"יש לי ייעוד בחיים וזה לשמח בני אדם. זה לא משנה אם זה בדרמה או קומדיה. העיקר שזה עובד, אמיתי ומצליח". וזה מצליח לזאב רווח, כבר חמישה עשורים שזה מצליח. גם כאשר קראו לזה "בורקס", גם כשמבקרים מסוימים עיקמו את האף, הקהל לא הפסיק לחבק את רווח, והיום כשכולם כבר יודעים כמה גדולה התרומה שלו הוא חוזר כמנצח לתפקיד של חכם חנוכה, והפעם על הבמה.
רווח, 73, הוא עוף נדיר מאוד בתעשייה הישראלית. עבור שאר הקולגות שלו למקצוע, נוסטלגיה זה משהו שיש להשאיר מאחור ודמויות קומיות מן העבר הן משהו שכדאי להדחיק כדי שכולם יבחינו באישיות הדרמטית הגדולה שלך. אבל רווח לא צריך את זה; אחרי תפקידים בתיאטרון רפרטוארי לצד שלאגרים, הוא משלב את כל סך הכישורים שלו לכדי "חגיגה בסנוקר", סרט הפולחן של בועז דוידזון משנת 1975 שהופך למחזמר בבימויו של אורי פסטר, שמצטרף לראיון משותף.
על השאלה הזהירה האם מדובר בחזרה לטייפקאסט, עונה אורי פסטר במקום רווח, באותה רוח סערה שלמדנו להכיר בדמותו כפי שהשתקפה ב"חי בלה לה לנד" - "מה זה טייפקאסט? את אולי לא מבינה ולא יודעת. טייפקאסט זה כשבנאדם עושה משהו שיושב עליו בול. חכם חנוכה וכל שאר הדמויות שזאב רווח עשה בסרטי בורקס - זה הוא המציא אותן. זה לא טייפקאסט, זה טיפוסים שהוא המציא", הוא מסביר.
"זאביק הוא גדול הקומיקאים שלנו בארץ ובכל דבר שהוא עושה יש הרבה מן הזאב רווח מכיוון שלזאב רווח יש את הייחוד שלו שאין לאף אחד אחר. תיקחי נגיד את ששון גבאי. כשאת באה לראות אותו ב'מלאכת החיים' או ב'אוליבר', את רואה קודם כל את השחקן ואז את רואה את האלמנטים מהדמות. אצל זאביק, אני מצטער להגיד לך, יש הבדל נורא משמעותי. עכשיו, זה שחכם חנוכה הפך להיות דמות מיתולוגית זה עדיין לא אומר שזה הטייפקאסט שלו".
גם ב"חסמב"ה דור 3" למשל, חזרת לאותו התפקיד של אלימלך זורקין. אתה טיפוס נוסטלגי?
רווח: "תיאטרון זה הבסיס שלי. העבודה שלי היא באמת עבודת תיאטרון. גם בקולנוע. אמנם עשיתי קומדיות ודרמות, אבל הבסיס שלי, גם בכתיבה, היה של תיאטרון. זה הקשר שלי לקהל. זה דבר נהדר לשחקן שפתאום דמות של אחד עם משקפיים הופכת את כל העולם הזה. ראית מה שקרה עם הפרסומת ל-HOT, או כשעשיתי את הדמות בפרסומת לבורקס ואמרתי 'מיאו חתולה'. מה זה היה הדבר הזה?! אלוהים אדירים, אנשים באו אלי בטענות למה אני מוכר בורקס לא איכותי מספיק. את ה'מיאו חתולה' הזה הוצאתי במקרה, בפוקס. ראו את זה בצילומים, אמרו 'וואו, איזה יופי', והשאירו את זה. דרך אגב, הסרט 'פנתר לבן' שאני משתתף בו התקבל עכשיו לפסטיבל במוסקבה. מוזר שאני נחשב קומיקאי ודווקא רוב הסרטים שעשיתי בשנים האחרונות הם דרמות".
רווח זכור בעיקר בזכות היכולת הראשונה שלו לקרוע אנשים מצחוק, אבל לרוב, מה לעשות, היה זה דרך דמויות עילגות וסטראוטיפיות למדי. יכול להיות שגילומו של חכם חנוכה מחזיר אותו לאחור?
"להיפך. זה נותן לי שמחה", הוא אומר. "מה זאת אומרת מחזיר אותי לאחור? זה דבר קשה מאוד, באמת. זה שאני בתפקיד של חכם חנוכה במחזמר, זה פתאום הרבה יותר קשה לי כי אני מתמודד פה גם עם סצינות אחרות שאז לא היו קיימות בכלל. וגם עם השירים שאורי בחר. אין כאן משחק עם אגו בשביל לחזור להצלחה של הדבר הזה. יש לשרת את הקהל ואת ההצגה, כדי שתהיה כמה שיותר טובה ומקובלת".
פסטר: "תמיד נעזרתי בכל מיני אפקטים. פה אני לא צריך. יש את אפקט זאב רווח. איך שקיבלתי את הפרויקט הזה לידיים, שאלתי את עצמי האם אצליח ליצור תיאטרון בורקס. בורקס זה דבר טעים, אוקיי? אין בזה שום רע. אם זה טעים סימן שזה דבר חיובי".
בורקס זה גם נורא משמין ולא בריא.
"תראי, גם להתראיין שעות זה לא בריא, את יודעת, הכל לא בריא היום".
איזה שירים הכנסתם למחזמר?
פסטר: "הסרט מתרחש בשנות השבעים. ואני זוכר בתור ילד באותה תקופה, שהיה את פסטיבל הזמר המזרחי שהוליד הרבה מאוד להיטים שהיינו שרים כילדים לא מזרחיים ולא ידענו שיש הפרדה. על הבמה יהיו להיטים כמו 'בת הזמן' של ג'ו עמר או השיר 'תשלומים' של פלפל אל מסרי שאמא שלי סיפרה לי עליו. כשהראיתי למוזיקאי של המחזמר את הרשימה של השירים, הוא אמר 'בטח זה השיר שזאביק שר ב'טיפת מזל'. ואני לא ידעתי בכלל".
רווח: "יש גם את 'מה הוא עושה לה' של הגששים ואת 'אשליות' של ניסים סרוסי".
בסרט המקורי מי שעשה את המוזיקה זה מתי כספי. זה די מדהים, לא?
פסטר: "זה לא כל כך מדהים. לא מקובל עלי בכלל. תעשיית הקולנוע של שנות השבעים היתה ה-תעשייה. עשו סרטים הרבה יותר טובים משל היום. היוצרים היו טובי היוצרים וכספי היה בחור צעיר שבא וכתב את המוזיקה. אנחנו משתמשים במוזיקת הנושא כי היא מאוד פופולרית. זה כבוד מאוד גדול שהמוזיקה היא של כספי, וזה כבוד גם לו שהמוזיקה שלו היא בסרט שכל אזרח ישראלי מכיר".
למה בכלל לעשות עיבוד בימתי ל"חגיגה בסנוקר"?
פסטר: "התרבות הישראלית כל כך טבועה בתוך 'חגיגה בסנוקר'. היינו יותר תמימים, יותר נהנינו מהאמנות שנקראת קולנוע ותיאטרון. היום נורא רוצים לסבול כשאתה בא לקולנוע, רוצים לסבול כשבאים לתיאטרון. ואני אומר חגיגה בסנוקר!".
רווח: "לא, זו לא הסיבה. הסיבה אז היתה שסרטים מהסוג הזה היו מתחברים לשכונות ולקהל באופן הרבה יותר פשוט וקל. היום אין במאים של קומדיה בכלל. קומדיה זה דבר מוזר שתמיד - בכל העולם, לא רק בארץ - התייחסו אליו כאל דבר נחות. וגם לשחקנים קומיקאים. אז גם לא היתה תחרות של טלוויזיה, רק מול התיאטרון. היה קולנוע. כשהיה יוצא סרט קולנוע זה היה חגיגה לכל העם. היום, המספרים של צופים בסרט הכי מצליח מגיע ל-180-200 אלף אנשים בסך הכל. בתקופה של אז, אם היו מגיעים 80 אלף איש בערב בכורה, זה היה נחשב בינוני. היינו רגילים ל-120-130 אלף אנשים בערב של פתיחה".
זה שעדיין לא נס ליחו של ההומור הזה, זה דבר מבאס או משמח?
רווח: "איך זה יכול לבאס, אלוהים אדירים? אם עדיין לא נס ליחו זאת אומרת שהקהל אוהב את זה וזאת תהיה שמחה גדולה עבורו".
הכנסתם הומור אחר? קצת עוקצני? שמעביר ביקורת?
רווח: "אתמול למשל באחת החזרות, כשסלבדור אומר לי 'מה זה הדבר הזה, לא שילמתם אפילו את התשלום הראשון', אז אמרתי לו 'מה אני אגיד לך? זמנים קשים, יש שר אוצר חדש' (צוחק). אבל אני צריך לשאול את אורי על זה".
פסטר: "אני מקווה מאוד שהצופים של ההצגה, תוך כדי שהם יתגעגעו לפעם, יקלטו שהמדינה שלנו יכולה להיות יפה יותר אם היא תהיה תמימה יותר, פחות צינית, דוחפנית וגזענית".
אורי, אתה חושב שחכם חנוכה היה מנצח ב"חי בלה לה לנד"?
פסטר: "חכם חנוכה לא היה נוסע ללה לה לנד כי הוא כל כך פיקח שהוא היה קולט שהולכים לעבוד עליו בעיניים. הוא גם לא באמת יודע אנגלית, אז היה קולט שהולכים להתעווז עליו".
אם שניכם משחקים סנוקר, מי מנצח?
"זאביק! כל משחק שאנחנו משחקים זאביק לוקח".
המחזמר "חגיגה בסנוקר" יעלה בבכורה ב-22 במאי בתיאטרון בית החייל בתל אביב.
האם תצפו במחזמר או תסתפקו בסרט הקאלט? ספרו לנו בפייסבוק