וכך חולפת לה עוד עונה של "משחקי הכס", בפרק... לא מספק במיוחד. אחרי השיא של הפרק הקודם היה ברור שצריך להירגע קצת, אבל כסיכום עונה, היה בפרק משהו קצת סתמי. כמה מעגלים נסגרו. אנשים שבילו את כל העונה בהליכה סוף סוף הגיעו. כמה אנשים חזרו הביתה אחרי זמן רב. דרכים הסתיימו ודרכים חדשות נפתחו. ובכל זאת, לא היה איזה אקורד סיום מזהיר שישים כתר זהב בראשה של העונה הזאת. חלק מהסיבה, כמובן, היא שהעונה הפסיקה באמצע הספר: שלא כמו שתי העונות הראשונות, שהיו מבוססות על ספרים שלמים, עונה 3 מבוססת על משהו כמו שני שליש מתוך הספר "סופת החרבות". אנחנו עדיין אפילו לא קרובים לסוף.
בלוג "משחקי הכס": כל הכתבות
קודם כל, איסוף השאריות וניקוי הדם מהחתונה של הפרק שעבר. קשה להאמין שדמות כלשהי תהפוך לשנואה על הצופים יותר מג'ופרי, אבל וולדר פריי ורוס בולטון עמדו במשימה. הם מרוצים מאוד מעצמם, וסופרים את השלל: פריי קיבל את נהרן, ובולטון הפך עכשיו, בחסות הלאניסטרים, לאדון הצפון. בקיצור, הרצחת וגם ירשת? כן ובהחלט כן. בולטון גם מזכיר את העובדה שיש לו בן ממזר, רמזי שלג, שירש כמה מתכונותיו הבולטות ביותר של האב ביניהן, חיבה יתרה לרצח והשמדה של כל מה שקשור לסטארקים. אותו רמזי, מתברר, היה זה ששרף את וינטרפל בסוף העונה הקודמת, ושם הוא גם מצא את תיאון.
וכך, אם עוד לא ניחשתם לפי הרמזים שנשזרו לאורך העונה, מתגלה התשובה לאחת השאלות הגדולות של העונה: איפה בעצם נמצא תיאון, ומיהו אותו פסיכופט שמענה אותו. תופים, בבקשה: מדובר ברמזי בולטון. ברגע היוודע הגילוי המרעיש, מיליוני צופים בכל העולם אמרו כאיש אחד: "טוב, אז?". אז זה היה כל הזמן בולטון הצעיר - מה עם זה? זה לא שהכרנו אותו לפני כן. זה לא שהזהות שלו היתה איזה טוויסט מדהים. למה זה היה סוד כל כך גדול שהיה צריך לשמור אותו במשך עונה שלמה? החלטה קצת תמוהה מצד כותבי הסדרה.
תיאון, מצידו, הפך לסמל של האיטיות המטריפה לעיתים של הסדרה הזאת. עונה שלמה עברה, והוא, פשוטו כמשמעו, לא זז מהמקום. הוא נמצא באותו חדר, על אותו צלב, שבו היה בפרק הראשון של העונה. כמובן, אפשר בהחלט לומר שהדמות שלו עברה התפתחויות ושינויים באופן ספציפי, אובדן של מספר איברים. עדיין, שאלה קשה לקראת העונות הבאות היא איך לעזאזל כותבי הסדרה יצליחו לשמור על קו העלילה שלו בחיים במשך עונה או שתיים נוספות, שבהן, טכנית, לא אמור לקרות כלום מכיוון שבגרסה הכתובה של קורות ווסטרוז, הוא חוזר לתמונה רק בספר החמישי.
בסוף הפרק שעבר ראינו בטן הריונית מנוקבת בעזרת סכין שוב ושוב. בתחילת הפרק הזה ראינו גופה ערופת ראש שעליה נתפר ראש של זאב. ובכל זאת, היה נדמה שהסדרה שוברת את שיאי הזוועה של עצמה כשראינו את רמזי אוכל נקניקיה. הם... הם לא באמת עשו את זה עכשיו... נכון?! אה, לא. זאת באמת הייתה סתם נקניקיה. ברור, רמזי הוא אמנם סדיסט, אבל לא מטורף. הוא לא יאכל את הזין של תיאון, מה פתאום, התחרפנתם? הוא רק שם אותו בקופסה ושולח אותו למשפחה. כי זה דבר הרבה יותר אנושי וסביר לעשות. כתוצאה מכך, אנחנו פוגשים בפעם הראשונה והאחרונה בעונה הזאת את באלון, אביו של תיאון, ואת אחותו, שפתאום נזכרת שבעצם יש לה חיבה מסוימת לאחיה ויוצאת להצילו (דבר שאין לו שום רמז בספרים). להתראות בעונה הבאה.
במעלה מלך, ישיבה של המועצה הקטנה בהשתתפות ג'ופרי, טייווין, טיריון, סרסיי וואריז. וזה המקום לקרוא לפתיחת סדרה חדשה, "המועצה הקטנה" או "שולחן לחמישה פלוס גמד" או משהו, שתהיה מורכבת אך ורק מדיוני המועצה הזאת. כמה מהסצינות הכי טובות של העונה התרחשו מסביב לשולחן הזה, וגם הסצינה הזאת לא איכזבה. לא צריך שום דרקונים, חרבות או דובים בשביל "משחקי הכס" במיטבה: צריך רק אוסף קטן של דמויות מסוימות, מגולמות ללא רבב על ידי שחקנים מעולים. השנינויות של טיריון, הקור המקפיא של גראמפי-קאט טייווין, וג'ופרי, שהוא בו-זמנית פסיכופט מסוכן וילדון מפונק (ההכרזה שלו "אני לא עייף!" היתה פתטית באופן מרהיב ממש). במהלך השיחה הזאת ג'ופרי מצליח להשניא את עצמו על כל יושבי השולחן, כולל סבא, עד שלרגע אחד היה נדמה שכולם יקומו כאיש אחד ויחסלו אותו, וכך יגרמו למיליוני צופי הסדרה לאורגזמה סימולטנית. זה היה יכול להיות אפילו שווה את זוועות הפרק הקודם.
עוד אירוע משמח מאוד שכמעט קרה הפרק הזה: עזיבתה המבורכת של שאי את הסדרה. ואריז טוען ששאי היא "גורם מפריע" במעלה מלך, ואנחנו מסכימים איתו לחלוטין, אם כי היינו מוסיפים גם "ושחקנית איומה".ואריז מציע לה כסף ויהלומים כדי לקחת את עצמה ולהפליג מעבר לים, ולחסוך מטיריון ומאיתנו את נוכחותה בעונה הבאה. הידד! מעולה! קחי את הכסף ועופי מכאן! אבל לא, היא מסרבת, למרבה הצער, ודנה אותנו לעוד עונה של סצינות "אתה לא אוהב אותי מספיק" נוראיות.
בראן וצוותו, מינוס אושה וריקון, יושבים לנוח בטירה נטושה על החומה. איך הם מתכוונים לעבור את החומה? נחשוב על זה אחר כך. בראן מספר לחברים את הסיפור על "הטבח העכברוש". מתברר שהגירסה המופצת בווסטרוז של "רטטוי" קצת שונה מזו שהוצגה אצלנו. בעוד טוויסט, הם פוגשים שם את סאם וגילי, שעברו מתחת לחומה. זאת הפעם השנייה בתוך שני פרקים שבה קו העלילה של בראן מצטלבת עם אחת העלילות האחרות, ועדיין, הוא מסרב לקבל את הרמז ולאחד קצת את הסדרה המפורקת הזאת: צוות בראן ממשיך בדרכו אל הצפון, מעבר לחומה, בעוד סאם ממשיך לטירת שחור. ושם, הוא שולח את העורבים. אותם העורבים שאותם הוא לא שלח בסצינה הראשונה של הפרק הראשון של העונה הזאת. בשביל סאם, כל העונה הזאת היתה מרדף אחרי העורבים.
את מה שלא עשה בראן, עשה ג'ון: אחרי שהוא קיבל מייגריט כמה חצים שבהחלט הגיעו לו, קורותיו המביכות כסוכן חשאי הגיעו לסיומן. לכמה רגעים היה נדמה שהוא הצטרף אל אחיו ואמו, אבל אז התברר שצריך יותר משלושה חצים כדי להרוג בן למשפחת סטארק. ג'ון הגיע לטירת שחור, וכך הוא וסאם נמצאים סוף סוף באותו המקום. בנוסף, גם ג'יימי חזר סוף סוף הביתה, אל מעלה מלך; הוא ובריאן צועדים בשער, הוא מציג עצמו בפני סרסיי... וזהו. מה עושים מכאן? איך ממשיכים הלאה? האם סרסיי עדיין תרצה בג'יימי בלי היד, או שהוא יגלה סוף סוף שבריאן היא האישה שלה הוא נועד, והם יברחו יחד אל השקיעה על גבי דרקון? לא ידוע. חכו לשנה הבאה ואז אולי תראו. אנשים אכזריים הם יוצרי הסדרה הזאת, אכזריים מאוד. לפחות, עכשיו כשהדמויות השונות החלו סוף סוף להתקבץ יחד (או פשוט חוסלו), לעונה הבאה יש קצת פחות קווי עלילה מקבילים לעקוב אחריהם התפתחות חיובית בהחלט.
ואריה? לה אין לאן לחזור. היא וכלב השמירה ממשיכים לרכב, אבל לאן, בעצם? בכלל לא ברור. בדרך אריה שומעת במקרה את אחד מאנשי פריי מתלונן כמה קשה היה לתפור את הראש של הכלב לגופו של אחיה, ומתעצבנת. וכולנו יודעים מה קורה כשאריה מתעצבנת: כלום. גם אותו מניאק אלמוני יודע, ומנפנף את אריה משם ב"כן, בסדר, כולנו יודעים שאת כל הזמן מאיימת אבל אף פעם לא באמת הורגת אף אחאאאאאאאה אמא אמא זה כואבאההההה אני מת. טוב, ביי".
וואלה. אריה בסופו של דבר ממש פעלה והרגה מישהו. אמנם ניצב אלמוני חסר חשיבות, אבל זו התחלה. אולי בהמשך היא תתחיל לעשות משהו בעניין רשימת הנקמה שלה.
המרחב והזמן של ווסטרוז התעוותו בפרק הזה עוד יותר מהרגיל. לסאם וגילי לקח פאקינג עונה שלמה להגיע אל מבצר הלילה, אבל את הדרך משם לטירת שחור הם עשו בתוך עשר דקות; הם הצליחו להגיע לשם לפני ג'ון, שהגיע ברכיבה, אחרי שהוא ו"חבריו" הפראים כבר בילו זמן רב בהליכה לכיוונה מהצד הדרומי של החומה; והעורבים שסאם שלח הגיעו במהירות של אימייל במהלך הקאט שבין סצינה אחת לזו שאחריה.
נשארה דאינריז, שקיבלה משום מה את סצינת הסיום של העונה, שבה היא לא עושה יותר מלפגוש את קהל המעריצים שלה וקצת קראוד-סרפינג. דאינריז שולטת, ידענו את זה, אבל המקום של הסצינה הזאת היה, אם בכלל, בפרק שעבר, לא? הרי בפרק הזה היא לא עשתה שום דבר כדי לזכות בכל ההערצה הזאת (או כל דבר אחר).
ובזאת סיימנו, והחורף הארוך יורד שוב: 42 שבועות נטולי "משחקי הכס". זאת הייתה עונה מצוינת, מעצבנת, מדהימה ומתסכלת. אנחנו מתלוננים פה הרבה על הסדרה ועל הנקודות החלשות והמעצבנות שבה, אבל בסופו של דבר אסור לשכוח שמדובר באחת הסדרות המשובחות ביותר בטלוויזיה, ואחד הפרויקטים הטלוויזיוניים השאפתניים ביותר שנעשו מעולם. ספק אם ניתן היה לעבד את הספרים האלה לטלוויזיה באופן מוצלח יותר.
עכשיו נשאר רק לחזות מה יהיה לנו בעונה הבאה. הסיכומים השונים בפרק הזה הצליחו לבלבל גם את קוראי הספרים: הסדרה כוללת עכשיו אירועים שפשוט לא קרו בספר, והרבה אירועים אחרים קרו אמנם, אבל בשלב הרבה יותר מאוחר, או מוקדם, מכפי שקרו כאן. אם בעונה הנוכחית ידענו מראש פחות או יותר מה הולך לקרות ומה יהיה השיא שלה - כל קורא ספרים היה יכול לומר לכם כבר בתחילת העונה ש"פרק 9" המפציץ המסורתי יהיה החתונה האדומה במקרה של עונה 4, זה לא כל כך ברור. ישנם כמה אירועים חשובים שחייבים להתרחש בה, כמובן, אבל מתי בדיוק, או אפילו באיזה סדר הם יקרו - זה פתוח לניחושים. יש למה לחכות. יש גם הרבה זמן לחכות. ניפגש, כנראה, מתישהו באפריל 2014.
גיליון ציונים:
נעדרים: היי, איפה רוב, קייטלין ו... אה, כן. זה. טוב, אז אם לא סופרים אותם פרק סיכום העונה נגע בכל קווי העלילה החשובים של הסדרה. בכל זאת, הורגש חסרונם של אצבעון, מרג'רי וסבתא טיירל.
דמויות מתות: אפס, אבל זה עדיין יוצא בערך 1443 בממוצע עם הפרק הקודם.
עירום לא רלוונטי: אין. נדמה שבעונה הזאת, בכלל, הסדרה פחות נתלתה על עוגן הרייטינג האוטומטי שהוא סצינות עירום. חוק ה"מינימום סצינת עירום אחת לפרק" לא נאכף בחומרה.
הסצינה: המועצה הקטנה. תהפוך לסדרת ספין-אוף ויפה שעה אחת קודם.
מה חשבתם על סיום העונה של "משחקי הכס"? דברו על זה בפייסבוק