כך ראינו: פליטים פלסטיניים עוזבים את ישראל לאחר מלחמת ששת הימים: צפו

"כך ראינו" הוא פרויקט ענק ומרתק של המפיק אריק ברנשטיין והבמאי אליאב לילטי שמציג לראשונה חומרים דוקומנטריים נדירים, המורכבים רובם ככולם מצילומים ביתיים שצולמו במצלמות 8 מ"מ. כאן בוואלה! תרבות אנו חושפים מידי שבוע קטעים מהסרט, המציגים את סיפורה של מדינת ישראל כפי שנתפס בעדשות של צלמים חובבים.

התמונה הנעה אמנם רחוקה שנות אור מלהוות מסמך אובייקטיבי – המראות הנבחרים ללכידה במצלמה, זוויות הצילום, נקודת התחלת הצילום, נקודת סיומו וכדומה הם כולם אלמנטים התלויים באופן סובייקטיבי, בבחירתו של הצלם. עם זאת, התמונה הנעה מהווה עדות לא ניתנת לערעור למה שיתכן והזיכרון יטיב לשכוח. רוני ניניו קיבל את מצלמתו הראשונה מאביו, אברהם ניניו (ז"ל) בילדותו וממנו הוא למד שיעור או שניים על רזי הצילום – "זה אבא שלי צילם במצלמת הרוויר משנת 54 ואני במצלמת קנון שהוא קנה לי... אני זוכר הוא אמר לי , 'רוני, לאט, שיראו'."

לאחר מלחמת ששת הימים התקשורת הישראלית היתה ממוקדת בעיקר בתמונות ניצחון ובאופוריה הגדולה. רוני ניניו ואביו, לעומת זאת, בחרו לצלם, משתי זוויות צילום שונות, את מצוקתם של הערבים שעד למלחמה זו היו תושבים ואחריה הפכו לפליטים הנסים מביתם, על אף שמדובר באותו בית שרק הריבונות על מיקומו השתנתה. "אבא שלי צילם, אני זוכר אותו מצלם את גשר אלנבי הרוס... רק לראות את כל הפליטים האלה זה מדהים". כילד, רוני התמקד בפעולת הצילום, וכיום הוא מעיד על עצמו: "כילד זה בכלל לא חדר את התודעה. אני חושב שזה היה מין משהו פולקלוריסטי כזה, אנשים זקנים הולכים עם פקלאות. זה היה נראה לגיטימי לגמרי". במבט לאחור, מלבד מתן עדות, סרטים מאפשרים לנו להתבונן מחדש, להתמודד עם העבר, לתת לו משמעות שונה ולהבין אותו אחרת.

הפקת "כך ראינו" עדיין מחפשת סרטים נוספים. אם יש לכם סרטים ביתיים משנות השלושים והארבעים אנא צרו קשר בכתובת המייל: post@alma-films.com

"כך ראינו" - לצפייה בכל הקטעים
מה דעתכם על הפרויקט? בואו לדבר על זה בפייסבוק שלנו
עמוד הפייסבוק של "כך ראינו"

"כך ראינו" הופק ע"י עלמה הפקות, בתמיכת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה וקרן אבי חי.