בתוך השפע ההולך וגדל של ספרי הילדים המומטר עלינו מדי שנה, ישנם מספר סופרים ישראלים שניצחו את מבחן הזמן והצליחו לעצב ולהשפיע על דורות שונים של צברים זעירים. חלקם הצליחו לעשות זאת בספר או ביצירה אחת וחלקם בכמה ספרים. לסופרים אלו מקום ותפקיד גדול בחיינו, הם עיצבו אותנו; הסיפורים והגיבורים שלהם ליוו אותנו לפני השינה, ברגעים משמחים ועצובים. הם היו החברים הכי טובים שלנו, מקור להזדהות, והם עדיין שמורים בלבנו בנאמנות ואהבה.
כעת כשבגרנו, כיף כל כך לתווך בין הספר שאהבנו, לילדים שאנו אוהבים; ונעים ואף חשוב להעניק את אותה חווית קריאה ראשונית ומעצבת שהיתה לנו, לילדינו. ותוך כך, על הדרך, גם אנחנו זוכים להיזכר ולקבל טעימה מהילדים שהיינו.
כשמנסים לבחון מקרוב ולבחור רשימה מסוימת של סופרים כאלה, מגלים כי ישנם לא מעט קולות ספרותיים מקומיים שעיצבו דורות. שלא במקרה, מסתבר כי הדור שגדל עוד לפני הכבלים והאייפון קרא (עם תיווך ובלעדיו) המון. הרשימה שלפניכם כוללת רק כמה מתוך רבים, סופרי ילדים שהעניקו לנו את השירים והדקלומים הראשונים שלנו, את הגיבורים שפעוטות רצו לשמוע שוב ושוב על מעלליהם, ואת הנאיביות המתוקה ומעוררת צביטת הגעגוע.
לאה גולדברג (1911-1970), מגדולי המשוררים לילדים ולמבוגרים בארץ. גולדברג כתבה ספרי ילדים רבים אשר נכנסו ללב קאנון ספרות הילדים. חלק מקסמה של גולדברג היה העמדה ממנה הגיעה וכתבה לילדים - מתוך כבוד רב ובגובה העיניים. היא האמינה בלב שלם כי לילדים מגיע לקרוא ספרות יפה, אינטליגנטית ואסתטית והיא חשה כי תפקידה, בין היתר, היה גם לפתח את טעמם הספרותי של הילדים.
הלשון בה השתמשה גולדברג לא היתה נמוכה כלל וכלל אך היא גם לא היתה מליצית ולכן אינה נשמעת או מורגשת כשפה מיושנת אפילו היום. בין השיטין, אפשר היה למצוא תמיד בספריה חוש מפותח של אירוניה, אבל גם חמלה, חום והומניות שהוספגו היטב בכל שיר או סיפור שבחרה לחלוק עם ילדים.
"ידידי מרחוב ארנון" (1943) הוא ספר הפרוזה הראשון שכתבה לילדים. בספר ארבעה סיפורים הקשורים כולם להווי ברחוב ארנון בתל אביב, הרחוב בו גרה גולדברג בעצמה. ב"דירה להשכיר" (1948), חיות שונות מגיעות לבדוק אפשרות של שכירת דירה אך כולן מוצאות בעיה עם שכן זה או אחר, ובכל קומה גרה חיה אחרת. בסוף הזכור והאהוב מגיעה היונה, שמסכימה לשכור את הדירה למרות שהיא לא כל כך נראית לה, מכיוון ש"השכנים טובים בעיני".
המסרים הסובלניים ומשכיני השלום של גולדברג הוסיפו להדהד גם בספריה האחרים, כמו "מה עושות האיילות" (1949), שכלל 40 שירים, רובם מפורסמים מאוד - "מה עושות האיילות", "כובע קסמים" ועוד; "נסים ונפלאות" (1954); "צריף קטן" (1956) הכולל גם את השיר-סיפור המקסים "הילד הרע"; וכן "איה פלוטו" (1957) ו"המפוזר מכפר אז"ר" (1968) הקלאסיים והאהובים, לצד רבים וטובים נוספים.
אברהם שלונסקי (1900-1973) הוא אחד מגדולי המשוררים בשפה העברית ולצד תרומתו הרבה לשירה העברית בפרט, ולשפה העברית בכלל - שלונסקי גם התנסה בכתיבה לילדים. ב"עלילות מיקי מהו" (1947) התנסה שלונסקי במשימה הציונית - עברות דמותו של מיקי מאוס הנוכרי. בהמשך ראה אור הספר "אני וטלי בארץ הלמה" (1957) שגם הוא נשתה בצמא על ידי ילדי ישראל בחדשים שעוד לא היו להם ספרים משלהם בשפת הקודש להתרפק עליהם. אך אין ספק בכלל כי יצירתו המוכרת ואולי החשובה ביותר לילדים היא עיבודו למחזה של סיפור "עוץ לי גוץ לי" משנת 1964, אשר זכה ועדיין זוכה להצלחה מסחררת (עובדה משובבת לב היא שבעקבותיו גם ארץ עוץ זכתה לעברות למהדרין, ולא נותרה "ארץ אוז" כבמקור).
כנראה לא משנה כמה ספרים תכתוב אלונה פרנקל (1937), לעולם נזכור אותה בתור האמא של נפתלי. פרנקל החלה את דרכה בתור מאיירת לספרי ילדים ובשנת 1975 ראה אור הספר הראשון בסדרת הספרים אודות הילד נפתלי המתולתל והמתוק להפליא, אותם כתבה ואיירה. הספר הראשון בסדרה, "סיר הסירים", הפך חיש מהר לרב מכר ותורגם לשפות רבות, ואין פעוט ישראלי שלא נעזר בו בשלב הגמילה מחיתולים.
ע. הלל (1926-1990) החל לפרסם שירים וסיפורים לילדים בשנות ה-50 של המאה הקודמת. הדמות המצחיקה והמוכרת של דודי שמחה מלווה את ספריו לילדים מראשית דרכו ומצליחה להיות רלוונטית ואהובה גם היום. מלבד ספריו, לא מעט משיריו הולחנו ועד היום מככבים ברשימת שירי הילדים האהובים: "מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה?", "יוסי ילד שלי מוצלח", "ככה סתם" ועוד רבים וטובים שלא איבדו אפילו טיפה של קסם עם השנים שחלפו.
מרים ילן-שטקליס (1900-1984) כתבה עשרות שירים וסיפורים לילדים אשר פורסמו תחילה בעיתונים לילדים ומאוחר יותר רוכזו בספרים לטובת הדור הצעיר של ילדי ישראל שנולד בארץ. לילן-שטקליס עצמה לא היו ילדים, ואת מערכת היחסים האימהית והחמימה ביותר רקמה במפתיע עם הזמר והמלחין שמוליק קראוס שביצע רבים משיריה.
שיריה הבלתי נשכחים, "דני גיבור" (המוכר לנו יותר כ"פרח נתתי לנורית"), "לבדי", "מיכאל", "עייפה בובה זהבה", "ידידי טינטן", "אצו רצו גמדים" ועוד, הצליחו לנצח את מבחן הזמן ולשוב ולרגש דורות שלמים של ילדים.
לוין קיפניס (1894-1990), הוא בלי עוררין סופר הילדים הפורה ביותר בשפה העברית, וכתב מאות אם לא אלפי שירים וסיפורים לילדים שהצטיינו בפשטות, אופטימיות וישירות. הוא פנה אל הילדים בגובה העיניים והיה לו חשוב לשמוע את דעתם. על הסיפורים והשירים שלו גדלו פעוטות רבים מספור, ששיריו היו המילים והדקלומים הראשונים שלמדו. לבד מיצירותיו המוכרות והאהובות, "מעשה באפרוח שהלך לבקש אם אחרת" (1923), "אליעזר והגזר" (1930), "שלושת הפרפרים" ואחרים - לקיפניס היה חשוב שלילדי ישראל יהיו שירי חג ואת מרבית השירים שאנו שרים עד היום במפגשים משפחתיים הוא כתב: "שנה טובה", "לביבות", "סביבון סוב סוב סוב", "אני פורים", "חד גדיא", "סלינו על כתפינו" ועוד.
ולבסוף, אפשר להגיד דברים רבים על האדם שהיה חיים נחמן ביאליק, המשורר הלאומי שלנו, אך אין עוררין על תרומתו וחידושו בתחום השירה העברית לילדים. ביאליק כתב עשרות שירי ילדים בין השנים 1897-1933, אשר כונסו בספר "שירים ופזמונים לילדים" (1933). כולנו מכירים היטב, ועוד נמשיך ללמד את ילדינו, את השירים שאי אפשר בלעדיהם בתרבות הישראלית: "רוץ בן סוסי", "קן לציפור", "נדנדה", "מקהלת נוגים" (יוסי בכינור), "בגינת הירק", ועוד רבים כל כך. לצד כל ה"אוניברסיטאות" לתינוקות; במקביל לערוצי הילדים והפעוטות; המשחקים המתוחכמים ושעוד יוסיפו ויתחכמו - ישנם אלו שלא ניסו להמציא את הגלגל, אלא רק לתאר את העיקרון הפשוט והישיר שמאחוריו.
כמובן שישנם עוד המון סופרים, ספרים, דמויות ושירים שקצרה היריעה מלסקר, וגם הם לקחו חלק פעיל ומשמעותי בילדות של הזאטוטים דוברי העברית. פניה ברגשטיין, דוד גרוסמן, סמדר שיר, גלילה רון פדר, מאיר שלו, מרים רות, ט.כרמי, אסתר שטרייט-וורצל, מיכל סנונית, תרצה אתר, דן פגיס, חיה שנהב, נירה הראל, אורי אורלב, נורית זרחי, יהודה אטלס, נחום גוטמן ודבורה עומר הם רק כמה מהם.
עוז רוטברט היא משוררת ועורכת בהוצאת אבן חושן
איזה סופרי ילדים הכי משמעותיים עבורכם? דברו על זה בפייסבוק