החשש הגדול ביותר באשר ל"המשרד" הישראלית היה שהיא לא תצליח להתנתק מחבל הטבור של הסדרה האם ותיחנק בו כשייכרך סביב צווארה. לא צריך היה לחכות עד העונה החדשה של "המשרד" כדי להבין שעוזי וייל הצליח להפוך את "המשרד" לשלו, לפעמים נדמה שהיא כל כך ויילית שהמקור הבריטי של ריקי ג'רווייס הוא כוכב רחוק שמהבהב מפעם לפעם על הגרסה הישראלית (להוציא את הפרקים המתחייבים לקווי העלילה הבריטית לפי הסכם מכירת הפורמט). בכל העיבודים שנעשו עד היום לפורמטים שייובאו מחו"ל נקודת המוצא היתה מבוהלת, פרובינציאלית ועומדת על קצות האצבעות האם נגיע למקור? האם נצליח? "המשרד" לא מנסה להגיע לרף, היא משתמשת במקור כנקודה שאליה קושרים את חבל הבאנג'י ומשם קופצת אל מרחב לא נודע.
נכון לעכשיו נמצאת "המשרד" בסבב הופעות אורח מצוינות. אחרי הפרק בו אבי משולם (דביר בנדק) מטביע את תשוקת התהילה שלו בקריירה המוזיקלית אותה זנח בשנות התשעים, בשיר "אני אקרע לך את השמלה", עם הופעות אורח של שלומי שבן ושרית וינו אלעד, שודר אמש (חמישי) פרק מיוחד בו התארח דב נבון, בהמשך תגיע גם יעל בר זוהר לפרק משלה, בו כמיטב ההוויה העוזי ויילית - היא מגלמת את חברתו של יוסי (אלדד פריבס) שרק דומה ליעל בר זוהר.
כל הכוכבים האורחים כבודם במקומם מונח, אבל לדב נבון יש קשר מיוחד עם עוזי וייל, כזה שרואים בו היסטוריה של שותפים לדרך ארוכה. של כותב ומבצע שמבינים זה את זה בלי יותר מדי תיווך, ויותר מתמיד אפשר היה לראות איך בעצם "המשרד" היא המשך טבעי למדי של "החמישייה הקאמרית". בפרק המיוחד עד כדי כך מיוחד שלפניו הפציר עוזי וייל בעצמו בעוקביו בפייסבוק "מה שאני מבקש מכם לעשות, זה לראות את הפרק הבא של המשרד. כי כל מי שאיכשהו אהב, לאורך השנים, את מה שאני עושה - צפוי לחוויה חד פעמית" מבקש אבי משולם מדב נבון שיעזור לו להפוך לסטנדאפיסט.
בפרק יוצא הדופן הזה, מזמין אבי משולם את דב נבון למשרד כדי להתייעץ איתו ולספוג מהכישורים הקומיים שלו. דב נבון, שצריך את הכסף מסכים בחצי לב, והשניים נתקעים בטעות במקלט של המשרד ומבלים שם לילה משותף שהם לא בטוחים שבכלל ייצאו ממנו בחיים. מעבר לזה שהמפגש בין דביר בנדק לדב נבון הצליח להוציא משהו חדש מכל אחד מהם, והכימיה בין השניים עבדה כמו קסם, הפרק עצמו הוא מעין הצצה למעבדת המדען המטורף של עוזי וייל. דב נבון מגלם את דב נבון, ובמקביל הוא גם בא כוחו של עוזי וייל, ומדברר את תפיסת הקומדיה ואולי אפילו תפיסת החיים שלו.
חוץ מזה ש"לילה", הפרק החמישי לעונה השנייה של "המשרד" הוא מצחיק מאוד, הוא גם מרתק במיוחד כי נדמה שעוזי וייל מזמין אותנו לסיור מאחורי הקלעים הוא שובר את החוקיות של "המשרד", מתייחס אל הצלם של המוקומנטרי הדמיוני של פייפר אופיס, ומתייחס למה הוא הומור בעיניו השילוב בין בינוניות החיים, געגועים למה שכבר אין ובעצם מעולם לא באמת היה, והחרדה מהמוות הסתמי שיהפוך את החיים שלפניו לסתמיים גם כן. אם היינו זקוקים לעוד סיבה לאהוב את "המשרד" הישראלית, להעריך את הדרך העצמאית שעשתה, וגם - מוכרחים להודות, להתגעגע לחמישייה הקאמרית הרי שהיא נתקבלה אתמול.
מה חשבתם על הפרק המיוחד של "המשרד"? ספרו לנו בפייסבוק