קורדרוי 61: מג'אגוור מה עד הארקטיק מאנקיז

אין כרגע אלבום יותר לוהט, או כזה שזוכה ליותר הייפ בחוגים החוץ-מיינסטרימיים, מאשר הבכורה של הצמד האוסטרלי ג'אגוור מה, "Howlin". אם דאפט פאנק הם הג'ופרי מ"משחקי הכס" של קיץ 2013 – מלכים מכהנים ששולטים ביד רמה בעיקר באמצעות יחסי ציבור מעולים ופוזה משויפת, ופחות באמצעות תוכן – הרי שג'אגוור מה הם הטיריון. אם כבר לאניסטר, אז הוא.

כמובן שכל ההייפ הזה מביא איתו בהכרח גם אכזבה קלה, ולא בטוח שג'אגוור ירשמו בדפי ההיסטוריה או שהאלבום הזה ישרוד את מבחן הזמן, אבל את מה שהוא עושה הוא עושה נכון, ולבטח מדובר באחת הבכורות הבולטות של השנה. ג'ונו מה וגבריאל ווינטרפילד ממשיכים את התקופה המעולה של המוזיקה האוסטרלית, ונמצאים איפשהו בין טיים אימפלה הפסיכדליים יותר לבין אמפייר אוף דה סאן, עוד צמד לוהט מסידני שנדמה שמראש כבר כותב פסי קול לפרסומות.

הסחורה של ג'אגוור היא רייב-פופ-פסיכדלי קליל, הרבה יותר דאנס מרוקנ'רול, שיעלה חיוך נוסטלגי גם אצל חובבי סיקסטיז וגם אצל מי שחגג במנצ'סטר של הסטון רוזס וההאפי מאנדייז. האחים גאלאגר כבר עפו על האלבום הזה, שמערבב בין פריימל סקרים לביץ' בויז, ואם הם הצליחו להסכים על משהו, זה בטח שווה בדיקה. "Howlin" הוא 50 דקות של מסיבה, עם הפסקות נקודתיות למנוחה ועם הרמות אחרי הרמות לרימיקסים שכבר מתחילים לזרום. גם הבן שלי, בן השלוש וחצי, זרם – והוא לקוח קשה. לסיכום: אם הייתי עושה מני-פדי, זה האלבום שהייתי רוצה שיהיה ברקע.

עוד אלבום בכורה שכדאי לסמן הוא "Where The Heaven Are We" של סווים דיפ, שייצא בסוף יולי. ההרכב הזה מבירמינגהאם הוא אמנם יותר סחי מג'אגוור, אבל כבר יש לו חתיכת להיט ביד.

הסצינה הלוהטת של בירמינגהאם אחראית גם ל-Jaws, רביעיה יותר אולד סקולית בגישה שלה. הנה סינגל חדש.

קייס סטאדיז הוא שם חדש בשבילי, עוד חבר עולה במסדר הפולק-רוק, שהאזנה לאלבומו החדש והשני מעלה לאוויר את שמותיהם של גדולי הז'אנר, עם נטייה לדילן. "This is Another Life" הוא אלבום על – נו – פרידה, ולבו השבור של ג'סי לורץ שותת שירים נפלאים. הנה שתי דוגמאות.

השיר החדש הזה של בק לא זכה בתשומת הלב הראויה, אולי ככה זה כשאתה רוב הזמן מטרחן במקום סתם לעשות מוזיקה. אז הנה, תזכורת ליכולות של האיש, משחקים על גבול הפוסטל סרוויס.

קצת פאנק לאיזון 1#. שיר מעולה להרכב המעולה ממיסיסיפי, שמוציא את אלבומו השני ביולי.

קצת פאנק לאיזון 2#. באוגוסט ייצא "An Object", האלבום הרביעי השל הצמד מאל.איי, שינסה להתעלות על האלבום האחרון המצוין שלו, "Everything in Between" מ-2010. הנה פגז הפתיחה.

יאק היתה אחת הלהקות שהכי אהבתי בשנים האחרונות, בזכות אלבום בכורה נדיר שיצא ב-2011. אלא שלפני חודשיים נפל דבר והסולן דניאל בלומברג נטש אותה, ובעוד חבריו שנותרו מאחור עובדים על אלבום חדש בלעדיו, הוא מיהר להמשיך הלאה, והרים את הברוניקס, פרויקט סולו שלו שכבר הוציא שני סינגלים. הנה האחרון שבהם, ומסתמן שליאק המקוריים יש בעיה.

בסוף ספטמבר נזכה בקאמבק משמח של קינגז אוף ליאון, שיוציאו את אלבומם השישי, "Mechanical Bull". משפחת פולווויל מבטיחה חזרה לימים היפים של "Youth and Young Manhood" ו"Because of the Times", ואי אפשר ממש לדעת האם הם הולכים לקיים את ההבטחה על פי השיר החדש הזה שהם ביצעו לאחרונה בהופעה.

שיר חדש ונאה גם לארקטיק מאנקיז, אותו הם ביצעו לראשונה השבוע בפסטיבלים בסקנדינביה. קצת – יסלחו לי החברים – יו 2 מצידם.

האלבום החדש של קווינז אוף דה סטון אייג', "…Like Clockwork", ממשיך להתקבל באהבה ברחבי העולם, ובצדק. אם טרם הצטרפתם לחגיגה, הנה ג'וש הום והחברים אצל לטרמן, אליו הגיעו גם כדי להתארח בתוכנית וגם כדי להשתתף במיזם ההופעות החיות שלו. זה השיר שאני הכי אוהב באלבום.

וכאן תמצאו את כל שאר ההופעה:

קליפ חדש וחזק לאחד מהשירים היותר נפלאים מתוך "Holy Fire" של ההרכב האנגלי, אחד מהאלבומים היותר טובים של השנה.

רגע לפני סיום, עוד תזכורת לאלבום החדש והמופתי של הנשיונל, "Trouble will Find Me". הנה הם אצל סטיבן קולבר. הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שקוראת להביא אותם לישראל. אמן.

אודיו בוליז האנגלים תמיד היו צמד קצת מיותר, אבל גם להם היה את הרגע הזה שבו הם חשבו שהם עשו את זה. הם לא, אבל השאירו מאחור זיכרון חביב. עשר שנים חלפו מאז, והשיר הזה עדיין מעצבן ומושך באותה נשימה, לא מעט בזכות הקליפ עם הילד המקריפ. או במילים שלהם: ווט דה פאק.

לכל הטורים של מני אבירם
איזה שיר הכי אהבתם השבוע? ספרו לנו בפייסבוק