נפל דבר במשרד הפרסום סטרלינג קופר: דון דרייפר יצא לוזר. בעונה השישית של הדרמה עטורת השבחים "מד מן", לא ברור האם דרייפר, מנהל הקריאייטיב הכל יכול של החברה, מאבד את הניצוץ או סתם משועמם מהחיים. כך או כך, נראה כי הכותב הראשי מת'יו ויינר נחוש להוכיח לקהל הצופים כי עוד לא ראינו הכל אצל דרייפר ויתרה מכך: עוד לא ראינו קטשופ.
נראה כי מאז הפרסומת של אסם לקטשופ שלה עם השיר של פט שופ בויז, לא התעוררה כזו מהומה. הפעם, בפרק הרביעי בעונה, במרכז הזירה עומד לו על הראש קטשופ היינץ. מצד שמאל, דון ופיט עולים לזירה כפייבורטים הברורים, ומצד ימין, עולה לזירה נחושה לא פחות ואף יותר - בת הטיפוחים פגי.
הקרב על הקמפיין, בפני חברת היינץ, הפך מהר לזירה מדממת בה האגו של דרייפר חרחר למוות כמו בקבוק קטשופ ריק ועצוב. לאחר ששני הפרסומאים הביאו את דברם וניסו להמם את איש היינץ בעזרת פיצ' מוחץ, יצאה משם פגי כשידה על העליונה. למרות שאף אחד מהם לא ניצח באופן רשמי מבחינת הלקוח, ובפרק שלאחר מכן - זהירות, ספוילר - גילינו שמשרד שלישי לקח את העבודה, התיסכול של דון כשהוא מאזין לדברי פגי מבעד לדלת מבהיר כי מישהו פה לא הכין שיעורי בית. משמעות הדבר היא שהגולם קם על יוצרו, וכידוע לכל, דרייפר רגיל להיות זה שעולה על נשים ולא זה שנשים עולות עליו.
בעקבות קרב התרנגולים שבסיומו יצא דרייפר מרוט מאי פעם, וואלה! תרבות פנתה לפרסומאים בכירים בכדי לקבל את דעתם המקצועית על הפיצ' שהוצג בסדרה, ולהבין האם ניצחונה של פגי ביחס לדון אכן מוצדק או שמא פשוט עבר עליו יום ממש גרוע.
"יש פה דיוק מדהים ואמינות יוצאת מגדר הרגיל בתיאור הסצינה", אומר הפרסמואי אילון זרמון, מנכ"ל ובעלים משותף של משרד הפרסום זרמון גולדמן DDB. "אפילו הרגע הזה שבו אתה יוצא מהפרזנטציה ונכנס המתחרה שלך, אתם נתקלים אחד בשני, עומדים בדלת ויש את הרגע המביך הזה כמו בכניסה לאודישנים שגורם לך לתהות במי יבחרו", הוא אומר.
באשר לפרזנטציות עצמן, מסביר זרמון כי "יש גם אמינות מאוד גדולה באסטרטגיה הקריאטיבית שמוצגת בשני הפיצ'ים. האסטרטגיה של דון מנותקת לחלוטין מהרצון של הלקוח. היא מתייחסת אל, ומקדשת את הקריאייטיב והמקצועיות הפרסומית בלבד. דון אומר דברים נכונים וכנים, הוא לא מתייחס ללקוחות שלו כאל חבורה של מפגרים. הוא מתמקד בדמיון שלהם, מאמין ביכולת שלהם להשלים לבד את התמונה. יש בזה משהו מאוד מקצועי, חכם, יצירתי, אמנותי, מודרני ומתקדם פרסומית", אומר זרמון.
בניגוד לדון, פגי התבלטה בזכות תכונות אחרות לחלוטין, כך לפי זרמון. "כשפגי נכנסת היא קודם כל מזדהה עם הלקוח. היא אומרת 'אני איתכם, אני כועסת על המתחרה שלכם', היא מחדדת את הנאום שלה על הנקודה המקצועית. וזו הנקודה היחידה שמעניינת את הלקוח שלה, התחרות מול אותו גורם, שמציק, מפריע וצובט אותו. היא מביאה סיסמה פחות טובה ופחות מניעה לפעולה, אבל זו סיסמה שמנפחת את האגו של היינץ. הם יושבים שם וליבם מתרחב".
לעומת אנשי היינץ בעלי הלב הרחב, נראה כי ליבו של אייל גפן נמס פחות למשמע שני הפיצ'ים. גפן, שחקן, מפיק, במאי ופרסומאי בעל חברת ההפקות עצמאית אייל גפן הפקות סרטים בע"מ, לא מבין על מה המהומה. "איפה שיש אנשי פרסום לא משתנה כלום כבר שנים, אולי רק הבגדים והחומרים המזרזים", הוא אומר בתגובה לסצינה הדרמטית, ולא מתרגש לראות את דון יוצא מהחדר עם הזנב בין הרגליים. "פרסום טוב הוא פרסום מובן, ישיר וחד, גם אם על פניו הוא נשמע לא מעניין ולא יצירתי ולא מספיק תל אביבי", הוא מסביר. "כולם מנסים להביא את הדבר הבא, אבל לא צריך. תביאו את הדבר הקיים - הכי קרוב והכי אמיתי, כי בסוף זה קמפיין. זו הבטחה, וכשאתה מבטיח, תהיה הכי ברור והכי שימושי. בפרסום, אמירה חדה וברורה תמיד מנצחת", הוא טוען ומכתיר את המנצחת שלו פגי. "מבחינתי, אחרי שלושים שנה במתחם הנפיץ הזה, הגברת המגונדרת ניצחה בגדול. היא מנצחת כי היא אמרה את דבריה באופן פשוט, חד ולא מורכב. למה היינץ? כי פשוט. רק פשוט. כי קל לסבך".
"פגי, בניגוד לדון, קשובה מאוד לתחרות ההישרדותית בענף, בעוד שדון, כבר איש קריאייטיב מפורסם וגדול, שכח את הכלים הבסיסיים של מכרז", מסכם זרמון. "כרגע, המטרה שלך בחדר היא שני האנשים שעליך לכבוש, ולא כל האנשים ברחוב. בזה תתרכז. הקמפיין שלו הרבה יותר טוב אבל הנאום שלו היה נאום קר שמתייחס אך ורק לצד המקצועי של הפרסום ולא לצד האנושי שלו, כלומר לאנשים שיושבים בחדר. בסך הכל, פגי הציעה קמפיין מאוד לא יפה מבחינה פרסומית, עם סיסמה די מפגרת, אבל היה לה נאום מוצלח".
בשורה התחתונה, מסתמן שעם כל הכבוד למודרנה ולאמנות, כנראה שעם שתיהן לא קונים במכולת. והיי, אם זה קרה לדון דרייפר, זה יכול לקרות גם לכם.
והמנצחת היא: פגי, בנקודות
מי לדעתכם היה טוב יותר - דון או פגי? דברו על זה בפייסבוק