נירוונה Nevermind
האלבום המושלם, מההתחלה ועד הסוף, והסיבה שהתחלתי לנגן ולכתוב שירים. בתור מי שגדל בארה"ב בשנים 1984-1993, הייתי שם כשכל עניין הגראנג' התפוצץ ובכל החנויות מוזיקה כולם דיברו על נירוונה. מהשניה ששמעתי את האקורדים הפותחים של "Smells Like Teen Spirit" ידעתי שזה מה שחיפשתי: רעש, אגרסיה ומישהו שמבין אותי, שנע בין שירה מלנכולית לצרחות בלי גבולות.
קורט קוביין הוא ללא ספק ההשפעה הכי גדולה עליי בתור זמר, גיטריסט וכותב שירים האלבום הזה מאפס אותי ושובר אותי כל פעם מחדש.
הפיקסיז - Bossanova
ב-1993, אחרי שגיליתי את נירוונה ועברתי לארץ, ההורים שלחו אותי לצופים כדי שלא אהיה אאוטסיידר, ולמרות שגם שם הרגשתי מוזר ועזבתי לאחר 3 חודשים, בזמן שכן הייתי שם שמעתי באחד הימים משהו רועש ושונה מגיע מאיזה מחדר סמוך. אז שאלתי את אחד החניכים מה זה, והוא אמר "הפיקסיז". יום אחרי זה ירדתי לפיקדילי בחיפה וקניתי את האלבום הזה.
השיר הפותח שהוא דווקא קאבר לשיר סרף, נחמד, אבל לא מה שזכרתי. איך שזה נכנס לכל הפידבקים והרעש של השיר השני, "Rock Music", הייתי במתח. ברגע שכל הלהקה נכנסת, בום! השיר מתפוצץ, וגם כל העצבים בגוף שלי. זה ללא ספק אחד השירים הכי טובים ששמעתי בחיי, וכך כל האלבום ממשיך - צבעוני, מוזר, מלודי ופשוט קסום. לשמחתי ראיתי אותם פעמיים באיחוד ב-2004, וגם יצא לי לפגוש את בלאק פרנסיס ולהגיד לו כמה הוא השפיע עליי.
ג'וברייקר - dear you
בתור כותב שירים אתה תמיד מחפש דרכים יצירתיות ומעניינות להגיד את מה שאתה רוצה להגיד. אם יש מישהו שיודע לעשות את זה הכי טוב, זה בלייק שוורטזנבך זמר\גיטריסט ג'וברייקר. הם היו יכולים להיות נירוונה הבאים בשנת 95כשהאלבום יצא, אבל לצערנו עולם הרוק קיבל תפנית ולהקות כמו גרין דיי ואופספרינג פרצו, והאלבום המדהים הזה פשוט נפל בין הכיסאות - עד שגילו אותו מחדש שנים אחר כך, והוא הפך לאחד האלבומים היותר משפיעים בסצינת הפאנק רוק האמריקאי.
אליוט סמית - Either/Or
ב-1999, לאחר שכתבתי את האלבום "Bad Story, Happy Ending" של Useless ID, ישי ברגר, גיטריסט הלהקה, נתן לי את התקליט הזה ואמר לי שנראה לו שאני אוהב אותו. אז הייתי בעיקר בעניין של לשמוע ולנגן פאנק רוק. מה עכשיו שירים שקטים? אבל איך שהמחט נגעה בתקליט, הוא ריסק לי את הלב. הפקה עצמית, אלבום שהוקלט על ארבעה ערוצים, שירה קודרת כאילו מסתתר חתיכת סיפור מאחורי הזמר. השיר האהוב עליי הוא "Alameda". אליוט תמיד יהיה אחד ההשפעות הגדולות עליי.
מיי בלאדי ולנטיין - Loveless
מהשנייה שהאלבום יצא הייתי מודע לקיומו, לא רק בגלל העטיפה הפשוטה והמסקרנת עם הגיטרה המטושטשת. בכל זאת, כשניסיתי תמיד היה לי קשה לשמוע אותו, כי הוא אחר. השירים ארוכים, הוא מורכב משכבות על גבי שכבות של גיטרות מנסרות ורעש מלודי, אי שם מסתתרות גם מילים שאי אפשר באמת להבין, והקול נשמע יותר כמו עוד צבע שזרקו פנימה. כשנפל לי האסימון הבנתי שהאלבום הזה הדבר הכי קרוב לתרגום מוזיקלי של חלום שאי פעם שמעתי. לשמוע את האלבום מההתחלה עד הסוף משאיר אותך בטריפ.
יותם בן חורין ישיק את אלבום הסולו שלו בהופעה חגיגית באוזןבר בתל אביב, ב-2 בפברואר בשעה 22:00. במופע יתארחו דני סנדרסון, עמית ארז ורותם אור
מה חשבתם על הבחירות? ספרו לנו בפייסבוק