חודש וחצי לתוך העונה הנוכחית של "האח הגדול", והשעמום הגדול גורם אפילו לארז טל הקשה להשגה לפלרטט בחזרה עם אסי. אין פייבוריטים באופק, אין מלחמות חורמה בין פרידמנים לבובלילים, אין שום תנ"ך בשירותים, שאלוהים ייצר כבר שערוריית כדורים פסיכיאטרים, או איזו פליטת פה שאפשר להזדעזע ממנה! שישה שבועות מהחיים שלנו כבר השקענו בעסק הלא משתלם הזה, ולמי אכפת בכלל מי יישאר בבית "האח הגדול" ומי יזכה במיליון שקלים לפני מיסים?
אפילו במערכות יחסים איטיות, אחרי חודש וחצי כבר יש איזשהם רגשות הלוואי והוא לא יעזוב; הלוואי והיא תישאר; יש לקוות שהוא לא ייחנק מפיסטוק. משהו. אבל לא. מאז לכתו בטרם עת של בני (שמי היה מאמין שנתגעגע אליו), והפיכתו של לאון מאדוניס לסמרטוטיס (נו בחייאת, מדובר באבדן בחורה שסימני הפיסוק שלה הם נפנופי שיער) לאף. אחד. לא. אכפת. בית "האח הגדול" יכול לעלות באש, והצופה האחרון בערוץ 20 עשוי לומר בשעמום היי, שמישהו יציל את שימי הדג, אה... בעצם לא חשוב, עזבו.
יכול להיות שאלו הליהוקים, יכול להיות שזו קארמה. יכול להיות שנגמר לנו. פשוט נגמרה הסבלנות כמו שמאוד מתפעלים מכלוב האוגרים הראשון, ומאיזה יופי שהם רצים על הגלגל הצבעוני, ואז כבר לא. כי כל האוגרים די דומים, ואף אחד מהם הוא לא בדיוק ניטשה. עזבו ניטשה, אף אחד מהם לא מסוגל לחבר משפט שמעניין להגיע אל סופו. אז מה יש לנו כאן לצפות בו חמש שעות שבועיות? קבוצת אנשים לא מעניינים במיוחד, בעלי עולם תוכן לא קיים. תתביישו, אפילו את חובבי "האח הגדול" הצלחתם להתיש.
כן, זה תלוי בליהוק, שאינו טוב מספיק, ואולי באמת נותר למלהקים רק לגרד את שאריות המשקעים אחרי שכל חמדני הפירסום כבר עשו את שלהם בכל מאגרי המים המועמדים של הריאליטי. אבל יש עוד לא מעט גורמים את הקסם של החידוש כבר אין. לא תהיה עוד עונה כמו זו שבה ישראל נחלקה בין שפרה ובובליל; לא יעלו עוד תהיות ראשוניות באשר לחשיפת רגשות מול המצלמה; לא עוד גילויים עדינדינים באשר לפרטי ולפומבי. כולם הפנימו את חוקי המשחק, ורף הגירוי רק עולה בעקומה חדה אם זה לא גס, בהמי ומעושה, אנחנו בכלל לא מרגישים את זה.
הרייטינג אולי עדיין לא מגיב, וזה בעיקר תעודת עניות לשיבוצי התכניות שמול אסי וארז, אבל מי יכחיש ש"האח הגדול" היא לא מה שהיתה פעם? מי עוד יכול לבוא ולומר בפנים רציניות שמדובר במסמך אנושי חברתי מרתק? מי האמיץ שיבוא ויאמר (בלי היכרות אישית עם המתמודד), שיש לו פייבוריט שהוא יילחם על שיזכה? אנחנו עדיין לועסים את העונה הזו, כמו מסטיק שכבר מזמן נגמר לו הטעם, אבל עוד לא זורקים פשוט כי אין משהו במקומו. הגיעה השעה להודות, זה לא אתם, זה אנחנו. הפינה המבריקה של "מצב האומה" בה שחקני תיאטרון משחזרים את דיאלוגי הסרק-סרק-סרק שמבעבעים בעילגות מפי מתמודדי "האח הגדול", רק עושה הזרה בריאה למה שאפשר היה להבחין בו עוד קודם - התבגרנו, השתדרגנו, אנחנו זקוקים לדמויות שיש להם טקסטים לומר, ולסיפור שיקשור הכל. לא מ"האח הגדול" תגיע הישועה, בטח שלא מהעונה הזו. את המסטיק הזה אפשר כבר להשליך ולהמשיך הלאה.
מה אתם חושבים על מתמודדי "האח הגדול"? ספרו לנו בפייסבוק