"לסלאו לא נחה" הוא לא רק שם המופע החדש של חנה לסלאו. במקרה שלה, מדובר גם באקסיומה אישיותית. עם לשון שמתגלגלת ודוהרת כמו רכבת הרים, הומור עצמי שלא היה מבייש את לארי דיוויד ונכונות חסרת בושה לדבר על כל אלה מול קהל התדמית הפתוחה שדבקה בלסלאו רק הולכת ומתעצמת עם השנים. בימים אלה היא חוזרת לעשות את הדבר שהיא הכי טובה בו הופעות מול קהל חי, והערב, ה-14 ביוני, תחגוג יום הולדת 60 באופן הכי לסלואי שיכול להיות על הבמה בתיאטרון הצפון (לרשימת הופעות מלאה גללו למטה).
במופע החדש, שכתבה יחד עם רן דברת ושירילי דשא, הקהל מוזמן לעבור דירה יחד עם לסלאו, שמציגה על הבמה חפצים שונים ומשונים שאגרה במשך השנים כל אחד מהם מוביל כמובן לסיפור הומוריסטי אחר, לבדיחה מן העבר, לתקרית מביכה או לרגע מצחיק.
"את לא צריכה לשאול אותי שום שאלה, אני מספרת לבד. אני מלשינה על עצמי", פותחת לסלאו את השיחה, ותוך כדי כך, מבחינה בכלב שלה, שמנסה להיכנס מהמרפסת אל המטבח, רגע אחרי שביקש לצאת אליה, ופוקדת על הצלם להכניס אותו. "זה כמו הרבי שעושה סקס עם הרבנית", היא ממהרת להתבדח. "עד שהרבנית אומרת לו 'תחליט! נכנס, יוצא, נכנס, יוצא, תחליט כבר מה אתה רוצה!'"
הראיון מתקיים בביתה של לסלאו בתל אביב, בו היא מתגוררת בשלוש השנים האחרונות ולשם עברה אחרי "17 שנה בהרצליה פיתוח. בעלי לשעבר גרר אותי לשם". מה זאת אומרת גרר? "את יודעת מה? אם היית מכירה את בני (בלוך, גרושה? השני של לסלאו נ.ה)... אני התחתנתי איתו רק בשביל שיעזוב אותי", היא צוחקת. "אחרי שעברתי לבית הזה אמרתי לעצמי שמפה אני עוברת או לבית אבות או לבית קברות ומשם צמחה ההצגה החדשה, שבה אני מראה דברים מהחיים. אני בפרק בחיים שבו אני מרגישה שיש לי מה להגיד. כשאת עוברת דירה, את רואה את החפצים שאת מוציאה מהבית, מוציאים לך את הקישקעס. בהומור וקומדיה מאוד חשוב לדבר על דברים שמשותפים לכולם. נכון שאת מעבר הדירה שלי רק אני עברתי, אבל חלק מהתהליך הזה הוא משהו שגם את עברת, אני עברתי והוא עבר. אני רק מזכירה לך שזה מצחיק. הטרגדיה של אותו הרגע היא הקומדיה שלי".
- כשאת חווה רגע טראגי - את מזהה מיד את החלק שמצחיק אותך בתוכו או שזה לוקח זמן?
"אני מיד רואה את הזווית. כשאני צוחקת על מה שכואב, אני מדברת אמת. למשל זה שהילדים עוזבים את הבית. למשל גיל הבלות אני רואה את זה כברכה. המחזור נגמר, אין ביוץ, אין לפני, אין אחרי. רוב הנשים מתלוננות אבל אני אומרת 'נהדר! זה לא לוקח ממני אנרגיה'".
אם כבר גיל הבלות, לסלאו מכריזה עם תחילת המופע שלה כי בניגוד למה שהקהל אולי מצפה ממנה, היא לא הולכת לדבר על סקס, שהיה אחד הנושאים הבולטים בקומדיה שלה בעבר. "זה הרי נאמר כהפוך על הפוך", היא אומרת. "אני מוצאת מישהו בקהל ואני אומרת לו 'אתה האחראי המבוגר. אני לא מדברת ולא עושה יותר סקס'. אבל בסוף אני איכשהו מגיעה לדבר על סקס. זה כמו תסמונת טורט אצלי. ואז אני מאשימה את מי שבחרתי מהקהל ואומרת לו 'למה אתה לא עוצר אותי? תגיד לי לא לדבר על סקס, זה הכל!'".
- את לא עושה יותר סקס?!
"מרגע שהפסקתי לחשוב על סקס ולעשות סקס, הדם זורם לי למוח הרבה יותר טוב. תקשיבי, זה לוקח מאיתנו המון אנרגיה כל הדבר הזה".
- זה לא אמור דווקא לשחרר אנרגיה?
"לא, כל הריצות אחרי זה, בשביל איזה 11 דקות, כל ההתעסקות הזאת. ופתאום כשנוצר לך איזה שקט בגוף, את מבינה שיש עוד חיים מעבר לזה".
- מאיפה מגיעה האובססיה לדיבור על סקס?
"אני ילדה שגדלה בבית להורים ניצולי שואה. אצלנו לא דיברו על סקס. זה לא היה קיים. קשה לי להאמין שההורים שלי בכלל עשו דבר כזה - (מתחילה לחקות גניחות ביידיש) - זה נשמע כאילו מישהו שואל אותך אם סיימת לנגב את השיש. זה לא מתחבר לסקס. יידיש זו שפה מצחיקה. סקסית היא לא. תתארי לך שהיו סרטי פורנו ביידיש 'גרון עמוק' היה 'טיף א גרגלה'. מה זה?"
חנה לסלאו לא מדברת על סקס:
- במה עוד יש לך חסכים?
"אני אומרת בהצגה שההוצאה הכי גדולה שלי זה איפור. לפעמים בבוקר אני מתאפרת עוד לפני שאני קמה מהמיטה כדי שאני אזהה את עצמי במראה, וזה כילדה שגדלה בבית בלי איפור. אמא שלי היתה מסתרקת בעל-פה. אישה שלא מרטה גבות. היא היתה אומרת 'אל תסתכלי במראה, שלא תראי'. אבא שלי היה מת שהיא תשים קצת אודם (מחקה את אביה ביידיש). כשאני חושבת על זה היום, ההורים שלי בכלל לא התאימו אחד לשני. אם לא המלחמה, ההורים שלי לא היו נפגשים בכלל. היטלר בעצם היה השדכן שלהם. זה לא שהם לא אהבו, הם אהבו, אבל זו לא היתה התאהבות. 'רומנטיקה גדולה לא היתה שם', כמו שדודה שלי נוהגת להגיד. אבא שלי היה מרדים אותי בלילה עם שירי ערש מגטו לודג' (שרה את השיר ביידיש). זה שיר על ילד שמוכר גפרורים שלא נרטבו לו מהגשם בכיכר, הוא מתחנן שתקנה ממנו כדי שהוא לא ימות מרעב. בתור ילד אתה נרדם נהדר מהשיר הזה אבל אין לך סיבה לקום בבוקר".
- מה הקונספט של המופע החדש שלך?
"זה באמת מתחיל מהדברים הכי טריוויאלים - כמו ארגז שמלא בכלי פלסטיק ומכסים לא תואמים שאני לא מסוגלת לזרוק כי מבחינתי זה כמו המדור לחיפוש קרובים. אני הרי בחיים לא יכולה לזרוק את כל הקופסאות האלה, כי אם יום אחד בטעות אני אגלה שיש לי מכסה וכלי תואמים, לא יהיה אושר גדול מזה. זה כמו שאראלה ממפעל הפיס תתקשר אלייך ותגיד לך שזכית. אני לוקחת את הדברים הקטנים ומגדילה אותם. או למשל, כשאני מוציאה מהארגז על הבמה קוצץ ירקות. קניתי מפלצת של 65 להבים. למה? למה? מה? למה אני צריכה 65 להבים במטבח שלי? קניתי ולא פתחתי את זה בכלל, אני עדיין משלמת על זה. הכל בא מכאן, מהבית. המופע נכתב כאן עם רן ושירלי, אבל אחר כך, לאט לאט, אני הולכת למסע אישי".
הרעיון למופע התגבש אצל לסלאו לאחר שהגיעה, לדבריה, "למקום בחיים שאני מרגישה שזה הזמן לדבר. נפל לי האסימון. אני כבר 15 שנה לבד. ואגב, לא רע להיות לבד. אנשים אומרים לי 'את 15 שנה בלי סקס' אבל אני שואלת כמה סקס כבר יש בגיל הזה, זה יותר נחירות ודום לב. כולן סובלות מזה וזו עילה לגירושין לפעמים. כשאת קוראת בעיתון על גבר שמת מדום לב, הרבה פעמים זה בגלל שהאישה סתמה לו את האף כדי להשתיק את הנחירות שלו".
"הדברים באים ממני, אבל אני צריכה קודם כל קהל. אני צריכה לאבד את הביטחון כדי שייצא לי הכישרון. לא כל אחד צוחק מכל דבר. אנחנו ממשיכים לחדד את הטקסט כל הזמן. אני קוראת לזה להצחיק את הטקסט. אנחנו מצמצמים את זה, כמו בבישול. כמו שמכינים מרק".
- כמה את צוחקת תוך כדי תהליך הכתיבה?
"אני לא צוחקת, אני מייצרת. תראי, אלה אבחנות חיים. כשזה קורה לי, אני רואה שזה מצחיק. בהתחלה זה באמת צומח מתלונות. אני מציגה בהצגה למשל מחוך שהיה לי, נורא קטן. זה לא מהבת מצווה, נכנסתי אליו עד לא מזמן. אני מדברת על זה שלא היה קל להיות הילד שלי. אמא שמדברת כל הזמן על סקס. להיות ילד לאמא שמצטלמת לעיתונים ומדברת באופן פתוח על חיי המין שלה זה לא בדיוק פשוט. הייתי די חלוצה בנושא הזה. כשהם התבגרו פתאום ראיתי את הזווית שלהם. הילדים שלי גם היו תלמידים מאוד טובים ובחיים לא קראו לי לבית הספר, אולי לא קראו לי לבית ספר כי הם פחדו שאמא שלהם תגיע עם מחוך. בקיצור, פותחים את כל הנושא לכדי צחוק ומכניסים המון אמת בתוך כל הדבר הזה".
לסלאו היא לא רק מכונת בדיחות משומנת, היא גם שחקנית דרמטית מוערכת, ויעיד על כך פרס השחקנית הטובה שקטפה בפסטיבל קאן בשנת 2005 על תפקידה בסרט "אזור חופשי" של עמוס גיתאי. לאחר מכן המשיכה לסרטים כמו "שבעה" של האחים שלומי ורונית אלקבץ ו"אדם בן כלב" על פי ספרו של יורם קניוק המנוח. ואמנם, נראה כי דמות מיתולוגית כמו קלרה המנקה נחרטה עמוק יותר בתודעה הציבורית מאשר כל פרס יוקרתי.
- יש לך תדמית של אישה דעתנית, לא בדיוק שקטה, שאוהבת למשוך תשומת לב. יש חיסרון בדימוי הזה?
"מה זאת אומרת חיסרון? זאת מי שאני. עושים לי חשבון של יתרון מול חיסרון? תשמעי, אני במשבצת של הקומיקאית המצחיקה וטוב שכך. עשיתי עכשיו סרט צרפתי נפלא ויודעים שיש בי צבעים. אני קודם כל קומיקאית. אני לא מרגישה שאני מפסידה שום דבר. במופע אני מדברת על זה שכשהודיעו לי שאני משתתפת בפסטיבל קאן מה שהכי הטריד אותי זה מה אני אלבש על השטיח האדום. זה לא פשוט. צעדתי ליד נטלי פורטמן ושרון סטון, זה כמו לייצג את המדינה באולימפיאדה! ולא נראיתי כמו מריה שאראפובה, יותר נראיתי כמו מרימת משקולות מאוקראינה. אנשים שואלים למה לא מינפתי את הפרס, למה אני לא מככבת בסרטים, ואני שואלת, אתם יודעים בכלל בכמה סרטי בר-מצווה אני מככבת מאז פסטיבל קאן?! רק השנה השתתפתי בו זמנית בסרט של סתיו בת ה-12, חן חתוכה בן ה-13, ושון ודין שהגיעו למצוות. יש ערבים בהם הופעתי בו-זמנית באולמי בון-בון, הבאר של סבא ואולמי הכושלאמא".
- ולמה יש לך את הצורך להיות מצחיקה כל הזמן?
"ממש לא כל הזמן. רק כשמשלמים לי ומעלים אותי על במה, זה הכל. אני לא ליצן החצר. זו עבודה בשבילי".
מועדי ההופעות הקרובים של "לסלאו לא נחה":
14.6, 22:00, תיאטרון הצפון
15.6, 21:30, היכל התרבות פתח תקווה
21.6, 22:00, תיאטרון חולון
22.6, 21:00,המשכן לאמנויות הבמה באשדוד
28.6, 2:00, תיאטרון היהלום ברמת גן
29.6, 21:15, תיאטרון ירושלים
מתכננים ללכת למופע החדש של לסלאו? ספרו לנו בפייסבוק