רעש וסלסולים: פאר טסי בפסטיבל הזמר – רחוק מההישג של זוהר ארגוב

קו מסולסל עובר בין הזכייה של פאר טסי בפסטיבל הזמר והפזמון לזוהר ארגוב בפסטיבל הזמר המזרחי. בשלושת השבועות שחלפו מאז הזכייה של טסי, כבר עכשיו די ברור שאין מה להשוות בין הגודל והדרמטיות של הפסטיבלים משנות השבעים והשמונים, ואלה המנסים להתקמבק היום. למרות זאת, דרך שני האירועים ושני הניצחונות אפשר לראות את הדרך שעברה המוזיקה המזרחית עד שהפכה למוזיקה הישראלית האמיתית.

31 שנים חלפו מאז הזכייה של זוהר ארגוב בפסטיבל הזמר המזרחי עם השיר האלמותי "הפרח בגני". הזכייה של ארגוב היתה דרמטית. השיר "הפרח בגני", הצליח לעורר הדים נרחבים. התרגשות עצומה נרשמה בקרב חובבי הז'אנר, למרות שהתחרות היתה מיועדת לסקטור הזה במיוחד. כשזוהר עלה לבמה, הגיע אליו גדעון לב ארי ז"ל, כשהוא לבוש בז'קט יומיומי ואפילו לועס מסטיק תוך כדי. יום למחרת, "הפרח בגני" כבר זכה להשמעות בתחנות הרדיו הגדולות בארץ של טרום עידן התחנות האזוריות. היתה תחושה של הבקעת חומה. 31 שנים אחר כך, כבר נפלו החומות, ואין יותר פסטיבל זמר מזרחי. פאר טסי נכנס בדלת הראשית עם "תחזרי", שיר מסולסל היטב ועדיין לא מסולסל בנשמתו לעומת "הפרח בגני". השוני מורגש מכל הכיוונים: על הבמה חיכה לטסי מנכ"ל מפעל הפיס, אלי דדון, כשהוא מחויט ומהודר. הפסטיבל ה"כללי" נכבש על ידי זמרים מזרחיים לחלוטין, ועדיין, ניצחון לא הצליח לרגש את הציבור הרחב, מעבר לסביבתו הקרובה של הזמר. זה לא היה ניצחון של הז'אנר, למרות שטסי זכה בתחרות רחבה יותר, מול זמרים מכל קצוות הקשת של המוזיקה הישראלית.

מבחינת השיר וההופעה, לא יהיה הוגן להשוות בין ארגוב לטסי. "הפרח בגני" הוא פאר היצירה, בעיקר ברמת ההפקה המוזיקלית והגודל. הוא נתפר למידות גדולות. כלי נשיפה מקבלים את פניו של זוהר שכיאה למלך, פוצח בשאגה בדרך לניצחון גרנדיוזי. "תחזרי", לעומת זאת, הוא שיר מעולה שגם ללא עזרת החשיפה בפסטיבל כזה או אחר יכול לצבור תאוצה בז'אנר. לכן, הזכייה בפסטיבל לא ממש הזיזה לו. הוא עדיין יצטרך לעשות את אותה דרך אל לב הקהל, כמעט כמו כל שיר אחר. ההופעה של טסי היתה מצוינת ונראה שהוא הגיע כדי לנצח; הניצחון הושג, ועכשיו הוא צריך למנף אותו.

הזכייה עשתה לטסי טוב מבחינת ההישג עצמו: תמיד אפשר להתהדר בניצחון בפסטיבל עם היסטוריה נפלאה. ובכל זאת, יש כאן עניין של רייטינג ותזמון - אירועים מהסוג הזה כבר לא זוכים לאותה תהודה שהיתה להם בעבר. זה כבר ממש לא פסטיבל מרכזי. מאותו אירוע גדול של פעם נותר רק השם. הוא הזדקן. לכן אין בזכייה בפסטיבל הזמר והפזמון של טסי אותה תחושה שהיתה בזו של זוהר ארגוב. זה ההישג עדיין מרשים – הפסטיבל, כבר לא.

רן שפיר - דף חדש

הכיוון שאליו הולך רן שפיר בשיר "דף חדש" הוא נכון. המקצב הערבי והעיבוד האפקטיבי של אלי קשת מוציאים משפיר צליל ברור וחד. הוא בהחלט שר ולא נופל למלכודות של מניירות או סלסולי סתם. כדי שהשיר יעבוד בשטח, כלומר באירועים ובמועדונים, יהיה צורך להאיץ מעט את הקצב. אחרת הוא יפול בין הכסאות.

קובי פרץ - סה לה וי

השיר החדש של קובי פרץ כבר גרם ללא מעט דרמה בתעשיית הסלסולים. השיר המקורי הוא של ש'ב חאלד, הזכור לטובה עם "דידי" ולהיטים גדולים אחרים; ההצלחה הבינלאומית של השיר גרמה ללא מעט זמרים ומפיקים מקומיים, לשים את הידיים שלהם על הלחן ולהקליט אותו עם טקסט בעברית. רגע לפני שקובי פרץ הוציא את הגרסה שלו, היה זה שמעון עוקשי שעשה זאת תחת אותו שם. גוון הקול של עוקשי ופרץ נמצא באותו אזור, וגם בטקסט יש שימוש במילים דומות. ההעדפה האישית של המאזין, אם כן, היא בניואנסים לכאן או לכאן. אם זה לא מספיק, את השיר הקליטו גם בני אלבז ובנו גד. אף אחד מהנזכרים לעיל לא זוכה בפרס על מקוריות.

כפיר אדרי - המנגינה שלי

במקום להילחם בעדינות של הקול שלו ובמניירות המתוקות, עשה בשכל הזמר כפיר אדרי, ביחד עם דורון אלימלך, המפיק המוזיקלי של השיר "המנגינה שלי". את השיר כתב והלחין הזמר משה פרץ והוא בנוי בדיוק לקול של אדרי. עדין, מתוק, פסטורלי וקיטשי. האווירה מזכירה את "תחזרי" של אייל גולן, בעיקר בזכות הגיטרה והבוזוקי של אבי סינגולדה ועומרי זליג. שיר שלגמרי יכול להוביל זוגות לחופה ואת כפיר למקום טוב בסצנת הארועים המשפחתיים.

מה דעתכם על הזכייה של פאר טסי? דברו על זה בפייסבוק