחירה התרבותית שלה
אילן גילאון מספר על הבחירה התרבותית שלו
דני דנון מספר על הבחירה התרבותית שלו

מה דעתכם על הבחירה של ניצן הורוביץ? דברו על זה בפייסבוק