רוני פרי אף פעם לא אהבה מסגרות. היא גם לא חייכה למצלמות, לא היתה מלכת הכיתה, לא רקדה במסיבות, שונאת תחרויות ובילתה את רוב זמנה כנערה ספונה בחדרה וחמושה באוזניות. כל המאפיינים הללו לא עצרו אותה מלהיות אחת המתמודדות הכי בולטות וזכורות בעונה הנוכחית של "דה וויס" מבית רשת. הפריחה המאוחרת של פרי שמה זרקור על אחת המעלות של ז'אנר הריאליטי, שיש שיגידו שאפשר לסכם אותן במספר חד ספרתי. "לפני 'דה וויס' הייתי בנאדם שלא היתה לו מסגרת. חייתי בחדר שלי, בלו"ז שלי, עשיתי מוזיקה מתי שרציתי, לא עשיתי כשלא. זה עדיין תהליך", מספרת פרי. "אני בנאדם שאוהב להקשיב ולא לספר על עצמו. עכשיו זה בעצם מסתובב אלי ועכשיו צריך להקשיב לי, אז זה היה משהו שהייתי צריכה ללמוד. פעם לא הייתי יכולה להגיד משפט כמו 'אני אדם רגיש ומפחדת שיפגעו בי', לא הייתי אומרת את זה. לא הייתי אומרת שאני בוכה או שום דבר שקשור בעצם לרגשות שלי. אפילו לדבר ככה איתך או בכלל בראיון, זה משהו שפשוט לא היה לי. אני תמיד אומרת שאני שרה כדי לא לדבר. את מה שאני רוצה להביע, אני אביע רק במוזיקה. עכשיו אני לומדת להביע את עצמי גם בלי המוזיקה, ממש לומדת. אני נפתחת, הייתי אדם מאוד סגור. חלק מזה הוא גם ללמוד להיכנס למסגרת, כי אני כן רוצה להיות חלק מהחברה הזאת. ועדיין אני צריכה גם לחשוב על מה שטוב לי ולא רק לחשוב על מה החברה רוצה".
כן, למרות כל מה שפרי, 23, לא אוהבת, או חשבה על עצמה שהיא לא אוהבת - היום היא דווקא נמצאת בחתיכת מסגרת הדוקה בתחרות טלוויזיונית, ואם זה לא מספיק, היא אפילו גרמה לאביב גפן לבכות. גבירותיי ורבותיי, מהפך. המנטור הקשיח מוחה דמעה בגלל ילדה. בתוכנית ששודרה ביום רביעי האחרון, אף מנטור לא נשאר אדיש לביצוע המצוין של פרי לקלאסיקת העל "Space Oddity" של דיוויד בואי. אז נכון, קשה לטעות עם היצירה העל זמנית הזאת, אבל נראה שהביצוע של פרי הצליח להביא ערך מוסף שלא נשמע בגרסאות הכיסוי שנעשו לו בעבר, והעלה אותה אוטומטית לשלב הבא. אפילו שלומי שבת, שהיה המנטור היחיד שלא הסתובב אל פרי בשלב האודישנים, העניק לה חסינות.
איך גורמים לאביב גפן לבכות?
"כנראה ששרים דיוויד בואי. אגב, לא ראיתי שהוא בוכה. כשאני שרה, אני עוצמת את העיניים וגם אם הן פתוחות אני אף פעם לא באמת רואה כלום. אני פשוט בוהה במשהו. אחר כך סיפרו לי מה קרה באמצע השיר".
הוא אמר לך משהו אחרי זה?
"משהו כמו 'בת זונה הרגת אותי (צוחקת)'".
"באתי לתוכנית בשביל אביב", אומרת פרי, "רציתי ללמוד ממנו. גם אמרתי לו שמבחינתי היה באודישנים רק כסא אחד, שלו". למעשה, יכול להיות שבלעדיו לא היינו מכירים אותה. "ברוב המקרים, כשהרוב עושה משהו, אני תמיד אחפש לעשות את השונה. למשל בבית ספר היה לי ממש קשה ללבוש את התלבושת למרות שזה רק חולצה עם לוגו קטן. לא יכולתי לעשות את זה. הלכתי וניסיתי גם להיות בצופים כי באמת רציתי למצוא מקום ולמצוא חברים אבל ויתרתי מאוד מהר, הבנתי שזה לא בשבילי, המדים. לא רציתי ללבוש את המדים. תמיד ניסיתי לא ללכת עם העדר. אני לא יכולה לעשות סתם משהו בגלל שאמרו לי, אם אני לא מבינה למה זה טוב. גם שיחקתי כדורסל בילדותי 8 שנים ובערך כל שנה עברתי קבוצה והתחלתי מחדש. אני רגילה להתחלות חדשות".
לבשת את המדים של קבוצת הכדורסל?
"כן. את זה אהבתי. ורציתי לנצח".
כמו ב"דה וויס"?
"זה שונה. את הכדורסל אהבתי בגלל שהייתי בקבוצה, אבל פה אני לעצמי. אני לא קבוצה".
בתור אדם שלא אוהב מסגרות, את עומדת למבחן על הכישורים שלך באופן הכי שיפוטי שיכול להיות. איך שומרים על שפיות?
"אני מתרכזת בעיקר במוזיקה. לא באתי לפה בגיל 18 ולא לפני שנה או שנתיים כי אז לא הייתי יכולה להתמודד עם זה. אתה עובר תהליך בחיים ואתה לומד ששופטים אותך. בני אדם שופטים אותך. זה הטבע שלנו. אין מנוס מזה. צריך ללמוד לקבל את זה, ללמוד להבין שאין אף בנאדם בעולם שכולם אוהבים אותו".
את מדברת על זה עם המנטור אביב שגם אותו היה קשה לעכל בתחילת הדרך? או שאתם מדברים רק על מוזיקה?
"אנחנו לא מדברים אך ורק על מוזיקה, אבל אנחנו מאוד ממעטים במילים אחד עם השני כי אנחנו שני אנשים מאוד דומים באופן שבו אנו מתקשרים עם החברה. שנינו אנשים שלא יוזמים שיחה, קשה לנו להתחיל. אני יודעת שלי נורא קשה לדבר איתו בגלל שאנחנו כאלה דומים. אבל גם בלי מילים אנחנו יודעים שיש דברים ששנינו אוהבים ויש דברים ששנינו לא מתחברים אליהם. פשוט יש לנו חיבור שהוא מעבר לאינטראקציה מילולית".
ההתנסות הקודמת של פרי עם עולם האודישנים דווקא לא היתה כזו גרנדיוזית. "כשהייתי בת 18 הלכתי ל'כוכב נולד' ולא עברתי אפילו את השלב הראשון. עילי בוטנר ישב שם משועמם. הוא לא התרשם (צוחקת). אני כל כך שמחה שלא עברתי. גם שרים שם רק בעברית וזה מאוד קריטי בשבילי כי רציתי לשיר באנגלית. 'דה וויס' היא באמת תוכנית של מוזיקה, אתה לומד פה עם אמנים, עם מוזיקאים, ולא יושבים מולך פאנל של שופטים שלא קשורים בכלל לז'אנר שלך. מדברים פה על המוזיקה עצמה".
היה נוח יותר להגיע לאודישן כשהמנטורים עם הגב אליך?
"אני לא נראית כמו בנאדם שיודע לשיר. כל החיים שלי, כשאני עולה על במה ומישהו ראה אותי שרה, ראיתי הלם על הפרצוף שלו. האמת שכן, ועכשיו קצת דאגתי שלקחו לי את הקטע הזה, שכבר כן צריך לראות אותי. נורא סיקרן אותי לדעת אם באמת הקול שלי הוא מיוחד, או שזה רק בגלל שהוא סותר את המראה שלי. אני לא יודעת מה אנשים שומעים כשהם שומעים אותי. המראה וההתנהלות שלי לא מסגירים שום רגש, אבל הקול שלי הוא הכי רגש בעולם".
את מאוד אוהבת את ג'ון פרושיאנטה - איך מעריצה של אדם כמוהו מגיעה לתכנית כמו "דה וויס"?
"אני חייבת להתפרנס ממוזיקה. אם לא אתפרנס ממוזיקה, לא יהיה לי משהו אחר לעבוד בו. לצערי, במדינת ישראל זה או ללכת לתוכנית ריאליטי או שנים של עבודה מאוד קשה כדי להגיע למשהו, אם בכלל תגיעי אליו. אני יודעת גם שאני בנאדם שלא יכול לעשות את זה לבד, את כל הבירוקרטיה מסביב של לקבוע הופעות וליח"צן את עצמי. זה עדיין מאוד קשה לי לראות את עצמי בטלוויזיה ואני לא מאוד אוהבת לעשות את זה. הבדיחה מאחורי הקלעים היא מתי רוני תלבש שמלה, מתי יעשו לי תלתלים. אי אפשר לעשות לי מחשוף כי אין לי".
את נהנית מהדרך?
"אני לא אשקר, זה קשה לי מאוד וידעתי שיהיה לי. אבל אני לומדת המון. לעבוד עם אביב גפן, טל פורר ופיטר רוט זה פשוט אדיר. זה גם ניסיון על במה ופתח לעולם המוזיקה, לתעשיית המוזיקה. עד עכשיו המוזיקה היתה בחדר שלי לעצמי ולא באמת הייתי בעולם הזה. צריך ללמוד למה אתה נכנס, איך דברים מתנהלים, איך באמת עובדים באולפן, מה הולך לפני שעולים על במה, עבודה על עיבוד עם להקה שלמה. זה מה שרציתי ללמוד וזה מאוד כיף. למדתי לבטא את עצמי מול אנשים גם במילים".
פרי יצאה מהארון לפני מספר שנים, וזהו פרט המידע השלישי שמצוין עליה באתר "דה וויס", מיד לאחר "גרמה לגפן להתלהב" ו"ברמנית מעפולה". האם ההעדפה המינית של פרי היא באמת משהו שצריך להיות מוזכר במשפט השני בטקסט שאמור לתאר בכלליות את ההוויה שלה כאמנית/חברת נבחרת? "באתי לתוכנית כשהקלף הזה מאוד פתוח, שאלו אותי ודיברתי על זה בחופשיות", היא אומרת. "אני לא מסתירה את זה מאף אחד וזה חלק מאוד גדול ממני שאני. התהליך התחיל בגיל 15, ובגיל 16-17 גם התחלתי להיות שלמה עם זה ולא לחשוב 'נדפקו לי כל החיים מזה', כמו שחושבים בהתחלה".
למה חושבים את זה?
"כי זה שונה. בנאדם לא רוצה להיות שונה. כבר הייתי שונה כל החיים שלי, אז זה עוד משהו שמבדיל אותי. בהתחלה אתה רק רוצה למצוא את המקום שלך בעולם. היו לי שלבים שניסיתי לבדוק קשר עם בנים אבל כבר ידעתי שאני לא שם. פשוט לא שם".
יש עדר של בנות שמתחילות איתך עכשיו בפייסבוק?
"יש. זה קורה, יש 'פייסבוק אינוויז'ן'. יש הודעות של 'רוצה לצאת איתי', 'צימררת', 'יש לך משהו', 'מאוד הזדהיתי עם הסיפור שלך'. היו גם הודעות שבאמת ריגשו אותי. הבנתי למה זה היה טוב לצאת ככה מהארון, מה זה עושה לאנשים אחרים. כשאתה צעיר אתה מחפש איזה דמות חיקוי. כשעברי לידר יצא מהארון, אתה רואה שיש מישהו מוצהר וזה עוזר לך להבין שזה בסדר, אתה לא דפוק. זה עושה לי ממש טוב לדעת שאני עוזרת ככה לאנשים".
לפרי היה ברור שהיא הולכת לשיר את "Supergirl" באודישנים. "זה שיר שכולם מכירים וזה שיר נהדר. נורא אוהבת את הקונספט. זה שיר מאוד אירוני ואני אוהבת כאלה. 'סופרגירלז דונט קריי' אבל כל המסר של השיר הוא שזה דווקא ההיפך".
קצת מזכיר את האירוניה שבה התנהלו החיים שלך עד "דה וויס" לא?
"כן, אני לא משדרת מה שאני מרגישה. אנשים לפעמים לא יודעים אם אני צוחקת או לא. גם אביב כזה. אני יכולה לספר לך עכשיו בדיחה ואני אהיה עם פנים רציניות ואת לא תביני אם אני צוחקת או לא. גם אני לפעמים לא יודעת אם אני צינית או לא כבר. זה מאוד מבלבל, אני יודעת (צוחקת)".
מה דעתכם - היא בדרך אל הגמר? דברו על זה בפייסבוק