דיבורים על מותו הקרב של הקולנוע החלו מעט לאחר לידתו, כך שלכאורה אין סיבה להתרגש מהם. עם זאת, בשנים האחרונות האמנות הזו נלחמת ביותר חזיתות מאי פעם קריסת המודלים הכלכליים, עייפות החומר, שגשוג הטלוויזיה והאינטרנט וכיוצא בכך. לכן, נראה גם שיהיה לה קשה מתמיד להישאר בחיים, ויש גם כאלה שכבר הרימו ידיים: למשל, הבמאי סטיבן סודרברג.
כן, דווקא הוא, שהמציא מחדש את האינדי האמריקאי ב-1989 בעבודת ביכוריו "סקס, שקרים ווידיאוטייפ" ומאז היה אחד מן היוצרים הבולטים והפוריים בהוליווד הודות ליצירות בסדר הגודל של "טראפיק", "ארין ברוקוביץ'" וסדרת "אושן", למשל. אך אלה נעשו בזמנים אחרים. כיום, למשנתו, "סרטים כבר לא חשובים כפי שהיו". לכן הודיע על פרישתו מן המסך הגדול, וככל הנראה יתמקד מעתה בעשייה טלוויזיונית. אך רגע לפני שנפרד סופית מהקולנוע, מגיש לנו היוצר מתנת פרידה, "תופעות לוואי" שמה, שמגיעה עתה לבתי הקולנוע בישראל לאחר שהוקרנה לראשונה, לפני כחודשיים במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל ברלין.
רבים חוזים כי סודרברג עוד יחזור בו וישוב בעתיד למכורתו האמנותית. אך אם זה לא יקרה ו"תופעות לוואי" אכן יתגלה כשירת הברבור שלו, הרי שהוא בהחלט ראוי להיחשב כסגירת מעגל אידיאלית.
קודם כל, כיוון ש"תופעות לוואי" מתחיל בדיוק בנקודת המוצא של סרטו הראשון אשה, במקרה זה צעירה יפהפייה בגילומה של רוני מארה, הולכת לטיפול נפשי. מכאן והלאה העלילה מתפתחת בתפניות חדות ובאמת מפתיעות, שמגיעות כבר בשלבים מוקדמים שלה ולכן אי אפשר להרחיב עליהן את הדיבור. מה שכן ניתן לומר הוא שכיאה לרקוויאם של הבמאי, הן מובילות את הסרט לדיון בשני הנושאים שהעסיקו אותו מאז ומעולם כמעט בכל עבודותיו סקס וכסף, שהם בעיניו הדברים עליהם עומדת אמריקה, אם לא העולם כולו. גודאר אמר פעם שהקולנוע הוא אשה ואקדח. אצל סודרברג, זה דומה, אבל בהבדל אחד משמעותי - הקולנוע הוא אשה וארנק.
סודרברג, אם כך, הוא במאי של תמות ולא של ז'אנרים או דמויות. בהתאם לזאת, "תופעות לוואי" מתחיל כדרמה לכל עניין ודבר, אך אז מתפתח למשהו אחר לגמרי ומדלג בין סוגות. נוסף לזאת, היוצר מקפץ גם בין הגיבורים של העלילה, ומחליף בין זהויות העומדים במרכזה יותר מפעם אחת.
את כל הדילוגים הללו מבצע סודרברג בטבעיות. זהו סרט על אנשים שרוצים לעצמם עוד ועוד דברים יפים ויקרי ערך, ובהתאם לכך גם הוא אלגנטי ומלוטש להפליא. כל האלמנטים שריכז כאן היוצר משתייכים לעילית של העשייה הקולנועית: המוזיקה המקורית של תומס ניומן, העריכה והצילום וכמובן עבודת התזמור של הבמאי והחיבור של הגורמים האלה. כולם מדויקים, חדים כסכין חיתוך וצלולים כאגרטל קריסטל. למעט התרופפות מצערת, מרושלת ומיותרת בדקות האחרונות, הם גם משתלבים יחדיו בסימטריה והרמוניה.
למרות כל זה, היו ויהיו כאלה שיטענו "נכון, 'תופעות לוואי' אמנם עשוי היטב, אבל לא ראוי לציון או לשבח, שכן אינו יותר מאשר מותחן מהוקצע". על כך, יש לענות בשתי דרכים: ראשית, ליצור סרט כה מיומן ומהנה אינו עניין של מה בכך, וכפי שכמעט מיותר להזכיר, גם רבות מיצירותיו של היצ'קוק היו לכאורה "סתם מותחן עשוי היטב".
אך כך או כך, כמיטב המסורת של סודרברג, הסרט הוא הרבה יותר מכך. הצורה היא כרגיל רק האיזמל דרכו הוא מבתר את גופה של החברה האמריקאית כדי לחשוף כמה תאוות בשרים ותאוות בצע יש בה. במקרה זה, הבמאי משתמש בתסריטו המתוחקר היטב של סקוט ברנס כדי לפורר את המיתוסים הרומנטיים של דור הפרוזאק, ולהראות כי תרבות הדיכאון שהתפתחה בארצות הברית משנות התשעים והלאה אינה אלא תעשייה ככל התעשיות, עם מלוא המשמעויות שנלוות לכך.
את האמירה הזו מנסח סודרברג בעזרת צוות טוב של שחקנים, ובהם צ'אנינג טאטום ושותפיו משכבר הימים של הבמאי, קתרין זיטה-ג'ונס ("טראפיק") וג'וד לאו ("התפשטות"). אך חשוב מכך, הוא משתף פעולה לראשונה עם רוני מארה, שהיתה עד עתה התגלית ובת הטיפוחים של דיוויד פינצ'ר, קודם ב"הרשת החברתית" ואז ב"נערה עם קעקוע דרקון".
הודות לכישוריה הטבעיים ולהדרכתו של סודרברג, משכילה מארה להשחיז את להביו של הסרט, להעניק לו כוח מהפנט וכמובן גם להוסיף לו סקס-אפיל. אם למישהו עוד היה ספק בכך לאחר הופעתה במותחן של פינצ'ר, כאן מתגלה הצעירה הברונטית כפאם-פאטל אמיתית, אולי היחידה מסוגה בהוליווד העכשווית.
שאר השחקניות המובילות בדור של מארה, למשל מילה קוניס וג'ניפר לורנס, גיבשו לעצמן מודל מודרני של כוכבות: מתחנחן, מלא הומור ומודעות עצמית ובעיקר אנושי; כזה שאומר לקהל אנחנו יפות מכן, אבל בדיוק כמוכן. היא, לעומת זאת, משמרת את המודל הקלאסי של כוכבות מותחנים מתור הזהב של הקולנוע. בהופעותיה הקולנועיות, כמו גם אלה הציבוריות, היא קרה כקרח, שתלטנית, מנוכרת, כוחנית ומסתורית, הרמטית ועוצמתית כמצודה. קשה לנו שלא לשנוא אותה, אבל אנחנו גם יודעים שלו היתה מסתכלת בנו במבטה המצמית, היינו עושים הכל בשבילה, מה שגם מקנה אמינות לכל ההתרחשויות בסרט.
לנוכח נחישותה וכישרונה, אפשר להמר כי למארה סיכויים גבוהים לזכות באוסקר בשנים הקרובות. שלא כמו לורנס, סביר להניח שאם זה יקרה, היא לא תמעד במדרגות בדרך לקבלת פסלון, אלא תעלה לקראתו בצעדים קרים ובטוחים. אם וכאשר זה יקרה, ואם אכן "תופעות לוואי" יירשם כסרט הפרישה של סודרברג, אפשר רק להצטער על כך שלא הוא יהיה הבמאי שיזכה להוביל אותה למעמד הזה.
חושבים שרוני מארה תכבוש את הוליווד? דברו על זה בפייסבוק