ואז עשו רדיוהד במזרחית, והפיד בער. קאבר מושקע מאוד אך באותה מידה גם סתמי ומתאמץ למדי ל"Karma Police" של רדיוהד הצית דיונים ברשתות החברתיות כמו גחל נרגילה שנופל ביער. דווקא כשנדמה שאנחנו בתקופה שבה העולם נעשה פחות אנאלי ויותר סלחני כלפי שבירת טאבואים, חציית גבולות או איך שלא נגדיר את זה, לא משנה מאיזה סוג, מגיע משהו שמצליח לעורר עוד ריב מיותר.
רותם שפי, זמרת לא מאוד מוכרת, שלרוב עושה פולק-פופ נעים, גייסה כסף בקיקסטארטר והפיקה עם הצ'לנית ליאת סבג קאבר וקליפ לאחד השירים הכי יפים של רדיוהד. בעוד שבלוגי מוזיקה בחו"ל התייחסו לקאבר כמו שצריך להתייחס לקאבר ביצוע חדש לשיר קיים ששווה לכם להאזין לו; בארץ בחרו להעניק לו משמעויות נסתרות, לנתח אותו, לפרש אותו, ולהעניק לו ערך מוסף שלא באמת קיים על החיבור בין המזרח למערב, בעוד שבפועל, מדובר במחטף.
"שיר נולד כסאטירה מוזיקלית אך התוצאה הייתה הרבה יותר מבדיחה", לשון הקומוניקט שנשלח לקדם את הקליפ (ולא שהוא היה זקוק לזה במיוחד), בו שפי ולהקתה רוכבים על גבי כרכרת אלטע זאעכן, מטרטרים סוס מסכן ביום צילומים ביפו. "קארמה בוליס" (כפי שכונה הקאבר בקומוניקט) פורט על נימי האוריינטליות באופן כה גס ומוקצן, בעיקר בהגשה הווקאלית, כשהצעד הבא יהיה להחליף את הסוס בגמל וללכת לשאוב מים מהבאר הסמוכה.
בעוד שיש היפסטרים שעפים על הקאבר כי הוא יותר מזרחי ממזרחי ונוצר ככזה במודעות מלאה, מעריצי רדיוהד מתחרפנים שמישהו העז לגעת להם בקודש הקודשים ולהשחית אותו בצורה כזו. הקבוצה השנייה היא המטרידה יותר, ששופטת לא רק ברמה המוזיקלית, אלא גם הקונספטואלית, על כך שישנה התעסקות באייקון שלהם, וכל עוד זה לא מגיע מאזור מגניב לכאורה, כמו למשל אלבום קאברי הדאב לרדיוהד של איזי סטאר אול-סטארס, זה בהכרח לא בסדר; עם האפיל הלבנטיני שהעניקה שפי, פתאום זה כבר הופך להתבוללות ז'אנרים לא ראויה.
יש טעם לפגם בביקורות מהסוג הזה, שפוסלות יצירה מראש רק מכיוון שהיא שהיא מתעסקת בנושא/אמן שיש כביכול רגישות סביבו, לא משנה מאיזו סיבה. הרתיעה האוטומטית הזו היא חסם אמנותי לא רק לאמן המבצע, שמעצם היותו כזה צריך להגיע מוכן לספיגת כל ביקורת עניינת, אלא גם ישליך לסירוס עקיף של אמנים אחרים, שלא יעזו לנסות מלכתחילה.
הסערה האחרונה בהקשר דומה היתה עם הדוש-מק'דוש שפרסם בפייסבוק סיפור על דייט פיקטיבי שבו הוא פוסל בחורה, בין היתר, על סמך העובדה שהיא לא יודעת מי אלה פינק פלויד, במקום כפי שהיה צריך לעשות, להתעלם, או לפחות להכיר לה את פינק פלויד; זו רק דוגמת אבטיפוס לכל תופעת הקידוש המיותרת הזו, שמתמקדת יותר בסמל מאשר בחשיבות, הרלוונטיות או המשמעות שלו. הבעיה היא שחוץ מהיוצרים, אף אחד לא טורח להצביע על כך שהקאבר הזה, לפני שהוא מזרחי, ים תיכוני, חמסיני ועממי, הוא קודם כל בדיחה. בינתיים, שפי מתקרבת ל-100 אלף צפיות, אז כנראה שזו קארמה.