מועדון ה-TLV נסגר: נזכרים ברגעי השיא

מועדון ה-TLV המיתולוגי סוגר את שעריו בפעם האחרונה בהחלט. ב-3 בינואר תתקיים מסיבת הפרידה החגיגית ממנו, שגם תציין את יום הולדתו של רל נדל, מבעלי המקום יחד עם זיו שני.

ה-TLV הוקם בשנת 2000 והמשיך את תקופת הזוהר של המועדונים של אלנבי 58 והאוקטופוס המיתולגיים, שהניחו את היסודות לסצינת הקלאבינג בתל אביב. נדל ושני הקימו את המועדון על חורבות חניון המזח ומשכו את בלייני העיר אל נמל תל אביב, עוד לפני שבכלל היה נמל. ה-TLV היה מגה קלאב חדשני עם שלושה אולמות ענקיים, תאורה ייחודית ורקדניות, ומשך אליו אלפי אנשים. במשך השנים התארחו במועדון עשרות די.ג'ייז מחו"ל כמו דיוויד גואטה, אנתוני פאפה, לי בוריג', טייסטו, סאשה, טום סטפן, דארן פירס, מרשל ג'פרסון, דני האולס, ניק וורן, דייב סימן, כריסטיאן סמית, בוב סינקלר, מארק רונסון ועוד.

במסיבת הסגירה שתתקיים ביום חמישי (3.1), במסגרת XL Nightlife Festival, ינגנו די.ג'ייז רבים שליוו את המועדון במשך השנים, ביניהם ראובן לובלין, רונן מיילי, דוד טור, זידאן, קוז'אק, צ'ופי ועוד. לרגל הפרידה המרגשת, ביקשנו ממספר די.ג'ייז ששמם נקשר במועדון לעד, לבחור טראק אחד שהכי מייצג עבורם את התקופה שלהם במקום, ולספר על אחד מרגעי השיא שלהם מאחורי העמדה.

"לסגור את אלנבי 58 ולפתוח מגה קלאב באמצע אינתיפאדה זה ביצי ברזל, זה מה שמאפיין את רל נדל ולכן אני מתה עליו. ההבדל המהותי בין המקומות היה המעבר למועדון ענק וגדול, זה היה מגה קלאב והבילוי הפך למגה בילוי. הגעתי לשם בעיקר כבליינית, כל מסיבה שם היתה גדולה, מטורפת וקיצונית. גם המוזיקה בשנים האלה היתה קיצונית, היא מאוד הושפעה מחו"ל וירדה ב-BPM שלה. בתקופה ההיא הייתי רוב הזמן בחו"ל כי רוב התקלוטים שלי היו שם אבל אני זוכרת פעם אחת שהגעתי למועדון למסיבה סגורה ואינטימית עם הדי.ג'יי סאשה, בלי עוד 3,000 איש שמפוצצים את המקום. להיות במקום הענק הזה, במסיבה פרטית עם די.ג'יי בסדר גודל כזה, היה מאוד נדיר".

"השם הזה, TLV: האסוציאציה הראשונה שהוא מיד מעלה בי היא בית. תמיד הרגשתי במקום הזה בבית, בין אם כבליין או כדי.ג'יי. המקום תמיד נתן לי תחושת נוחות, תמיד שמח בו ויש אווירה של ביחד.

היו הרבה רגעים משמחים במועדון הזה, שהיווה בעצם את המגה קלאב הראשון בארץ, או בטח אחד מהראשונים בהם. היו לי שם המון רגעי שיא שאני תמיד נזכר בהם לטובה - ימי הולדת מיוחדים של רל נדל או זיו שני (בעלי המקום), למשל. פעם היה אפטר מדהים עם הדי.ג'יי פול אוקנפולד. לילה לפני זה ניגנתי באילת והייתי צריך לנסוע חזרה במכונית בשביל להגיע בזמן, כי לא היו טיסות בזמנים ההם. הייתי מאוד מאוד עייף, אבל ברגע שעליתי לעמדה - כל העייפות נעלמה ונשאבתי לתוך האנרגיות המדהימות שהקהל העניק לי".

"אני זוכר שסאשה הגיע לתקלט אחרי ארוחה במסעדה והיה לו קילקול קיבה. אחרי שהוא התחיל לנגן, הוא כל פעם היה צריך לרוץ לשירותים ואז הוא ביקש ממני שאשים את הטראקים במקומו. זה בעצם היה הבק-טו-בק הראשון שלי עם סאשה".

"עצם העובדה שה-TLV נסגר היא בשורה מבאסת, זה מה שכולם חושבים ואני בכללם. הכרתי את המועדון מאז יומו הראשון וניגנתי בו תקופה, גם במסיבות וגם באירועים פרטיים, ובעיקר בתור רזידנט בליין 'Monday Special' שנחשב עד היום לליין שהניח חלק מהיסודות של הסצינה התל אביבית, רץ כמה שנים טובות ומשך אליו את מיטב הסלבס והבליינים. התחלתי את הליין הזה בתור די.ג'יי בחדר הקטן ובעקבות ההצלחה התקדמתי אט אט לחדר הגדול, שהיה בשבילי המים העמוקים - עד היום זה חלק מההיסטוריה המוזיקלית שלי ולחלוטין שיא. האופי של הליין היה שם דבר, ומוזיקת ההאוס שנוגנה שם גם על מחשב וגם בתקליטים לא השאירה אף אחד אדיש. היה לי העונג לעבוד עם אנשים מקצוענים ואלופים בתחומם, שממשיכים עד היום להיות חלק ממני בתור די.ג'יי. אני גאה להיות חלק מההיסטוריה והטראק שבחרתי תמיד מזכיר לי את הימים המופלאים במועדון".

"כבליין ואחר כך כדי.ג'יי שניגן במועדון אלנבי 58 והיה רזידנט של ליין המילניום, ה-TLV (או הטאלב כפי שקראנו לו בקיצור) היה המפלצת החדשה בעידן המגה קלאבס. הוא היה המכ??ה, המקום החדש שבו די.ג'ייז רוצים לנגן ואליו הבליינים רוצים להיכנס. יש לי הרבה זיכרונות יפים ממקום שאליו באנו כדי לשמוע ולהשמיע.

עוד לפני שדיוויד גואטה הפך לפצצת מסחריות, הוא התארח במועדון וזה היה אחד מרגעי השיא שלי שם. אני גם זוכר תקלוט לצידו של סאשה האגדי וסט במסיבת יום ההולדת של מיכל נדל, שחף סגל ואפרת רייטן. בעיקר זכורים לי ערבי אלקטרו רטרו שהתקיימו בכל יום חמישי האחרון של אותה השנה. היו בערבים האלו סטים שהכילו את להיטי השנה הכי גדולים ולצידם קלאסיקות. זה היה ערב היסטרי והיה לי הזכות לקחת בו חלק. אחרי מועדון הזיזי של אותם הבעלים שהיה גם הוא לבית שלי והפך למגה בר, תם לחלוטין העידן הזה עם סגירת ה-TLV, שאמנם לא היה פעיל בשנים האחרונות אבל הוא חלק מההיסטוריה שלי ושל חיי הלילה בישראל. יהי זכרו עטוף בצרור ההאוס".

"השיר הזה של מולוקו הוא גם הלהיט שלי מימי ה-TLV, וגם בחרתי אותו לאירוע הסגירה ביום חמישי. ה-TLV היה המגה קלאב הראשון בתל אביב, בניגוד למועדון אלנבי 58 שהיה גם הוא חלוצי אבל עדיין השתייך לאיזור שינקין והסביבה. ל-TLVהגיעו מכל רחבי הארץ, ואני זוכר את הלחץ של יום הפתיחה, כשעוד היו המון דברים שלא סגורים ומוכנים סופית. ויקטור קלדרון ניגן בערב הפתיחה והקירות הזיעו - אבל באמת - מההתרגשות. המסיבות שלי בימי שישי שם היו מדהימות, עם תערובת של גייז, סטרייטים, טרנסקסאוליות וכל מה שביניהם בקהל. זה היה פרנדלי טיים, שילוב מנצח למסיבות הכי צבעוניות שיש. אחד מהרגעי השיא שלי שם היה תקלוט של מארק אלמונד באחד מימי השישי - לילה שלא יישכח".

"כל הרגעים והחוויות שלי במועדון ה-TLV הם יותר תמונות בראש מאשר מילים. המסיבה הראשונה שעשינו במועדון עם ויקטור קלדרון היא ערב שאני זוכר טוב, גם כי הכרתי בו את אשתי. זה היה הערב הראשון של המגה קלאב הראשון והיו המון ציפיות סביבו. קלדרון סיים את הסט ו-3,000 איש מחאו לו כפיים אחרי שהוא ניגן משהו כמו 8 שעות ברצף. זו תמונה שלא אשכח כל החיים".

"בתור רזידנט במועדון, כל ערב הוא באמת רגע בפני עצמו אבל דווקא האירוע עם קלדרון שלא ניגנתי בו, זכור לי כמסיבה שאנשים ממש שאגו בו בהיסטריה. נוסף לזה, ב-2002 עשינו מסיבת אפטר ביום העצמאות, 'Love Is Real', בשיתוף עם מועדון האומן 17. אז עדיין לא היתה הטיילת של נמל תל אביב, כך שכשפתחנו את הרחבה והיא התפרסה אל מחוץ למועדון והיתה מפוצצת באנשים. אני ניגנתי בחוץ ופתאום התחיל גם המפגן האווירי של חיל האוויר. כולם עם הידיים מונפות באוויר, מטוסים מעלינו, והכל מול הים. חוויה מרגשת ומדהימה שלעולם לא אשכח".

"המועדון הזה היה גשר בין שנות ה-90 העליזות והצבעוניות למילניום. האווירה שם היתה יותר קודרת ממה שנהוג, ומאוד הזכירה את שנות ה-80, עם לוק שחור שהכיל הרבה חללים, שהלמו מאוד את מוזיקה עםBPM יותר נמוך - מקצבים יותר איטיים, בניגוד לצלילים הצפופים שאפיינו שירים משנות ה-90. היתה לי חוויה לנגן במקום, היו שם מערכות סאונד ותאורה מתקדמות, שתי רחבות ריקודים ושלושה ברים, ועוד עמדת די.ג'יי מפנקת עם בר אישי ושני מוניטורים תלויים למעלה. אחד מרגעי השיא שלי שם היה כשהתארחתי בתיקלוט עם ג'ון דיגווד, טייסטו, פול אוקנפלד, סאשה ועוד רבים אחרים. הקטע שבחרתי הוא קטע שלי שיצא בשנת 2002 בחברת התקליטים יושי טושי של דיפ דיש. הופעתי איתו במועדון יחד עם מלאני הזמרת".

מה הזיכרון שלכם מה-TLV? ספרו לנו בפייסבוק