מגדלי קירור ומכונים לטיהור שפכים. פ?ינסטו?ק, צ?'רלב??רי, אסקו?ט?אנד?ר?ויצ'וו?ד. מאה ועשרה קילומטר לשעה, והרכבת פותחת את רוכסן הנוף הכפרי. שני פסים באפור?פלדה לצד עיקול הנהר. הבזקים של שמש על המתכת החבוטה. עדיין מרגישים את הקיטו?ר באוויר, אפילו עכשיו. הו?גוו?רטס ואדל?ס?טרו?פ?. משאית הדואר חוצה את הגבול. משאית שברולט שועטת מטה מהרכס. צלילי דלתא בלוז בוקעים מקרון המטען. אי?שם במסילות חבויים מסוטים, שאם רק יוזחו קלות יוכלו להביא את הרכבת אל עולם של סב??לים עטויי מדים, מטרוניתות כבו?דות וחופשות קיץ ליד האגם.
אנג'לה נשענה על הזגוגית הקרה, ומבטה ממוסמר אל כבלי החשמל השוקעים ואז נמתחים מעלה אל העמוד הבא, שוב ושוב ושוב. חממות של שרוולי פלסטיק שנראות כמזרנים כסופים, נחשולים לא מפוענחים של גרפיטי על קיר של גשר. היא קברה את אמה שישה שבועות קודם לכן. איש מזוקן בחליפה שמרפקיה בלויים מנגן את "דני בוי" בחמת חלילים. שום דבר לא כשורה, התחבושת על ידו של הכומר, האישה ההיא הרודפת אחרי כובעה שעף ברוח לעבר המצבות, הכלב שאינו שייך לאיש. היא חשבה שאמה כבר עזבה את העולם מזמן ושהביקורים השבועיים נועדו רק לאנג'לה עצמה. תבשיל כבש, תחנת "קלאסיק א?ף?א?ם" ברדיו ושידה עשויה פלסטיק בצבע גוף. מותה היה אמור להיות הקלה. ואז נחבטו בארון רגבי האדמה הראשונים, ובחזה? עלתה בועה, והיא הבינה שאמה היתה בשבילה... מה? אבן דרך? שובר גלים?
שבוע אחרי הלוויה עמד דומיניק ליד הכיור וציחצח את האגרטל הירוק. אחרוני פתיתי השלג שירד במפתיע עדיין נחו לצד המחסן, ומתקן חבלי הכביסה הסתחרר ברוח. אנג'לה באה ואחזה בידה בטלפון כאילו היה חפץ מסתורי כלשהו שמצאה זה עתה על השולחן בחדר הכניסה. זה היה ריצ'רד.
דומיניק הפך את האגרטל והניח אותו על מתקן הייבוש. ומה הוא רצה? הוא הציע לקחת אותנו לחופשה.
הוא ניגב את ידיו במגבת המטבח. אנחנו מדברים על אחיך או על איזה ריצ'רד אחר שאני לא מכיר?
אנחנו בהחלט מדברים על אחי. באמת לא היה לו מושג מה לומר. במהלך חמש?עשרה השנים האחרונות אנג'לה וריצ'רד לא בילו זה בחברת זה יותר מאשר שעה?שעתיים פעם אחת אחר הצהריים, ופגישתם במהלך הלוויה נראתה אדישה במקרה הטוב. ועל איזה אתר חופשה אקזוטי אנחנו מדברים? הוא שכר בית על גבול ויילס. ליד ה?י?און?ו?יי. חופי החול הקסומים של ה?רפו?רדשייר. הוא קיפל את המגבת ותלה אותה מעל הרדיאטור. אמרתי כן. באמת תודה ששאלת אותי. אנג'לה נעמדה וקיבעה בו מבט. ריצ'רד יודע שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לצאת לחופשה על חשבוננו. גם אני לא בדיוק מחכה לזה בקוצר רוח, אבל זה לא שבאמת היתה לי ברירה. הוא הרים את ידיו. טוב, הבנתי. הם כבר ניהלו את הוויכוח הזה אינספור פעמים. אז בסדר, נוסעים להרפורדשייר.
מפה מס' 161. ההרים השחורים / Y Mynyddoedd Duon. דומיניק פתח את הכריכה הוורודה ופרש את אקורדיון המפה הגדול. מילדו?ת הוא אהב מפות. הנה, כאן יש מפלצות. במקום המסומן ב?X. קצות הנייר מושחמים וחרוכים בגפרור, ומסרים מועברים בהבהוב לפידים מפסגה לפסגה בעזרת משולשים של שברי מראות.
הוא הציץ אל אנג'לה היושבת לצדו. כמה קשה להיזכר בבחורה שישבה אז בקצה הבר, ועל כתפיה תלויה שמלת קיץ תכולה. עכשיו היא הגעילה אותו, עם הגודל הזה והרפיסו?ת הזאת, והוורידים על השוקיים, כמעט כמו סבתא. הוא חלם שהיא תמות פתאום, והוא יוכל לגלות מחדש את כל החירויות שאיבד לפני עשרים שנה. ואז הוא חלם את אותו החלום כעבור חמש דקות, וזכר איזה שימוש עלוב עשה בחירויות האלה אז, בסיבוב הראשון, ושמע את חריקת גלגלי העגלה ודמיין את שקיקי הנוזלים. כל כך הרבה אפשרויות של חיים. חיים שבסופו של דבר לא מזדמן לנו לחיות.
הוא נעץ מבט אל מחוץ לחלון וראה סירה מוארכת בתעלה הסמוכה, עם איזה אידיוט מזוקן שעומד ליד ההגה, מקטרת בפיו ובידו כוס תה. אהוי, חבר! איזו דרך מטופשת לבלות חופשה, כשהראש שלך נדפק בתקרה בכל פעם שאתה נעמד. שבוע בסירה עם ריצ'רד. אלוהים, רק לחשוב על זה. לפחות הם יהיו באיזה חור שכוח?אל. אם הכול יגדיש את הסאה הוא יוכל פשוט לצאת לגבעות ולצרוח עד לב השמים. אם לומר את האמת, הוא דאג בעיקר לאנג'לה. כל המתח הזה שבין אחים. משהתלקח, אין דרך חזרה.
השיער של ריצ'רד, כן. עכשיו, כשהוא חושב על זה, בשיער טמון כל הרוע, בציצה השחורה השופעת ההיא, כמו ניבים של אריה ים, אותות אזהרה לזכרי הביתא שבסביבה. או כמו יצור אחר לגמרי, שחייזרים עלומים תקעו לו מזרקים בגולגולת, ועכשיו הם משתמשים בו ככלי למילוי רצונותיהם.
הילדים ישבו מולם. אלכס, שבע?עשרה, קרא את "כוח התקיפה" מאת אנדי מקנאב?. דייזי, שש?עשרה, קראה ספר ושמו "אמנות התפילה היומיומית". בנג'י, שמונה, הסתובב כך שכפות רגליו הונחו על מסעד הראש וראשו נתלה מעל קצה המושב, עיניו עצומות. אנג'לה נגעה בכתפו בקצה נעלה?. מה בדיוק אתה חושב שאתה עושה?
אני רוכב על סוס ועורף ראשים של זומבים נאצים.
הם נראו כמו ילדים משלוש משפחות שונות. אלכס בעל המראה האתלטי, שכולו כתפיים ושרירי זרוע, יוצא לעבר האופק כל סוף?שבוע שני, חותר בקאנו, מטפס על הרים; בנג'י מעין ילד?נוזל שנמזג בגמישות אל כל חלל שהוא נקלע אליו, ודייזי... אנג'לה תהתה אם קרה לבתה משהו נורא בשנה האחרונה, משהו שאולי יסביר את הענווה הגאוותנית, את הנחישות העיקשת שלה להיראות מכוערת.
הם נכנסו לתוך מנהרה, והחלונות רטטו וקירקשו. היא ראתה אישה שמנה בגיל העמידה מרחפת באפלה שבחוץ למשך כמה שניות ואז נעלמת בהבזק של אור שמש וצפצפות, ושוב היא חוזרת אל גופה, שמלתה נלחצת אל מותניה, אגלי זיעה מצטברים במורד גבה, הריח הזה של הרכבת, האבק הנצרב, הבלמים הרמים, הצחנה העמומה של בתי השימוש.
קרטר הציב את מגפו על כתפיו של האיש וגילגל אותו. לא ייתכן שזה קורה. הוא הרג את ב?אני אוניל. הם התאמנו יחד בסקוטלנד לפני עשר שנים. מה עושה סרן לשעבר ב?SAS באמצע אפגניסטן, חמוש ברובה סובייטי מהשוק השחור ומנסה להתנקש בחיי מיליארדר שעומד בראש חברת בנייה בינלאומית?
בהמשך הקרון השתופף הכרטיסן לצד אישה שברירית כציפור, עם שיער אפור ארוך ומשקפיים תלויים על חוט אדום. אז עלית על הרכבת בלי כרטיס ובלי כסף לשלם? ראש מגולח, קעקוע כחול דהוי על זרועו הבשרנית.
אנג'לה רצתה לשלם בשביל הכרטיס של האישה ולהציל אותה מהבריון הזה.
האישה ניסתה לקטוף מהאוויר איזה חפץ בלתי נראה בידיה הקטנות המכוסות כתמי ז?קנה. אני לא מצליחה ל...
מישהו מחכה לך בהרפורד? ובקולו רכ?ו?ת שלא שמעה קודם. אולי הבן שלך או הבת שלך? האישה שרטה את האוויר. אני לא ממש מצליחה...
אנג'לה הרגישה דקרור בזווית עיניה והפנתה את מבטה.
הבית האדום / מארק האדון, מאנגלית: דנה אלעזר הלוי, הוצאת מחברות לספרות