רבע הגמר הגיע, וענן שחור רובץ על האולפן. המשימה היא משימת שחזורי מנות של מתמודדים אחרים, והתזמון שעה וחצי לשתי מנות מסובכות. אפילו תום, שבדרך כלל כשהוא מתעטש עף לו סורבה קוויאר על מצע ארטישוק מהנחיר, קצת אובד עצות. מכל עבר נשמעות הזעקות: "זה לא תופח לי", "זה לא רותח לי", "זה אמור להוציא בועות?", "זה בסדר שזה הצמיח שיער?". חמש דקות לפני סיום המשימה אנשים עדיין רצים וצורחים, ופאולין בכלל שכחה מרכיב, וסלמה הרגע גילתה שמה שנדמה היה לה במתכון כ"ביצים" הוא בעצם "ממש לא ביצים", טעות דפוס כנראה. הכול מתמוטט.
אבל היי, זו החמישייה האחרונה, והם מוכנים לאתגר. בתחילת התוכנית כל אחד בוחר את שתי המנות לשחזור. כולם חוששים לשחזר את המנות של תום, כי הן מורכבות ומסובכות ואחת מהן צריכה להכיל נוצת עוף חול וכנף של פגסוס. אבל מישהו צריך להיתקע עם הסיוט הגרמני הזה, והפור נופל על סלמה המסכנה. "זה בכלל לא מסובך", מרגיע אותה תום כשהיא בוחנת מתוך עילפון את החוברת העבה שמכילה את מתכון חלת הפורל העדינה, שברשימת המרכיבים שלה כתוב "ביצים" ובעמוד 39 שלה כתוב "אלה היו המצרכים וכעת לאופן ההכנה".
שתי המנות שבחרה סלמה מכילות יין, ומכיוון שבמשימה צריך להכין מנה אחת מדויקת, היא לא יכולה להתחמק משימוש בו. וכך, רגע אחרי שבתוכנית הקודמת מיה הטבעונית ביתרה פרה צורחת בניגוד לעקרונותיה, נופל קרבן אידיאולוגי נוסף על אדמת "מאסטר שף", כשמוסלמית דתייה מבשלת עם יין כדי לא להיפסל. אי שם בהפקה מישהו צוחק צחוק פרוע מול האח ומערבב בקילשון מרק נשמות חמצמץ עם לוקוס.
ורק ג'קי פורחת. גם היא נתקלת באיזה איסורון דתי קטן, אבל זה רק לספרדים ובעצם לא ממש מקפידים בזה אז היי, דגים בחלב - מאדרפאקרז. וחוץ מזה, זה בכלל לא הידיים שלה שמבשלות, היא מגלה, זה הקדוש ברוך הוא שמזיז לה את הידיים. כמו העכברוש ב"רטטוי"!
ג'קי כבר מתמזגת היטב ברוח התוכנית, ולמדה את עולם האסוציאציות של משוררי הבישול. כשדליה עדיין מסתבכת עם "מה המהות של פאי רועים" ששואג עליה אייל שני, ג'קי כבר הספיקה להוציא ספר שירה בהוצאת הליקון על המרק שלה. "אני חשה שהדגים באים ממעמקים", היא אומרת, "ואני מחפשת להפגיש אותם עם משהו שבא מעומקים של יער, לרדת למהות של המנה". אייל שני רק שומע את המילה "מעמקים", והוא כבר מוכן להעניק לה פרס נובל. "היא חושבת כמו טבחית", הוא מתרגש.
אצל דליה הוא פחות מתרגש. עובר אצלה, מזדעזע "את עושה פאי רועים בתור הומאז' ל... פאי רועים?! תחשבי על הגוף והנשמה של האוכל וכולי!" והולך, רק כדי לחזור כנביא זעם ולקרוא "הלכתי וחשבתי שאת במלכודת, את בסכנה עצומה, אם תעשי פאי רועים!". דליה המבוהלת מפסיקה לעשות פאי רועים, עוברת לעשות משהו אחר שיוצא גרוע, ומודחת. פיווו, כמעט קרתה פה סכנה עצומה.
בסופו של דבר מנצחת פאולין, עם הארפה של דליה והרביולי של ג'קי. היא כמעט והתייאשה כבר בזמן הבישול, אבל ברגע האחרון נזכרה איך פעם היא טבעה בים ונתמלאה השראה. השופטים עפים על הארפה, אבל הרביולי מצית ביניהם מלחמת עולם בנושא: זה קצת דומה לרביולי של ג'קי או קצת פחות דומה? ואם זה כן קצת פחות דומה, זה בגלל שנפלו שני גושישים מהרסק או שלושה גושישים? הרוחות מתלהטות וכמעט מגיעות לפסים אישיים כשאייל שני מתחיל לדבר על הבישולים של רושפלד, פאולין פורצת בבכי מרוב מתח, אייל שני צועק לה שתפסיק לבכות כי זה רגע דגול פה ומיכל אומרת לה להפסיק לבכות כי כל הכבוד על האוכל וחיים צועק "אתה בעצמך מתעסק בנאנו-קטנות". לבסוף מוסכם שהרביולי כנראה קצת-דומה-אך-פחות-אם-כי-לא-לגמרי-אך-למדי-כלומר-בערך, שזה בדיוק מה שצריך, ופאולין לוקחת את המקום הראשון. אלא אם כן נמצא עוד גושיש ברביולי, ואז נצטרך לכנס ועדת חקירה.
שולחן השופטים
"כשאת נוגסת בה, זה כמו לנגוס בעור של משהו חי" (אייל שני מתקנבל על המנה של דליה)
"המנה הזאת מבעיתה!" (אייל שני על המנה של פאולין. אל תדאגו, המשך המשפט הוא "...בדיוק שלה")
"וניל זה כמו עמבה, מי שאוהב את זה שם את זה על כל דבר ונהנה" (חיים כהן בסלוגן לווניל)
"אייל, בוא תיגע, תרגיש את הריריות של המוח" (חיים לאייל. לא תודה, הרגשנו במשרד)
והבמיה אומרת
