נדמה שהצעות החוק שיוצאות מטעם מדינת אריזונה מעוררות מחלוקת גדולה יותר מאשר הצעות החוק המוגשות מטעם מדינות אחרות בארצות הברית. כך למשל, החוק המאפשר לדרוש תעודה מזהה מכל מי שנחשד בכך שהיגר בצורה לא חוקית לשטחי המדינה - כשהחשד נובע לרוב מצבע עורו של האדם ה"חשוד" - עורר סערה תקשורתית גדולה למדי בזמנו, וממשיך לעורר סערה עד היום. זו אולי הסיבה שהצעת החוק מטעם נציגת המדינה הרפובליקנית, מישל אוגנטי, שהובאה בסוף השבוע לסדר היום, האוסרת התחזות לאדם אחר באתר או פרופיל חברתי באינטרנט, מקבלת תשומת לב יתרה מזו שקיבלו הצעות חוק אחרות שהתקבלו כבר במדינות כמו טקסס, קליפורניה וניו יורק.
אך הסיבה לכך קשורה כנראה גם לתזמון הדיון בהצעה מטעם מדינת אריזונה, המגיעה אלינו בשלב בו הפרופילים הפארודיים המזויפים הפועלים ברשת - אלו של הנשיא אובמה למשל, של הרגל של אנג'לינה ג'ולי או של מלכת אנגליה בכבודה - ביססו לעצמם בשנים האחרונות מעמד סאטירי לגיטימי. ההצעה שנבעה משלל מקרי התחזות שחלקם אף הסתיימו בטרגדיה, תהפוך כל התחזות ברשת שמטרתה "לפגוע, להונות, להפחיד או לאיים" לעבירה על החוק. בעוד מדובר בהצעת חוק מקובלת והכרחית, הבעייתיות בניסוח הנוכחי, כפי שרואים אותו נאמני התיקון הראשון לחוקה האמריקאית הדוגל בחופש הביטוי, היא שכל פרופיל שקרי כזה של אישיות מפורסמת יותר או פחות, עלול לענות על הקריטריונים להפרת חוק בצורה כזו או אחרת. כך למשל ניתן לקבוע שהפרופיל המזויף של ברק אובמה המבקר את מדיניותו באמצעות ציוצים המרפררים למקור, עלול לפגוע בנשיא ארצות הברית, להונות את ציבור בוחריו ואף להפחיד או לאיים על כהונתו, כשללא צל של ספק מדובר בביקורת ולא בגניבת דעת. הטיעון תקף על אחת כמה וכמה כשמדובר באישיות שאינה פוליטית במהותה כמו אנג'לינה ג'ולי, שעלולה לטעון להפרת חוק בפרופיל הפארודי שלה, בכך שקיים פוטנציאל, גם אם מזערי, להרס שמה או תדמיתה שיכול להתפרש כפגיעה והונאה.
מופרכים ככל שיכולים להישמע הטיעונים האלה, הם עדיין מתאפשרים בחסות הניסוח הבעייתי של הצעת החוק של אוגנטי. וגם אם באמריקה נדמה שהתיקון הראשון מציל לא אחת את האומה מהסלמה לכיוון הפחות דמוקרטי, בישראל קיימת הנטייה להתעלם מהחלק הזה של המשוואה תחת הסיסמא השחוקה של "תקשורת עוינת" - פרשנות לקויה למושג "דמוקרטיה".
וכך למשל, בפרק הלא-קיים של "השיטה" מבית "פייק ארץ חדשה" ההיפותטית (ושמישהו ירים את הכפפה ויצור אחת כזאת), עשוי לתהות פייק אלדד יניב אל מול פייק שחקן-כלשהו-שמעמיד-פני-מקשיב-בכמיהה, כיצד ייתכן שפרופיל הפייסבוק המזוייף של בנימין נתניהו - שהפעיל במשך כחצי שנה בן מאירי - נמחק לו כמעט בלי שנשים לב. על אף סממנים מזויפים ברורים שהתגלו בדף (כולל הצהרה סאטירית שנכתבה במידע על העמוד), הגיש אלמוני תלונה לפייסבוק וזו מיהרה למחוק את הדף. זאת על אף שהסטטוסים שנכתבו בעמוד ושאבו השראתם מהסטטוסים הרשמיים של ראש הממשלה, ניתנים לזיהוי ודאי כבדיחה וביקורת על ראש הממשלה ומדיניותו.
ההשתקה של פרופיל מזוייף בפייסבוק או בטוויטר לא שונה במהותה מהשתקה של חיקוי ב"ארץ נהדרת" או נסיון מסתורי ולא ברור להעלים מן המסך את "מצב האומה". הסאטירה האינטרנטית מהסוג החדש שלא מגיעה אלינו בצורתה הברורה כמו חיקוי של מריאנו אידלמן, היא אמנם צורה חדשה באופן יחסי, אך הספיקה כאמור להתבסס בשנים האחרונות כפלטפורמה לגיטימית. גם בישראל. למעשה, ההסבר שסיפקה מישל אוגנטי מאריזונה למתלוננים על הצעת החוק היה שהאינטרנט "הפך לכזה שיש לו עמדה של לגיטימיות, ועל כן ראוי שיחולו עליו חוקים ספציפיים". אם האינטרנט אכן הפך לפלטפורמה לגיטימית, מדוע מחיקת הפרופיל המזויף של נתניהו לא נתפסת כחמורה כמו הורדת חיקוי ב"ארץ נהדרת" משום שהוא פוגע?
אז נכון, הפרופיל המזויף של נתניהו היה הכי פחות קל לזיהוי כפייק משלל החיקויים שברשת. הוא לא נקרא "דני דנון 2.0", או "פייק שלי יחימוביץ'" ונניח שהדקויות בין "ביבי" ל"בנימין" עשויות להטעות. ונכון, הבעייתיות האמיתית טמונה גם ברשת פייסבוק שממהרת להשהות או למחוק פרופילים על סמך תלונות ספורות. יתרה מכך, פייסבוק מתעקשת שלא לספק כלים להבחנה בין פרופיל אמיתי או מזוייף, בניגוד לטוויטר שמציבה וי כחול המציין את אמיתות הפרופיל ומאפשרת פרופילים פארודיים בתנאי שיוגדרו כאלו מראש עם מילים כמו Fake או Not. כל זה לא אומר שגורמים פרטיים, או חמור מכך, ממשלתיים לכאורה, צריכים לנצל את הכלים הלגיטימיים של פייסבוק כדי למחוק סאטירה לגיטימית אף היא. בטח ובטח כשקיומם של ממים דוגמת "ביבי גאמפ" מורשים להתקיים כל עוד אלו משרתים אינטרסטים - מהפרודיה ההיא ביבי היה מרוצה כזכור, ומירי רגב הרי בונה את הקריירה שלה בעת כתיבת שורות אלו על בסיס המם של נוי אלוש.
זה נהדר ששאלת הלגיטימיות של האינטרנט מתחילה להיעלם לטובת הכרה במעמד הזה של המדיום, ורצוי שעם המעמד תבוא גם החקיקה המגבילה את הנטייה לפריצות האינטרנטית. אבל כשם ששום חוק שנועד מלכתחילה להגן על האזרח לא צריך להיות מנוצל בכדי להשתיק תוכנית או ערוץ, כך לא אמורים להיות מנוצלים החוקים הללו במדיום האינטרנטי. ועוד יותר מכך, הפירצה בעולם הדיגיטלי לא יכולה להיסגר בעזרת שימוש באותה פירצה בדיוק, מטעם גורמים בעלי אינטרסט. היא אמורה להיאטם כמו כל פירצה אחרת, בעזרת חקיקה נבונה והוגנת, ומעל הכל דמוקרטית. נדמה שהפרופיל היחידי שמזייף בימים אלה הוא הפרופיל שלנו כחברה, שמאפשרת לדברים הללו לקרות.
מה דעתכם על הצעת החוק החדשה? דברו על זה בפייסבוק