פרנק זקן. פרנק קצת מבולבל. הוא הולך לאכול צהריים כל יום במסעדה שסגורה כבר שבע שנים. הוא לא תמיד זוכר למה אשתו כבר לא גרה אצלו בבית, או האם הבן שלו כבר סיים אוניברסיטה או לא. מכיוון שברור שלפרנק קשה לתפקד לבד, הבן דואג לו לעזרה. הוא היה מביא לו מטפלת פיליפינית, אבל מכיוון שמדובר בעתיד, הוא מביא לו במקום זה רובוט. הרבה יותר פשוט לסדר את זה מבחינת ויזה, מתברר.
פרנק, כמו כמעט כל אדם במצבו, טוען שהוא לא צריך רובוט, מה פתאום רובוט, הוא יכול הכל לבד, מי צריך את הרובוט הזה. וכמו כמעט כל אדם במצבו שנמצא בסרט, הוא מקבל לאט לאט את העוזר הרובוטי, מכיר אותו ומתיידד איתו, עד שהם הופכים לחברים בנפש, אם אפשר לומר דבר כזה על קשר בין אדם ומכשיר חשמלי. קצת כמו "מחוברים לחיים", רק עם רובוט במקום אפריקאי. ומכיוון שפרנק הוא, במקרה, פורץ לשעבר, הוא נעזר ברובוט כדי לחזור לתפקוד כלומר, לחזור לפעילות בלתי חוקית.
"רובוט ופרנק", בקיצור, דומה להרבה סרטים שכבר ראיתם, אבל עם רובוט באמצע. יש שני סוגים של רובוטים בקולנוע: אלה שמתמרדים נגד אדוניהם ויוצאים להשמיד את האנושות, ואלה החמודים עם האישיות שרוצים ללמוד מהו הדבר הזה לו בני האנוש קוראים אהבה. הרובוט של פרנק (שמדבר בקולו של פיטר סקארסגארד) שייך לסוג השני. אבל בניגוד למוסכמה הגורסת שכלבים, ילדים ורובוטים גונבים את ההצגה, הרובוט ככל שהוא סימפטי, ועל אף שהוא לכאורה מרכז הסרט והייחוד שלו משאיר את ההצגה כולה לפרנק, כלומר, לפרנק לנגלה.
ההופעה של פרנק לנגלה היא הדבר שמחזיק את הסרט. הוא נע בין קשיש מטושטש לבין פורץ מקצועי, ובתוך כל זה צריך לנהל יחסים סוערים עם רובוט כלומר, לאורך חלק גדול מהסרט הוא בן האנוש היחיד על המסך. מכיוון ששותפו למסך לא חזק בהבעת רגשות, העוצמה הרגשית של הסרט תלויה כולה בלנגלה, והוא, שלא במפתיע, עומד במשימה בקלות. אם לראות את הסרט, שווה לראות אותו בשביל פרנק.
ובאשר לרובוט? הוא, נדמה, לא יותר מ"הוק", גימיק שעליו אפשר לתלות את הסיפור. נראה שהתסריטאים לא מאוד התעמקו בו או בטבעו הרובוטי. כסרט מדע בדיוני, "רובוט ופרנק" גרוע מאוד: ה"עתיד" שבו הוא מתרחש זהה להווה, עם אותן מכוניות, אותם בתים, אותם מקררים, וחשוב מזה, בדיוק אותם מנעולים - רק שיש בו רובוטים הולכים על רגליהם, מבינים שפת אנוש, מדברים בחופשיות, לומדים בכוחות עצמם ויודעים לעשות מגוון גדול של פעולות, בדיוק כמו אלה שלא קיימים היום בשום מקום, וייקח עוד שנים רבות עד שיתקיימו.
זאת אולי תלונה קטנונית, בעיקר עבור סרט עצמאי בעל תקציב מוגבל, אבל גם העיצוב של הרובוט לא משכנע: יצור שבקושי יכול להניע מפרקים לצדדים פשוט לא יוכל לעשות את כל מה שהרובוט עושה בסרט. חוץ מזה, אין לו אישיות כובשת כמו לרובוטים קולנועיים חביבים אחרים, כמו ג'וני 5 או וול-E. זה לא מפריע לסרט להיות נחמד, אבל לא מאפשר לו להשאיר חותם הרבה מעבר לכותרות הסיום. הוא לא מדהים, אבל הוא נעים.
מה חשבתם על "רובוט ופרנק"? דברו על זה בפייסבוק