את מיכל שלו אין צורך להציג בפני הקורא הישראלי. עורכת הדין לשעבר, שעשתה הסבה מקצועית והחלה לכתוב רבי מכר, תוארה בעבר - בצדק רב - כמלכת הרומנים הרומנטיים, לאחר שמכרה עשרות אלפי עותקים של ספריה השונים, אשר נכנסים בקלות לתחומי הז'אנר המתקתק. "ימים בסערה", ספרה החדש והשביעי, ממשיך את הקו שהחלה בספריה הקודמים ומשלב בין הרומן הרומנטי ובין הרומן ההיסטורי, כאשר היא מפגישה בין דמויות גדולות מהחיים ונותנת להן את הכוח ליצור דרמות ענק במטרה לגרור התפרצויות רגש אימתניות.
עלילתו של הספר מתרחשת בישוב קטן בצפון הארץ. הימים הם ימי חורף וסערה מתקרבת. קבוצה של אנשים שלכאורה אין ביניהם קשר מתאספים בבתי ההארחה הפסטורליים והמבודדים במרכזו של שום מקום, ונלכדים בהם כאשר השלג לא מאחר לבוא וחוסם את כל הדרכים. זה הבסיס עליו מסתמכת מיכל שלו על מנת לגרום לאורחי האכסניה להיאסף יחד ולספר זה לזה את סיפוריהם המרתקים ולשתף בכל הסודות הכמוסים שלהם, עד הרגע בו יגיעו הגילויים המפתיעים שיהפכו את הספר למרגש וסוחט דמעות של אושר - כאשר הסוף טוב והכל טוב, והמתיקות חוזרת לשלוט בעולם.
הבעיה היא שזה לא כל כך עובד לה. או לפחות, לא כפי שהיתה רוצה.
זה מתחיל כבר בעמודיו הראשונים של הספר, כאשר השיחות המאולצות בין הדמויות מנחיתות על הקורא מבול של אקספוזיציה ואינפורמציה אישית, כזו שנועדה לתת לקורא את הרקע של הדמויות ויהי מה, בלי להתחשב באמינות שלהן לרגע אחד. הסופרת רוצה שתכירו את הדמויות שלה לעומק, שתדעו את הסודות והעבר שלהן, שתבינו את דרך המחשבה שלהן ואת המאווים הכי כמוסים והיא רוצה שזה יקרה עכשיו. שלו חסרה את הסבלנות ואת המיומנות הספרותית הדרושים על מנת לחשוף את הקורא לעולמן הפנימי של הדמויות באלגנטיות והיא מעדיפה להאכיל את הקורא בכפית ובלבד שלא יפספס בדל אינפורמציה אחד שעלול היה ללכת לאיבוד בין השורות.
שלו יורה בספר הזה לכל הכיוונים ומנסה לתפוס כמה שיותר נושאים חמים ולוהטים שימשכו אליה את הקורא הישראלי הממוצע. מה אין פה? פרטיזנים גיבורים ויפי בלורית הנלחמים בנאצים הרשעים; חוזרים בשאלה יפי בלורית שמחפשים להכניס משמעות לחייהם אחרי שהאמת הרוחנית ברחה מהם; סוכן שב"כ שרמנטי; טייס קרב פולני מוכשר - ומן הסתם יפה בלורית גם הוא. חוץ מאלו יש גם קהילות חרדיות סגורות והסכסוכים הפנימיים ביניהן, ואיך אפשר בלי - הסכסוך הישראלי פלסטיני ופעולות טרור משני צדי המתרס.
הדמויות של מיכל שלו נראות ונשמעות כאילו יצאו הרגע מאופרת סבון אמריקאית שרק במקרה בחרה להתמקם בהרי הגולן. כולם יפים וגבוהים וחכמים וחתיכים ואתלטים וגיבורים גדולים ומדקלמים טקסטים שנכתבו על ידי תסריטאים שנדמה כי לא שמעו אף פעם שיחה בין בני אנוש אמיתיים. כל הדמויות בספר פלקאטיות וחסרות מאפיינים המייחדים אותם מהסטיגמה שלהן; קלישאה רודפת קלישאה; והקורא עלול לאבד את שלוותו, כאשר עוד פרט אינפורמציה מפתיע מתגלה לו על ידי הדמויות שלוקות כולן בדידקטיות יתר. הידע המקיף של הדמויות לא עולה בקנה אחד עם המציאות, דבר שאפילו הסופרת מודעת לו ובא לידי ביטוי כאשר אחת הדמויות מכנה את רעותה "וויקיפדיה מהלכת".
זה יכול היה להיות ספר דרמטי מרגש בו חבורה של אנשים מתאספים בבית אחד ומגלים אט אט את סודותיהם האפלים האחד של השני, אבל כפי הנראה סיפור זה לא היה מעניין מספיק עבור שלו, שבחרה לשלב בו קו עלילתי נוסף שיוסיף מתח ומסתורין לסיפור כולו. דווקא הסיפור המשני, שאמור היה להוסיף לו נדבך אקטואלי ומותח, נעלם בקול ענות חלושה ברגע אחד. הפתרונות שמציעה הסופרת לעלילה כוללים צירופי מקרים פנטסטיים מדי המתרחשים במהירות רבה מדי, ולא נותנים לקורא את האפשרות לעכל את האחד לפני שמגיע הבא בשעטה מעבר לפינה ומאיים להפוך את הקערה על פיה. אבל עם איומים לא הולכים למכולת, והמתח שמנסה שלו ליצור כאן לא מצליח לספק את הסחורה.
הספר לוקה באמינותו החל מהעמוד הראשון ועד לסופו הכאילו דרמטי, כאשר אין רגע אחד בו הוא אינו נופל במלכודות שכרה לעצמו. אך כפי הנראה כמויות הקיטש הבלתי נסבלות שהוא שוחה בהן לא יימנעו בעדו להפוך לרב מכר נוסף מבית מדרשה של שלו, אשר יספק בקלות רבה את צרכיהם של קוראיה הנאמנים המחפשים דווקא את אותם רומנים סכריניים שהיא מצליחה למכור כל כך טוב.
ימים בסערה / מיכל שלו, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 439 עמודים
האם תקראו את "ימים בסערה"? ספרו לנו בפייסבוק