איש זקן, חתול, יומן וזיכרונות. בכיכר למטה יושבת החבורה הרגילה של שני הפנסיונרים, הרפד, הנגר והמוביל הבריון ומשחיתה את זמנה אל מול לוח השש-בש. מהמרפסת נשקף נוף הבניינים הגבוהים, וביניהם בניין נמוך אחד שנשכח בעת בולמוס הבנייה, אשר מעבר לו משתקפים להם השמיים הכחולים במי הים. כך עוברים עליו ימיו של גיבור הספר "האיש בכובע הקסקט", בעל חנות סדקית לשעבר שיצא לגמלאות והתאלמן לאחרונה מאשתו האהובה. כשהלכה לעולמה, השאירה לו אשתו חתול שחור, מחברת מתכונים ואת פיסת הים הניבטת מן המרפסת, את הגעגועים ואת הבדידות האיומה.
הספר מלווה את הסתגלותו של הגיבור לחייו החדשים. חיים של הישרדות יומיומית. חיים של שגרה מעושה תוך ניסיון לשמור על השפיות וחיים של התבוננות בעולם דרך המעטפת המגנה של הריחוק הפיזי והרגשי. חיים של קרבה לזרים גמורים שאינם מודעים כלל לקיומו, וחיים של פחד מהתבלטות מיותרת. הביישנות הטבעית הזו שלו מובילה לחרדה קיומית
מאינטראקציה עם העולם החיצוני. חרדה הגורמת לכך שאפילו כשהוא יושב מול פקידת הבנק שמודיעה לו שייאלץ לשלם עמלה גבוהה עבור הזכות להשתמש בכספו שלו ומציעה לו לבצע פעולות בחשבונו בניגוד לרצונו ולאינטרסים שלו, הוא מסכים בסופו של דבר על מנת שלא יפגע חלילה ברגשותיה ויצטייר כאדם לא מנומס.
הרלינג מצליח, ברגישות יוצאת דופן, להעביר אל הקורא את תחושת הבדידות וחוסר האונים של הגיבור, אדם מהדור הישן המאבד לאטו את המרחב הבטוח שלו. הוא מלווה אותו בדרכו אל נקודת השבירה הבלתי נמנעת ומגלה מעבר לה עוד אחת ועוד כמה אחריה. כך עד לרגע האמת בו הוא נאלץ לקרוע מעליו את הפחד ומתגלה כבעל תושייה לא קטן. פתאום, אחרי שהקורא לומד להכיר את אותו גיבור חסר שם, עולמו מקבל תפנית חדה, ממש כמו עולמו של הגיבור, וכך נאלץ הוא להתמודד עם מציאות חדשה ומטלטלת, מציאות ששום התרחשות מוקדמת לא יכלה לרמוז על בואה.
זהו ספרו השני של אברי הרלינג. קדם לו "סליחה, איך מגיעים מכאן", קובץ סיפורים קצרים ורגישים המתרחשים גם הם במרחב האורבני, בדומה לעלילת ספרו החדש. סיפוריו מצליחים להחיות את העולם בו הם מתקיימים, וכל זאת במעין נוסטלגיה לעולם שהיה ואיננו, או שישנו אך לא לזמן רב. מין נוסטלגיה רומנטית לתקופה שיתכן ואף פעם לא היתה קיימת מלבד בליבו של הסופר.
מחבר הספר "האיש בכובע הקסקט" ספק מתפייט ספק כואב בעצמו את אובדן התמימות של גיבורו והוא עושה זאת בשפה עשירה, אך לא כזו שמסתכלת על הקוראים ועל הגיבור מגבוה במעין השתתפות מתנשאת בצער וצקצוק לשון. אין ספק שיש בספר המון עצב לצד תחושת החמצה המלווה את חייו של הגיבור ולא עוזבת את הקורא לרגע. אך התחושה הזו רק מעצימה את הקתרזיס שחש הקורא ברגע שהוא לקח את חייו בידיו ומחליט לעצור את העולם ולא לתת לו לדרוך עליו יותר, גם אם הברכיים כבר לא מה שהיו פעם והגב כואב והתעוזה אף פעם לא היתה קיימת באמת.
זהו ספר נהדר, מרגש, עצוב ומפתיע שמצליח להשאיר את הקורא עם חומר למחשבה שלא יעזוב אותו בקלות. הוא נוגע באמת הבסיסית של העולם הדורסני המקיף את הגיבור ומצליח ליצור בינו לבין הקורא מעין חיבור שאין בו שום דבר מלאכותי, ובתוך כך מביא להזדהות כמעט אבסולוטית עם המציאות הנדכאת המתוארת בספר. את כל זה עושה אברי הרלינג בלי לאבד את האופטימיות ואת תחושת ההמשכיות המשחררת והכל כך מתבקשת בסיומו של הספר.
האיש בכובע הקסקט / אברי הרלינג, הוצאת כרמל, 254 עמודים
קראתם את ספרו של אברי הרלינג? ספרו לנו בפייסבוק