נוכחותה של ברברה סטרייסנד, מי שנחשבת לתופעה אפילו גדולה יותר מהזמרת שהיא (והיא זמרת גדולה, עדיין), הורגשה כבר מספר שעות בטרם החל המופע ההיסטורי. בבתי הקפה הרבים שפזורים בקרבת אצטדיון בלומפילד ביפו ישבו נשים בגיל העמידה וצפונה, זו עם זו או עם בני זוגן, ובשולחנות אחרים חברות וחברים מהקהילה הגאה לא יכלו כבר לחכות יותר. רחובות נחסמו, שלטים של המופע נתלו על עמודים והתנועה היתה כבדה.
עבור הרוב המוחלט של הקהל, זה עמד להיות מפגש ראשון עם הדוקטור (לשם כבוד, שהעניקה לה האונ' העברית), ה"מצחיקונת" בת ה-71, בהופעה חיה, שכן זאת היתה ההופעה הראשונה שלה בישראל. תזמורת בת 60 נגנים קיבלה את פני 16 אלף האנשים שמילאו את האצטדיון ולפני שעלתה לבמה, מצגת נוסטלגית החלה לרוץ על שני מסכי הענק מצידיה; צפינו בתמונות של הכוכבת עטורת הפרסים מימיה כתינוקת יהודייה בברוקלין, דרך צילומים שלה פוזלת למצלמה וכלה בברברה כסלבריטאית צעירה כשברקע מתנגן לו הלהיט "Funny Girl". ואז הגיע הרגע הגדול. ברברה בשמלת ערב שחורה עם עיטורי זהב, שלא הייתה מביישת את קליאופטרה (במשך הערב היא עוד תחליף שמלות פעמיים, ותתאים להן את ספל התה שממנו היא לוגמת).
אחרי ה"שלום תל אביב" המתבקש פנתה בבס בנימה מרוגשת לקהל: "שרתי במדינות רבות אבל הערב הזה הוא מיוחד. זאת הפעם הראשונה שאני מופיעה בישראל. זו תחושה עמוקה ושונה אני שומעת הד אני קשורה לשורשי משפחתי ומורשתי". אכן נשמע הד באצטדיון, אך הסאונד היה בסך הכל מושקע וצלול ונדמה כי הפריע בעיקר לסטרייסנד הפרפקציוניסטית (שבעבר נעלמה מהבמה ולא חזרה להופיע במשך 27 שנים, אך ורק בגלל שבהופעה אחת שלה חוותה בלק-אאוט).
בהד, אגב, ניתן היה להבחין רק בקטעי המעבר שבהם פלירטטה עם הקהל ברוב חן, והציגה את השיר שהיא עומדת לבצע. ובאשר לאפשרות לבלק-אאוט טראומתי נוסף, אין סיכוי. "ברוך מי שהמציא את הטלפרומפטר" אמרה בהומור שעליו שמרה לכל אורך המופע. רק חבל שגם קטעי המעבר החביבים היו מוכנים לגמרי מראש ומוכתבים לה מהמסך שמולה. בכל זאת, מדובר בשחקנית מעולה, ומי שלא הביט במסך שמאחור יכול היה לשמור על אשליית האותנטיות.
בין השירים שביצעה שווה להזכיר את "On A Clear Day You Can See Forever" שפתח את המופע, ו" Bewitched, Bothered & Bewildered" שבמהלכו הרימה גבה וסיננה למיקרופון "שרתי הרגע מילים לא נכונות". ושוב, אם היא לא הייתה מזכירה זאת סביר שרוב הקהל לא היה בכלל מבחין בכך. את "Woman In Love" שהיא בדרך כלל נמנעת מלבצע, העניקה לנו אחרי שלא שרה אותו במשך 30 שנה. "תעשו עם הטלפונים" היא קראה לקהל שבעבר היה מדליק במצבים רומנטיים שכאלה מצתים (אבל עישון זה כבר אאוט אם תשאלו את ברברה, שהקימה בלוס אנג'לס מרכז נגד מחלות לב אצל נשים).
על האירוחים של בנה, הזמר ג'ייסון גולד ושל אחותה הצעירה ממנה בתשע שנים רוזילין קינד, היה מוטב לוותר. אחרי שהוקרנה מצגת נוספת, הפעם שגולד הכין לה ליום הולדתה ה-70 ושמציגה אותה כאם למופת, הם ביצעו יחד את הדואט הדי מביך "How Deep Is The Ocean". אחרי שגולד ביצע שיר משלו, חזרה סטרייסטנד לבמה ושרה את השיר "Papa Can You Hear Me" (מתוך הסרט "ינטל") והקדישה אותו לאביה.
בהמשך, אמרה לאחותה "תעמידי את פנים שאת טוני בנט ואני אעמיד פנים שאני, אה, עצמי" ויחד הן שרו את "Smile" מתוך הסרט "זמנים מודרניים" של צ'רלי צ'פלין. סטרייסנד הסבירה בחיוך שלשתף את המשפחה זה בטח חלק מה"גישה היהודית" שלה וחייכה.
"בשירים כאלה בדרך כלל יש רקדנים, חבל שאין לי רקדנים", אמרה לפני שביצעה גרסה מקוצרת ללהיט הדיסקו שלה ושל דונה סאמר, "Enough Is Enough". בצדק בחרה להתמקד בשירים בעלי אופי יותר נוסטלגי מתוך מחזות ופסקולים, שכן הדיסקו עם התזמורת הענקית, אולי בשל גילה המתקדם, נשמעו פחות טוב.
בין שיאי הערב היו הביצועים ל"Evergreen" ול" The Way We Were" קורע הלב, כשאת האחרון הקדישה סטרייסנד למלחין מרווין היימליש שמת בשנה שעברה. בשירים "Don't Rain On My Parade" ו" People" קולה השמור כמעט לגמרי היה מרגש במיוחד.
בהדרן קיבלנו את "התקווה", שריגש מעט פחות מביצוע ל"אבינו מלכנו" שהוקדש לשמעון פרס בחגיגות. מובן שבהמנון כל הקהל עמד על רגליו וגם קצת צחקק כשסטרייסנד שרה בחינניות "עם חושפי" במקום "עם חופשי". תודה, ברברה. את מלכה אמיתית.
מה אתם חשבתם על ההופעה של סטרייסנד? ספרו לנו בפייסבוק