"ארץ נהדרת": סיקור שבועי של הסאטירה המובילה בטלוויזיה

באופן מסורתי, "ארץ נהדרת" עובדת טוב יותר כשהיא לא משדרת לייב. נסיונות שנעשו בעבר לעבור לשידור חי פגעו במכניזם של התוכנית, ולא מפתיע שבסופו של דבר הצוות חזר תמיד להקליט את התוכניות מראש. הבעיה היא שבדרך לבחירות 2013 המערכת הפוליטית בישראל נכנסה לסחרור כה אבסורדי ומואץ, עד שתוכנית שהוקלטה בבוקר פשוט לא רלוונטית להתרחשויות הפוליטיות של הערב. כך, למשל, המערכון המרכזי של "ארץ נהדרת" השבוע הציג את הזוגיות המלבלבת של ציפי לבני ושלי יחימוביץ', ואת שותפן השלישי, יאיר לפיד, שעושה להן תרגיל ובורח; עד לשידור המערכון, לפיד כבר הפך ל-BFF האמיתי של יחימוביץ', ולבני היתה לילדה שעושים עליה חרם. מצד שני, יש סיכוי שעד שאתם קוראים את הכתבה הזאת יחסי הכוחות שוב התהפכו והמערכון רלוונטי מחדש: אפילו האינטרנט לא מספיק מהיר בשביל הפוליטיקה הישראלית.

ובכל זאת, מערכון גוש המרכז היה הרגע הסאטירי הבולט של הערב, משום שהצליח לפצח משהו מהגנום של מערכת הבחירות הנוכחית, שהנאמנויות בה מתחלפות בתדירות של ננו-שניות. אין ספק שהפאנץ' הבועט של התוכנית היה "אני מעדיפה לא להתעסק בעבר ובדברים שלא עשיתי אלא בעתיד ובדברים שאני לא אעשה", שנאמר מפי שני כהן בדמות לבני; אלי פיניש העביר את חיקוי לפיד שלו, שנראה קצת קלוש בהתחלה, מקצה שיפורים, ואפשר בהחלט להתחיל להתרגל אליו. באופן כללי, זה היה המערכון הכי מגובש, נוקב ומשכנע בתוכנית, כשהשיחה של בכירי הליכוד ביתנו עם ארתור פינקלשטיין מעט מאחוריו. יתר החומר היה פחות אחיד.

מערכון ההפגנה של מרצ בתל אביב, למשל, סחט גיחוכים בודדים, קודם כל משום שהדמות של זהבה גלאון לא היתה מגובשת דיה ולא איפשרה לעלמה זק להתרומם (האיכויות של זק, חברת קאסט שמצטיינת בדמויות יותר מאשר בחיקויים, לגמרי לא מנוצלות מספיק העונה). אחר כך, הניסיון הקלוש לגבש אמירה סאטירית על מחנה השמאל הרופס הזכירה שוב שזה פשוט לא הפורטה של "ארץ": תוכנית עם אג'נדה שמאלנית פחות ופחות מוסווית לא חייבת לשלם את מס השפתיים של ביקורת "ימנית" על מחנה השלום האובססיבי לכיבוש, אבל כנראה שצוות הכותבים עדיין חש צורך לשמר פסאדה של איזון קדוש, גם במחיר של מערכונים חלביים יחסית. ואפילו אם המערכון היה חד יותר, המטרה שלו פשוט לא שווה את זה: השמאל הישראלי הוא גם ככה מחנה חבוט, מובס ואנדרדוגי להחריד שרוב הזמן עסוק בלצחוק על עצמו – מה שקצת מוציא את העוקץ מהדאחקה.

אבל מה שבאמת רצח את המערכון הוא שובן של צמד האוחצ'ות בגילומם של פיניש ויובל סמו. בשבוע שעבר, למרות החשד הכבד לגניבה מ"דברים שפרחות מועדונים הומואיות אומרות" (חשד שהוכחש כמובן), הדמויות הללו היו הברקה מעוררת באזז עם עוקץ סאטירי ופוליטי מעודן, כמו גם קריצה מפולחת היטב לקהל התל אביבי שאוהב שמדברים אליו בבדיחות שרק הוא מבין; השבוע, עם מיחזור של אותם וואן ליינרים עבשים, הן כבר ממש הרגישו כמו ריפ אוף של ריפ אוף. בקיצור, ירד להן.

לבנת פורן. רועי בר נתן הוא עוד חבר קאסט שרחוק מלהיות טוביה צפיר – גזרת החיקויים באופן כללי נותרה קצת מופקרת העונה – אבל כשדמות כבר מתלבשת לו היא בד"כ מתלבשת לו בגדול. לא בטוח שפורן היא פרסונה מספיק משמעותית או מעניינת בשביל לסחוב על הגב עונה שלמה (או אפילו מערכון מספק), אבל סביר שהביצוע המדויק של בר נתן יהפוך אותה לחברת פאנל קבועה.

ליהי האשטג היא דמות שנודעה לצחוק על – ולקרוץ אל - מבקרי תרבות וטלוויזיה באופן די ישיר וספציפי, כך שהתחרות קצת מכורה מראש לטובתה. מצד שני, הביצוע המושלם של ליאת הר לב, שמתגלה בהדרגה כהברקת ליהוק מסדר גודל אסי כהני כמעט, הוא מה שהופך את האשטג לאס מנצח בכל קנה מידה, בזכות ולא בחסד - גם כשהמערכון בכיכובה, כמו זה של השבוע, לא ממש פוגע.

אין ספק שהבחור הכי מעייף בעונה הקודמת של "ארץ נהדרת" היה ירון ברלד, שההומור הפיזי שלו פשוט לא נדבק לשפה הקומית של התוכנית; והנה, העונה הולך ומתברר שכשהוא רוצה, הבן זונה יכול. ברלד מוכיח שבקונסטלציה הנכונה הוא יודע ליצור דמויות ולא רק לחשוף את החריץ, ומבסס בהדרגה את "מי היא, אלן דלון?" כמשפט המחץ המוצדק של העונה – הישג לא מבוטל עבור מי שעד כה לא היינו בטוחים אם הוא מסוגל להשלים משפט כלשהו. יכול להיות שהוא סוף סוף מצא נישה?

מה חשבתם על הפרק של "ארץ נהדרת" אתמול? דברו על זה בפייסבוק