את משבר גיל ה-40 שלו העביר סנופ דוג על חופי קינגסטון. נדמה שהשבץ של נייט דוג, בן דודו וחברו הקרוב מאז ומתמיד, לא רק גרם למותו של הזמר המוכשר ב-2011 אלא גם היה הגורם לשינוי האחרון בחייו של סנופ, שידע הרבה שינויים במהלך הקריירה הארוכה שלו. סנופ, שהתחיל לשחרר הצהרות על כך שהוא סיים עם הראפ, מצא את הקול שלו לא רחוק מדי. תרבות הרגאיי מהאבות הקדמונים של ההיפ הופ, ולמרות שבניגוד לראפרים אחרים מדורו, לסנופ אין שורשים בג'מייקה, הגנגסטר-פימפ-סטלן הכי מוכר בעולם הגיע לרחובות קינגסטון.
סנופ דוג הוא לא הראשון שנשבה בקסם השחור של האי הייחודי. מהרולינג סטונז ועד נו דאוט, מוזיקאים רבים הכירו את עולם הגאנג'ה והביטים האיטיים דרך סוכני תרבות ג'מייקנים אגדיים כבוב מארלי, פיטר טוש ובערך חצי ממי שגר בשכונת טרנצ'טאון. סנופ נתלה בעצי מריחואנה גבוהים ונסע למסע שכולל אלבום וסרט תיעודי על התהליך שהוא עובר, שניהם קרויים "Reincarnated", סמל ללידה המחודשת של סנופ כאמן רגאיי וראסטפארי, שכלל גם שינוי שמו הבימתי לסנופ ליון.
הכלב שהפך לאריה בחר דווקא ללכת בדרך הקשה. הרי ברור שהוא היה יכול להישאר בקליפורניה עם בלאנט מלא בחומר הקליפורני הטוב, ללקט לעצמו כמה מפיקים דמיקולו ולכתוב שירים על שלום, אהבה ועוד דברים שנשמעים כמו פוסטר לבומבמלה. סנופ בחר לאתגר את עצמו. הוא לא רק ניסה ללמוד את התרבות ולהכיר את האנשים שחיים וגדלו שם, הוא גם חיפש את האופן שבו הקול שלו מתחבר לתרבות הזו.
ובכן, יש בשורות טובות ובשורות רעות. לשמחת המאזינים, המדריך שלו למציאת החיבור היה לא אחר מדיפלו, המפיק המוכשר שכבר עבר את הסיבוב שלו בג'מייקה עוד עם הפרויקט המצוין מייג'ור לייזר (עוד נגיע אליהם). ההפקות, רובן של דיפלו וסוויץ', הם נקודת האור הבולטת באלבום. לגאון מפילדלפיה יש גישה מיוחדת לסאונד ומוזיקה, וההפקות באלבום נשמעות בבירור עדכניות ויחד עם זאת מלאות השראה ממוזיקה ג'מייקנית מסורתית. הסגנון נטול המדינה של דיפלו מתחבר באופן מיוחד לדגל האדום-צהוב-ירוק, וניתן למצוא הפקות שמתכתבות עם רגאמאפין עדכני לצד שיר רגאיי פשוט שמסמפל את ביירות.
רק שאת הבוסט הזה שקיבל מדיפלו סנופ מעט מבזבז. חלק משינוי התפיסה בא מהרצון שלו לבטא את מסר השלום ואהבה שהוא מקדם מזה שנים בחייו הציבוריים, מסר שמעולם לא מצא ביטוי במוזיקה שלו. סנופ רואה את ג'יי זי מסתחבק עם אובמה ואת קומון מוזמן לבית הלבן ומבין ש"אין לי אף שיר שאני יכול לשיר בבית הלבן", כדבריו בסרט. אז סנופ עשה שירים שהוא יכול לשיר בבית הלבן. הוא כותב על מאבק ועל אחדות ועל אהבה. הוא גם נשאר, בהתאם למסורת של הסגנון ושל עצמו, בנושאי הוויד והמשטרה. השלווה הזו די דוחפת אותו לבנאליות.
מצד שני, סנופ תמיד היה עניין של סליחה מראש על המילה המחליאה וייב. עוד מימי הרכבים הקופצים בלונג ביץ, יש משהו מגניב במוזיקה של סנופ, וכך גם נשמע אלבום הרגאיי שלו. הוא לא משתמש בעשירית מהארסנל של המוזיקה הג'מייקנית, אבל לפחות הוא לא נשאר במלמולי הפאטווה המביכים מהסינגל "La La La". סנופ אוהב מוזיקה על אמת, ויחד עם קצת חומר ג'מייקני איכותי, הוא מוציא אלבום רגאיי עם הלב במקום הנכון גם אם הראש מעט מעורפל.
כנראה שדיפלו מעשן פחות מסנופ. האלבום החדש של מייג'ור לייזר הרכב שהחל כשיתוף פעולה עם סוויץ' ונשאר כרגע פרויקט צד מופרע של דיפלו הוא אלבום חד מאין כמוהו. דיפלו אוסף השפעות מאינספור מקורות ומאחד אותם לכדי אלבום קוהרנטי, שמצליח לזגזג בקלות בין שירי מועדונים מובהקים לבלדות רגאיי מודרניות. המיזוג בין האוזניות לרמקולים מורגש בסאונד המושחז שמציג מיקסינג ברמה בלתי רגילה, כזה שמאפשר להתלהב מכל צליל וצליל.
דיפלו לא הסתפק בהשפעות המקום שבו הקליט אולפני טאף גונג שהוקמו על ידי בוב מארלי וממוקמים בביתו שבקינגסטון והכניס לאלבום כל פיסת אלקטרוניקה שהוא מכיר. ולעזאזל, הוא מכיר הרבה. דאבסטפ, טכנו, דאנס וכל צליל שמחשב יכול להפיק, וזאת רק ההתחלה. רוח הדאנסהול מהדהדת מכל טראק והמסיבה רק מתחילה כשהצפצופים נקטעים רגע לפני הדרופ, שבכלל הופך את השיר לסימפול של ג'וני אוסבורן. דיפלו הוא כנראה האדם היחיד שיכול להושיב את עזרא קניג מוומפייר וויקנד על קטע רגאיי שנשמע כאילו הופק ב-1973 תחת החברת התקליטים איילנד. גם עזיבתו של סוויץ' לא פגעה בסגנון המובחן של הפרויקט, והקטעים שהוא הספיק להשתתף בהם לפני הפירוק מתאחדים עם אלה של דיפלו באופן שלא משאיר ספק מי היה הצלע הדומיננטית בצמד.
דמות הקומיקס המטופשת שמייצגת את הפרויקט, גנרל ג'מייקני שהורג זומבים ומשתמש בתת מקלע כפרוטזה ליד, היא רק תירוץ לדיפלו להתפרעות המוזיקלית האהובה עליו. נדמה שאין אף אורח שהוא יכול לרצות שלא יסכים להיות חלק מהפרויקט, ג'מייקני או לא. וייבז קרטל, אלפנט מן וביזי סיגנל הם רק חלק מהאמנים הג'מייקנים, חלקם מוכרים וחלקם פחות, שנותנים לאלבום את החותם המקומי. אבל גם סנטיגולד, וויקליף ז'אן, ברונו מארס, טייגה ועוד מוזיקאים רבים מתארחים ונותנים את המיטב, שלהם בעזרת ההפקות של דיפלו כמובן. אם ג'ה מאמין, אפילו שאגי נשמע כאן רענן.
עם כל הקרחנה החיובית, הרגע הטוב באלבום הוא הסינגל הראשון, "Get Free", עם אמבר מהדירטי פרוג'קטורז. עם ליין פשוט וחלומי, מתגלגל השיר לקינה לחופש בהובלת קולה המיוחד של אמבר. חמשת הדקות הטהורות האלה הן מהרגעים השקטים והעדינים באלבום, אבל הן מתחברות ליתר באווירת קיץ שמתאימה לחום הישראלי (בהעדר השמש הג'מייקנית). בעוד שבג'מייקה עצמה הסאונד הנוכחי הוא אכזרי וקשה לאוזן לא מאומנת, "Free the Universe" מצליח לחבר בין רוחות חדשות לקינגסטון של היום. יחד עם ההרפתקנות והפאן הטהור שמתאסף בסיכומו של אלבום, דיפלו מצליח, כבר אלבום שני ברצף, להוציא קלאסיקה מודרנית מג'מייקה.
מה אתם חשבתם על החדשים של סנופ ומייג'ור לייזר? ספרו לנו בפייסבוק