בחירות 2013: הפוליטיקאים הכי חמודים על המסך

בשלב מסוים במערכת הבחירות הזו, עלתה באחד הסקרים השאלה – עם איזה פוליטיקאי היית רוצה לשבת לבירה? לפי "לינקולן" של סטיבן שפילברג, שיעלה כאן בסוף השבוע הקרוב, התשובה חד-משמעית: עם הנשיא האמריקאי המנוח וארך הזקן.

לפחות בגילומו של דניאל דיי לואיס בסרט עתיר המועמדויות לאוסקר, מצטייר הרפובליקאי המהולל כחבר'מן אמיתי, או בהיפוך לסיסמה המושמצת של אהוד ברק – גם סחבק וגם מנהיג. אחד שלא רק היה מדינאי ומחוקק דגול, אלא גם מענטש שידע לשבור כל קרח בעזרת בדיחה עסיסית, והיה מסוגל לדבר בגובה העיניים לאצילים ולפשוטי עם. בקיצור, אם להשתמש בסלוגן מודרני יותר, לינקולן הוא אח.

איך הופכים את ריצ'רד ניקסון לחמוד? הופכים אותו לראש מדבר בתוך צנצנת. הנשיא הפסיכוטי של ארצות הברית בשנת 3000 הוא אחת הדמויות המשעשעות, ובו בזמן הכי סאטיריות של סדרת האנימציה "פיוצ'רמה". הוא שונא זרים (בעיקר חייזרים), מנהל קמפיינים מלוכלכים, בונה גדר סביב מערכת השמש והופך את המתנגדים לאוכל עבור ההמונים הרעבים. את כל זה הוא עושה בחינניות רבה.

מעטים הם הפוליטיקאים הטלוויזיוניים שהנם חסרי עמוד שדרה, מושחתים ואופורטוניסטיים כמו ראש העיר ג'וסף פיצג'רלד אומאלי פיצפאטריק אודונל קווימבי, מהעיירה ספרינגפילד. ראש העיר ב"משפחת סימפסון" לא ממש מתעניין בעיר שלו. הוא מתעניין בנשים, בכסף, בדעת הקהל וברצח מתנגדיו, אבל איך אפשר שלא להצביע בעדו פעם אחר פעם כשהוא נראה כל כך חביב ולא מאיים בזמן שהוא עושה את כל זה.

ואיך אפשר בלי אדם ווסט לסגירת השלישיה המצוירת. ווסט מוכר לציבור האמריקאי בעיקר כשחקן שגילם את באטמן בסדרת הטלוויזיה הקלאסית של גיבור העל. הקאמבק המפתיע שלו הגיע כשהחליט להשאיל לא רק את קולו אלא גם את שמו ודמותו לראש עיריית קוהוג המצוייר ב"איש משפחה": ראש העיר ווסט הוא הוזה מטורלל עם נטייה להתפרצויות זעם לא ברורות, אבל בניגוד לאביו הרוחני קווימבי, הטרלול שלו לא חומרני, והנכונות של ווסט האמיתי לצחוק על עצמו במסגרת התפקיד הופכת אותו לסוג של מאמי.

אנחנו לא יודעים מה יותר חמוד – איימי פוהלר או הדמות שלה כלסלי נופ שהיא מגלמת ב"מחלקת גנים ונוף"; בהתחלה פקידה זוטרה יחסית במחלקת גנים ונוף של העיירה פאוני באינדיאנה. היא אידיאליסטית, פמניסטית, ובאמת באמת אכפת לה מהעבודה שלה, בזמן שלאף אחד אחר לא אכפת.

נופ היא תמימה אך אסטרטיבית, וככל שגדול השינוי שהיא רוצה ליצור, כך גם גבוהה יותר חומת הביורוקרטיה שניצבת מולה, אותה ביורוקרטיה שהיא בעצם חלק ממנה. לרוב היא לא מצליחה לפרוץ את החומה, אך היא עוקפת אותה בעזרת תכסיסים והמון רצון טוב. וגם זה משהו.

הרבה לפני שיאיר לפיד דיבר על פוליטיקה חדשה ואלדד יניב על שבירת השיטה, מצאו בקולנוע האמריקאי דרך לעשות את שני אלה – להושיב בלשכה הסגלגלה אזרחים ממוצעים, ולהראות כיצד דווקא הנאיביות הטהורה שלהם משכילה להרים את אמריקה מן הקרשים.

ג'ו שמוז קולנועיים רבים התגלגלו לבית הלבן, אבל אחד מהם היה חביב במיוחד – דייב, גיבור קומדיית הניינטיז הקלאסית שנקראת על שמו. כזכור, מדובר היה בכפילו של הנשיא החלקלק, שנדרש למלא את מקומו זמנית בעקבות משבר חירום, ואז יצא להפיח חיים במשפט המפורסם של אותו לינקולן - שלטון העם, על ידי העם, למען העם.

במקרה של דייב, לא צריך לחשוש מחשבונות הוצאות מנופחים או מקשרים עם בעלי הון. הוא לא סתם נשיא מעולה, אלא באמת ובתמים אחד משלנו. היינו יותר שמחים לשבת איתו לבירה ואם זה היה קורה, יש לנו הרגשה שהוא לא היה נותן לנו להזמין אותו וגם לא סוגר ברטר עם בעל הפאב, אלא פשוט מציע שנתחלק חצי-חצי.

איזה פוליטיקאים חמודים שכחנו? ספרו לנו בפייסבוק