כל צופה טלוויזיה ותיק מסתיר אצלו בסלון קופסה ובה שוכבות להן בסדר מופתי דגימות דם שהוא הוציא מתוך הסדרות האהובות עליו. הן משמשות עבורו כמזכרות מוחשיות לרגשות, אנשים ותקופות. לרוב, מדובר בסדרות הטובות ביותר, המשמעותיות ביותר או אלו שנגעו במקומות הנכונים ביותר. "דקסטר" פותחת את העונה השמינית והאחרונה שלה מבלי לדעת אם היא באמת ראויה להיות אחת הגדולות, המשמעותיות או הנוגעות.
"דקסטר" נבחרה לא מזמן על ידי גילדת התסריטאים כאחת מ-101 הסדרות שכתובות הכי טוב, אבל היא ממוקמת רחוק אחרי סדרות מופת כמו "הסופרנוס", "הסמויה", "מד מן", "עמוק באדמה" ו"שובר שורות". כשלוקחים את הסדרה כמקשה אחת על כל עונותיה, דמויותיה ועלילותיה ומנפצים אותה על הקיר, ניתזות ממנה טיפות דם אשר יוצרות דפוס לא מספיק חד וברור בחדר, מעין מבחן רורשך מדמם שכל אחד יכול לראות בו משהו אחר. יהיו כאלה שיראו בה סדרה בינונית שנשענת על שחקן עצום כמו מייקל סי הול, יהיו כאלה שיראו בה סדרה שהבטיחה המון וקיימה רק מעט, יהיו כאלה שיראו בה סדרה שהתחילה מבריק ודעכה ככל שהתקדמה.
לגראנד פינאלה של "דקסטר" מגיעים שני סוגי צופים עיקריים: מצד אחד נמצאים המעריצים שסוגדים לה מיומה הראשון ועד יומה האחרון, ומן העבר השני ניצבים אלו שאהבו אותה בהתחלה עד שהיא קצת הלכה להם לאיבוד ובעיקר נמצאים איתנו מכוח האינרציה. העונה השמינית של "דקסטר" היא למעשה ההזדמנות האחרונה שלה לנסות להדביק את הפער האיכותי שיעלה אותה למדף של סדרות המאסטרפיס.
לרצוח את "דקסטר"
בהרבה מאוד מובנים "דקסטר" כבר עשתה את שלה. מבחינת רשת שואוטיים מדובר בהצלחה אדירה שניפצה את כל שיאי הרייטינג שלה ושמה אותה במקום נהדר מול המתחרות. מבחינת החברה האמריקנית מדובר בלא פחות מסנסציה ששמה במרכז רוצח סדרתי קפוא וגרמה לצופים לאהוב אותו ולהיות בעדו. מבחינת הצופים מדובר בדרך כלל בתענוג גדול לצפות בסדרת מתח שלרוב מספקת את הסחורה העלילתית עם טוויסטים טובים ודמיון עשיר. אבל איכשהו משהו התחיל לקרטע.
בשביל לדבר על פסי ההאטה של "דקסטר" מוכרחים לחזור דווקא לרגע העלילתי הגדול ביותר בתולדות הסדרה הרגע שבו דקסטר מוצא את ריטה בתוך אמבט של דם. בדיעבד ידוע שההחלטה הזו נפלה כתוצאה מכך שג'ולי בנז, השחקנית שמגלמת את ריטה, קיבלה הצעה להשתתף בתפקיד מרכזי בסדרה אחרת, החליטה לעזוב ונרצחה גם על ידי טריניטי וגם על ידי הכותבים. אבל כך או כך, ההחלטה והביצוע היו נהדרים, שידרו אמינות, הורידו את החסינות האוטומטית שנשמרת לדמויות ראשיות והציבו את "דקסטר" במקום מאוד טוב גם מבחינת המעריצים ההמומים וגם מצד המבקרים המדושנים.
הרגע הקסום הזה סיים עונה רביעית מצוינת והבטיח רבות גם בעונה שאחריה, כי דקסטר היה חייב להשתנות עכשיו. אבל במקום להשתנות בקצוות, דקסטר השתנה במקומות שדקסטר לא אמור להשתנות בהם. הוא נעשה חפיפניק, התחיל לסמוך על אנשים, הרבה לקחת סיכונים פחות מחושבים. פתאום נסדקה הדקסטריות הקרה הכל כך מוערכת, עד שדברה כמעט חשפה אותו בסיום העונה החמישית רק כדי לחשוף אותו בסיטואציה זהה לחלוטין בסיום העונה השישית. למעשה, החלטה פחדנית מצד היוצרים לדחות עוד קצת את העימות הבלתי נמנע בין האח והאחות למחצה, היא זו שפגעה באמינות וביושר שהרוויחה "דקסטר" עם מותה של ריטה.
מכאן זה הלך והתדרדר עד שבעונה השביעית, האחרונה ששודרה עד כה, כמעט חזינו בגילוי עריות על המסך עם הצהרת האהבה של דברה לדקסטר. העלילה הזו לא היתה נחוצה, מכיוון שהקונפליקט בין הרוצח למפקחת המשטרה היה יכול להיווצר גם על רקע העובדה שמדובר באחים למחצה עם קשר הדוק, כך שהקשר הרומנטי המתהווה רק העניק לסדרה נופך טלנובלי ולא תרם במאום לעלילה. ובכלל, דקסטר התחיל להיות מגושם יותר, חשוף יותר, אידיוט יותר וכל מיני תכונות שלא חשבנו שיכולות לעוט עליו. וכשהכל מסביב החוויר, צרמה יותר מתמיד העובדה שהדבר הכמעט יחיד שמאפיין את דב זה שהיא לא מפסיקה לקלל. והנה אנחנו מגיעים לעונה האחרונה בתחושה ש"דקסטר" כמעט נעטפה בניילון כדי להישפד בעצמה על שולחנו של הגיבור שלה, עם ניסיון אמיתי אחרון לצאת מהפלונטר התסריטאי המביך הזה ולקפוץ מדרגה. כל זה כשברקע הקשר בין האחים לא יכול להיות נפיץ יותר; כשברקע הנוסע האפל מנסה לתפוס עליו טרמפ, והריסון עושה סימנים של יורש פוטנציאלי - כיאה למי שחיתולו ספג את דמה של ריטה, אמו, בדיוק כפי שקרה לדקסטר בילדותו.
כשדקסטר יחזור לעצמו, "דקסטר" תחזור לעצמה
כדי להצליח לדגדג את הרמה של "מד מן", "שובר שורות" ו"הסופרנוס", הפינאלה של "דקסטר" חייב לחזור לאלמנטים שעבדו טוב כל כך בעונות הראשונות. לפני הכל, חייבים להחזיר לנו את דקסטר הטוב והישן, הקר והמחושב, זה שלא נבהל מההתנהגות הברוטלית והילדותית של דב, זה שבוחר בריטה כי היא פגומה ולא רוצה סקס, זה שנאמן אך ורק לקוד של הארי ולא מתחיל להמציא חוקים לפי מה שמתחשק או מתאים לו באותו רגע. רק כשדקסטר יחזור לעצמו, "דקסטר" תחזור לעצמה.
מול דקסטר צריך להציב היטב את דמות המראה שעומדת מולו מדי עונה. אחרי האח (עונה ראשונה), המאהבת (עונה שנייה), החבר (עונה שלישית), המודל לחיקוי (עונה רביעית), הקורבן (עונה חמישית), הדת (עונה שישית), האהבה (עונה שביעית), יש רק שלוש אפשרויות למראה העונתית: דב, הריסון או דקסטר בעצמו. כל אחד מהעימותים האלה דב אמנם בילתה מול דקסטר את כל העונה השביעית, אבל הקשר עדיין לא פוצח יהווה סיום הולם וראוי לסדרה.
אבל בשביל להגיע למקום השמור רק לבודדים צריך גאולה אמיתית, בסגנון המיצג שנגלה לעיני דקסטר בסיום העונה הרביעית, בסגנון ההלוויה של נוסעי טיסת אושיאניק ב"אבודים", בסגנון המסך השחור של "הסופרנוס", בסגנון המוות העתידי של בני משפחת פישר ב"עמוק באדמה". יכול מאוד להיות שרק התאבדות של דקסטר או מותו בידי היורש או הגואל שלו יכול להביא לסיום רוטינת הבוקר שלו ולתחיית הסדרה כולה.
העונה השמינית של "דקסטר" תשודר בימי חמישי ב-22:50 החל מ-4.7 בערוץ yes Oh ו-yes VOD