52 שבועות יש בשנה. וב-42 מבינהם לא משודר פרק חדש של "משחקי הכס". אנחנו יכולים לנסות להכחיש, להתעלם, לצפות שוב ושוב בעונות הקודמות או אפילו לקנות את הבלו-ריי, אבל בסופו של דבר, זוהי המציאות הקשה שאיתה צריך להתמודד המעמד הבינוני. ועכשיו, אחרי שסוף סוף נשבר הצום ואנחנו יכולים סוף סוף לנעוץ שיניים בפרק חדש ועסיסי, המנות הן... קטנות.
שלא תטעו פרק הפתיחה לעונה השלישית של "משחקי הכס" היה מצוין, אבל הוא היה פרולוג. אפטייזר. תפריט טעימות. אירועים משמעותיים כמעט ולא קרו, והסדרה, כרגיל בפתיחת עונה, עסקה בעיקר בהצגת פני הדברים בתחילת העונה ולמקם כל דמות בנקודת הפתיחה שממנה תוכל לזנק להמשך העונה. ואפילו את זה השעה הראשונה לא הספיקה לתת לכל הדמויות. הבעיה העיקרית של העונה השנייה היתה שהיא ריסקה את הסדרה לכ-769 קווי עלילה שונים, שמשאירים לכל דמות דקות בודדות של זמן מסך בכל פרק. אז הנה, אחרי 42 שבועות ללא טיריון, האדם הגדול הזה, זכינו סוף סוף לבלות תשע דקות תמימות במחיצתו, ושלוש דקות עם סאנסה, ייפי. אבל אם בת סטארק החביבה עליכם היא במקרה אריה, או שאתם בכלל מעדיפים את תיאון, או ג'יימי ובריאן, או רוצים לדעת מה קורה עם ריקון הרעב נמשך. תצטרכו לחכות לפרק הבא, או אולי לעונה הבאה.
אבל מה שהיה היה טוב. "משחקי הכס", לפני הכל, לא תיתן לכם לשכוח שהיא הפקה מושקעת יותר מכל דבר שתוכלו לראות בטלוויזיה, ומכמה דברים בקולנוע. השילוב של צילומים בלוקיישנים אמיתיים, מאיסלנד ועד מרוקו, ואפקטים ממוחשבים שיוצרים מראות דימיוניים טירות הענק בהארנהול ודרגונסטון, והספינות המפליגות ממעלה מלך היו מבוצעים טוב ומוצלחים יותר מאי פעם. הדרקונים נראים מצוין (אם כי, אם לשפוט על פי העונה הקודמת, הדקות הבודדות שראינו מהם בפרק הזה הוציאו את תקציב האפקטים הממוחשבים של העונה כולה, ולאורך רוב יתר העונה הם יהיו מוחבאים בתוך קופסאות, או מתחת לסיפון, או מתחת לשמיכה, או מכוסים בגלימת היעלמות, או מאחורי עץ). הענק הבודד במחנה של מאנס ריידר נראה הבה יותר טוב מכל הענקים הממוחשבים בסרט "ג'ק צייד הענקים".
הפרק היה דל יחסית במין ובאלימות שהסדרה לא יכולה בלעדיהם. ובכל זאת, מכיוון שהחוזה מחייב את יוצרי הסדרה לספק לפחות זוג שדיים אחד לפרק, קיבלנו את סצינת הסקס הלא רלוונטית המתחייבת. את הראש הערוף הראשון קיבלנו חצי דקה מתחילת הסדרה, כדי שלא נחשוב חלילה שאנחנו צופים ב"מגדלים עם דורה". סאמוול טארלי סיים את העונה הקודמת כשהוא מוקף במאות מהלכים לבנים; את העונה הנוכחית הוא פותח כשהוא מבוסס בשלג, מבוהל, אבל, משום מה, עדיין חי. חשוד מאוד העסק הזה.
הפרקים הקודמים הבהירו לנו כמה דברים: א. כמעט אף אחד לא יוצא חי מכל קירבה ליצורים האלה; ב. סאם הוא לא בדיוק לוחם דגול. קשה לדמיין תרחיש שהיה מאפשר לו להישאר בחיים בין שתי העונות. צריך לבדוק האם הוא בעצם מרגל של המהלכים. בכל אופן, אויה! המתים המהלכים באים! נוסו על נפשותיכם! רק שזה לא היה בדיוק המסר של סצינת הפתיחה של העונה הראשונה? לא התקדמנו הרבה מאז, מתברר. בקצב הזה, יש לנו עוד שמונה-תשע עונות עד ש"משחקי הכס" תתאחד עם "המתים המהלכים", ועד אז הדרקונים של דאינריז בטח כבר יגיעו ויצלו את כולם.
אפרופו דאינריז: המלכה שמעבר לים הייתה זו שסבלה במיוחד מריסוק הסדרה בעונה הקודמת. כמו המתים, גם היא נעה בדשדוש איטי אם בכלל. חצי מהעונה היא בילתה בהמתנה בלב המדבר, כשפעם בפרק וחצי בממוצע זורקים לנו איזו סצינה רק כדי להזכיר לנו שהיא עדיין שם. העונה הזאת, לפחות לפי הפתיחה, נקבל הרבה יותר ממנה: היא מגיעה לאסטפאר, ושוקלת האם לקנות צבא עבדים לא-טמאים ב-5.99 לקילו. הם מאוד שימושיים, הלא-טמאים: הם צייתנים לחלוטין, הם חסרי רחמים או רגשות מכל סוג אחר, ואם רוצים אפשר גם לכרות להם את הפטמות, אם זה הקטע שלך. בהמשך, דאני גם עוברת ניסיון התנקשות נוסף על ידי ילדה קריפית עם פוקימון, אך היא ניצלת ברגע האחרון על ידי אדם מסתורי בברדס. וכשהוא מסיר את הברדס מתברר שזה לא אחר מלבד... טם טדדם... איש אחד! כלומר, ההוא! שבטח כבר הופיע פעם בסדרה, מתישהו? בטח מישהו חשוב, רגע, צריך לבדוק.
אוקיי, זה למעשה באריסטאן סלמי, אביר משמר המלך ואחד הלוחמים הטובים בווסטרוז, שגורש והושפל על ידי ג'ופרי עוד בעונה הראשונה. אבל בחייכם, זה לא כאילו יכולנו לזכור את זה אלמלא תקציר הפרקים הקודמים בתחילת הפרק. יש רק שלושת אלפים דמויות בסדרה הזאת, ג'ורג' ר. ר. מרטין מצפה, שננהל כרטיסיה?
במעלה מלך: מרג'רי טיירל, המלכה המיועדת, מראה לג'ופרי איך מתנהגת מלכה, בשלושה צעדים פשוטים (שאחד מהם בתוך שלולית חרא). עם חרא על הנעליים וחיוך על השפתיים היא כובשת את לבבות פשוטי העם, אותם פשוטים שהלאניסטרים מתקשים להכיר בקיומם. בסעודה אינטימית עם המלך ואמאשלו היא מוכיחה שהיא גם יכולה על הלאניסטרים באמנות העתיקה של ליגלוג מנומס. בקיצור, מרג'רי שולטת ביד רמה, וזה מעצבן את סרסיי. הרבה דברים מעצבנים את סרסיי.
לכניסת טיריון לאניסטר, הקהל מתבקש לעמוד. על טיריון עוברת תקופה לא טובה. הוא האחראי הבלעדי של נצחון הלאניסטרים בבלאקווטר ועל כך שמעלה מלך עדיין עומדת על תילה, ומה שהוא קיבל בתמורה הואגרזן באף. "אמרו שאיבדת את האף שלך, אבל זה לא באמת כל כך נורא" אומרת לו סרסיי אחותו המתוקה קריצה לקוראי הספר, שבו טיריון באמת איבד את האף שלו. בסדרה, הוא קיבל רק צלקת גברית ומושכתעל הלחי. בין טיריון ואחותו, מתברר במפתיע, עדיין לא שוררת אהבת אחים, וגם אבא שלו, טייווין, לא ממש שופע חיבה. על עבודתו המופלאה והמעולה בתפקיד ימין המלך, טיריון היה רוצה את צוק קאסטרלי, ביתם של הלאניסטרים מימים ימימה. טייווין, לעומתו, היה מעדיף להיאכל על ידי תולעים. והוא האדם היחיד בעולם שיכול לסתום לטיריון את הפה.
מעבר לחומה: ג'ון שלג רוצה להצטרף לאנשי הפרא, ומשכנע, באופן מאוד לא משכנע, את מאנס ריידר, המלך שמעבר לחומה (יופי, כי פשוט עד עכשיו לא היו בסדרה הזאת מספיק מלכים. או דמויות בכלל) בכך שהוארוצה לערוק משורות משמר הלילה. מאנס ריידר צריך להיות אידיוט כדי להאמין לזה.
על אי שומם אי שם: דאבוס המבריח, משרתו הנאמן של סטאניס, מתעורר, שדוף כולו מהשמש ומזוקן. במהרה הוא לומד כיצד לשרוד ולהדליק אש ומבלה את יתר הסדרה בשיחות נפש עם כדורעף. או שלא. הוא ניצל, וניגש מיד לדרגונסטון כדי להגשים את תכניתו ההו כה מתוחכמת: להוציא למכשפה האדומה את הלב עם סכין. לא, באמת. זה הדבר הכי מתוחכם שהוא הצליח לחשוב עליו. לדאבוס יש הרבה כבוד, אבל לא הרבה תחכום. הרבה כבוד ומעט תחכום יקחו אותך רחוק בסדרה הזאת. רק תשאלו את נד סטארק.
גיליון תוצאות:
דמויות מתות: אפס. טוב, רק התחלנו. תנו לזה זמן.
פטמות: 3. שתיים מתוכן מחוברות לגוף.
awesomeness של טיריון: 7/10. גם כשעובר עליו יום רע, הוא עדיין גדול, אבל זו בהחלט אינה שעתו היפה ביותר.
הסצינה: דאינריז יוצאת לשוק, ומה שאבד בתרגום. במקום שני, טיריון ואבא.
ראיון מיוחד עם כוכבי "משחקי הכס" לרגל העונה החדשה
"משחקי הכס" משודרת בישראל בימי חמישי yes Oh וב- yesVOD
מה אתם חשבתם על פרק פתיחת העונה של "משחקי הכס"? ספרו לנו בפייסבוק