"404 הדף אינו נמצא. 404 הדף אינו נמצא. 404 הדף אינו נמצא" - אלה ההודעות שבהן נתקלו שוב ושוב אלפי מעריצים חסרי סבלנות ברחבי העולם, במשך שעות ארוכות של ניסיונות כניסה לאתר של מיי בלאדי ולנטיין. הכל רק כדי לאשר את הבלתי אפשרי אלבום חדש ללהקה אחרי יותר משני עשורים של הבטחות שווא, גניזות ועצבים מרוטים. עבור דור שלם של חובבי אלטרנטיב (ז'אנר עלום של מוזיקה מהימים שבהם לא כל צליל לעיסה אקראי הוכתר בין לילה כ"ביסלי-וייב"), יציאת האלבום השלישי של מיי בלאדי ולנטיין היא המקבילה המוזיקלית לביאת המשיח.
הנסיקה היצירתית של הלהקה כבר הפכה מזמן למיתולוגיית רוק קטנה. מהרגע שבו ביצעו את הקפיצה הכמעט בלתי מוסברת מהסינגלים המוקדמים וחסרי הייחוד לצליל העמוק של אלבום הבכורה "Isn't Anything", הפרפקציוניזם באולפן של גיבור הגיטרה/סולן/גורו קווין שילדס שהביא את חברת התקליטים האגדית שלהם, Creation, לסף פשיטת רגל, ולבסוף, "Loveless". האלבום השני של מיי בלאדי ולנטיין שיצא ב-1991 ונחשב עד היום לאחד מאלבומי הגיטרות הגדולים של כל הזמנים ומהמגדירים העיקריים של השוגייזינג. אפילו אחרי כל ההבטחות בראיונות מהשנים האחרונות על אלבום נוסף, הדיווחים על שלבי הסיום באולפן ואפילו ההערה האגבית של שילדס במהלך הופעה בשבוע שעבר על כך שהאלבום ייצא "עוד יומיים שלושה", לא בטוח שמישהו באמת האמין שיצירה חדשה של מיי בלאדי ולנטיין תחרב לו שוב את הרמקולים. וזה מה שמסביר את ליל הריפרושים שעבר על רבים מאיתנו בין שבת לראשון - הדבר המופלא הראשון בקשר ל"MBV", עוד לפני שמקשיבים לתו אחד ממנו, זה שהוא בכלל קיים.
ואז יש את האלבום העצמו, והדבר הראשון שחשוב לומר עליו עבור כל מי שהיה מעדיף לא להסתכן בהכתמת הרקורד המושלם של הלהקה, הוא זה: תודה לאל, האלבום לא גרוע. מהרגעים הראשונים והמוכרים מיידית של "she found now" אפשר להיאנח ברווחה. מיי בלאדי ולנטיין עדיין יודעים לעשות את הדבר הזה שרבים כל כך ניסו ואף אחד אחר עוד לא הצליח להישמע כמו מיי בלאדי ולנטיין. השליש הראשון של האלבום נשמע כמו המשך טבעי וישיר כל כך לעבודות הקודמות שלהם שאפשר היה לחשוב שיצא ב-94'. הגיטרות שיוצאות ונכנסות מכיוון עדיין עוכרות שלווה, התופים עדיין נשמעים כאילו הם מנוגנים מתוך מרתף אטום (גם אם בסיבוב הקודם היה מדובר בעיקר במכונות תופים), והרעש המסחרר עדיין טומן בחובו את אותו חוש מלודי חלומי.
מכאן והלאה שילדס מתחיל לחקור כיוונים חדשים. "Is This and Yes" שעוטף את קולה המלאכי של בילינדה בוצ'ר באורגנים עדינים ואמביינט יכול היה להשתלב בקלות באחד מהאלבומים של ברודקאסט. "New You" הוא השיר הפ'אנקי ביותר שיכול לצאת מלהקה כל כך לא רקידה ו"Wonder 2" הסוגר הוא השיר שמגלם טוב יותר מאי פעם את את אותו דימוי שחוק על הלהקה שנשמעת כמו מנוע של מטוס סילון. רק חבל שהוא מגיע אחרי חפירת האינדסטריאל המייגעת של "Nothing Is".
"MBV" הוא לא האלבום הטוב ביותר של מיי בלאדי ולנטיין. הנראטיב של הלהקה לא עומד להיכתב מחדש בשלב זה כדי לאפשר אלבום טוב יותר מ"Loveless". אבל הוא כן מהווה התפתחות ישירה ומרתקת מאותו אלבום, שעד לפני כמה ימים היה נקודת הסיום בנוסף לנקודת השיא של הלהקה. זה אלבום משוחרר יותר, שפותח את הצליל של הלהקה מספיק כדי להישמע לרגעים כמו יצירה אורגנית של ארבעה חברים ולא רק חזון של איש אחד. אם "Loveless" איים להטביע את המאזין באוקיינוס של סאונד, "MBV" הוא נהר מתפתל וסלעי שמוותר על חלק מהאפיות עבור צליל חי ושורט יותר. הוא מכיל כמה רגעים תמוהים לצד כמה מהשירים הטובים ביותר שהלהקה הוציאה אי פעם, וכל זה לא משפיע לכאן או לכאן על העובדה שמדובר באחד מהאלבומים החשובים של השנה. "MBV" הוא האלבום החדש של מיי בלאדי ולנטיין, והוא לגמרי קיים.
מה חשבתם על האלבום החדש? דברו על זה בפייסבוק