אז מה באמת היה ברבי מנחם מנדל שניאורסון שקיבץ סביבו את אחת מהקהילות הדתיות היציבות, העשירות והחזקות ביותר בעולם היהודי? על השאלה הזו לא מצליח הסרט התיעודי עליו לענות, ואולי מדובר בשאלה שכלל אי אפשר לענות עליה. הסצינה הראשונה בסרט, וזו שכיכבה גם בפרומואים לסרטו התיעוד של יואב שמיר, היא החזקה מכולן, ודווקא בהיותה סתומה למתבונן מהצד היא זו שמחזיקה אולי את המפתח לכל הסרט "תתאר לי בבקשה את הרבי", מבקש בתמימות, בלי טיפת מניפולציה, המראיין. המרואיין חרדי מבוגר, אפילו קשיש, נחנק במילותיו ופורץ בבכי. בכי יתומים, של מי שנותר לפחות במובן אחד עמוק, לגמרי לבדו בעולם. בהמשך יסתבר שהמרואיין הקשיש הוא הרב אברהם שם טוב, יו"ר אגודת חסידי חב"ד העולמית, ומי שמייצג את חב"ד בבית הלבן.
סיפורו של הרבי מלובביץ' הוא מרתק באופן אובייקטיבי. מנחם מנדל שניאורסון היה בעצמו צאצא למשפחת אדמו"רי חב"ד, אשר נישא לבתו של האדמו"ר השישי. את מה שהיה אמור להיות מסע ידוע מראש של מירוץ פנימי לכס האדמו"רות בגלות האירופאית, קטעה מלחמת העולם השנייה שטרפה את קלפי הקהילות היהודיות כולן, ושניאורסון מצא עצמו פליט בניו יורק. שם, בעידודו ותמיכתו של חמיו, הפך להיות האדמו"ר השביעי של תנועת חב"ד, עלה לגדולות ויש שיטענו שהיה משיח ישראל עוד בחייו. זהו הסיפור בו מתמקד יואב שמיר, דרך ראיונות עם מכריו של הרב הגדול בתורה שהלך לעולמו לפני שני עשורים. הרבי מלובביץ' לא הותיר אחריו שארי בשר והיה ערירי, ומי שנשאר לספר עליו הם בני קהילתו שהפכו מטבע הדברים להיות משפחתו הרוחנית.
מה באמת היה בו ברבי מלובביץ'? למתבונן מבחוץ קשה לומר מה היה מיוחד דוקא בדמותו. גם למי שצפה בסרטוניו, גם למי שהתארח בבית חב"ד או עבר בדרך ליד שלטי הענק המכריזים על האדמו"ר כמלך המשיח. אותו אחד, שלא גדל על ברכי הדת, או מורשת הרבי מלובביץ', לא ייצא מהסרט על הרבי מבין גדול יותר. למרות הגישה הבלתי אמצעית כמעט, אשר ניתנה ליוצר הסרט, אל ראשי חסידות חב"ד כיום, התשובות והעדויות ניתנות במשורה. ניתנות מקהילה דוברת שפה אחת, אל קהילה דוברת שפה אחרת. ככל הנראה לא יבינו החילונים לעולם את העולם החרדי עד שיבחרו לחצות את גבולותיו, וגם ההיפך הוא הנכון.
נראטיב המשיחיות הוא אחד, לא היחידי שיכול לתאר את סיפורו של הרבי מלובביץ'. נראטיב נוסף, חילוני במהותו, ולא פחות מעניין, מתאר אדם שמצא עצמו על פרשת דרכים היסטורית. אדם שינק ממעיינות הדת היהודית, אך במקביל לא הפנה עורף אל עולם המדע המערבי שלמד באוניברסיטה וכיוון דרכו להיות מהנדס. כאשר השואה האיומה ביותר שהתרגשה על היהדות קטעה את לימודיו החילוניים, היגר בשנית, ונתקל בקהילה יהודית מוכה, מפוררת, במשבר אמוני עמוק. הרבי מלובביץ' לא הקדיש את חייו רק לדת, הוא הקדיש אותה לשיקום קהילה. הוא העניק משמעות, ודרך ואופק למאות ואלפי פליטים ששיקמו את חייהם מהיסוד. לא פחות משסיפורו של האדמו"ר הוא סיפור על משיחיות דתית, הוא סיפור של מי שגאל קהילה שלמה מאובדן זהות. סיפורו של מי שהמציא עצמו, המציא זהותו, ותוך כדי כך פילס דרך לעצמו ולאחרים.
יש להניח שכאשר מנסים לספר סיפורו של אדם שנגע במאות אלפים, אין סיפור "אמיתי" אחד; לא במהות הטהורה, הבלתי ניתנת להמשגה של אמת. משיח בחייו או לא, אפילו רק דבר זכרו של הרבי מלובביץ' יכול לגרום למאמיניו לבכות. בלתי אפשרי לדמיין שמי שדמותו לא נגעה בחייו באופן העמוק הזה, יהיה מסוגל להבין מהו אותו אלמנט שהפך אותו, ודומים לו במהלך ההיסטוריה האנושית בדתות שונות, לכל כך משמעותי. גם הסרט "הרבי מלובביץ'" לא מצליח לעשות זאת. אולי לא יהיה סרט אחד שיצליח, אולי נדרשים לזה משאבים הרבה יותר רחבים מאלו שניתנו לסרט התיעודי הצנוע למדי הזה. לכשיהיה אחד כזה, אפשר לקוות שייכנסו בו יותר מאשר נארטיב אחד בודד, ושיוצעו בו כמה דרכים לגיטימיות לפענח את דמותו של אחד האנשים המעניינים והמורכבים ביותר ביהדות.
"הרבי מלובביץ'" - מה אתם חשבתם על הסרט? ספרו לנו בפייסבוק