בשנים האחרונות מתחוללת מהפכה בתרבות הפופולרית, ומי שפעם נתפסו כילדי כאפות הם עתה האייקונים שלה. והדוגמאות הטובות ביותר לכך מגיעות מעולם האנימציה: למרבה האירוניה, אף שלכאורה דווקא סוג העשייה הזה אמור לפנות למכנה המשותף הרחב ביותר, דווקא בו מתרחשים כמה מן התהליכים הכי חתרניים בהוליווד. בהתאם לזאת, מרבית הגיבורים המונפשים בשנים האחרונות הגיעו משולי החברה או מן הצדדים האפלים שלה. כך נדרשנו להחזיק אצבעות לעכברושים, מפלצות ודובי פנדה מגושמים וכמובן גם לגרו, הרשע שעמד במרכז "גנוב על הירח", ולצבא המיניונים הצהבהבים שמסייעים לו.
בעקבות הצלחת קומדיית האנימציה הזו, אוסף הדחויים עושה צעד נוסף למרכז התעשייה ומקבל סדרת סרטים משלו. בקרוב יגיע פרק שיוקדש בלעדית ליצורים הצהובים, ועד אז אנו מסתפקים ב"גנוב על המיניונים" הטרי, בו גרו עדיין עומד במרכז. הוא כבר פרש מעולם המזימות הבינלאומיות, ומתמקד בגידול שלוש הילדות החמודות שאימץ, אך עדיין נשאר האנטי-תזה המוחלטת לבראד פיט: קירח, גמלוני, ביישן ואחוז פוביה מבנות. גם הסייענים הקטנטנים שלו רחוקים מלהיות מה שאנו רגילים לפגוש בהוליווד הם כה אנרכיסטים מכל בחינה, עד שגם תנועת הדאדא היתה רואה בהם אלילים.
ולמרות כל זה, גרו והמיניונים ניצבים כגיבורים לכל דבר בקומדיה לכל המשפחה, בה הם יוצאים להילחם ברשע אגדי שחזר מן המתים ומאיים על שלום היקום. מבחינה ערכית טהורה, יש בזה משהו מקסים ומעודד, שכן ילדים הצופים בסרט יכולים להסיק ממנו שזה בסדר להיות שונה מכולם, וכן שלעתים רק נון-קונפורמיזם יכול להציל את העולם.
אך גם אם להתעלם משיקולים דידקטיים, האופי של גרו והמיניונים תורם לסרט אמנותית, ומכתיב לו טון מקסים ותזזיתי מבורך ומשובח. קשה, למשל, שלא לחוש אמפטיה כלפי הארכי-נבל לשעבר, שלמעשה צריך ללמוד את הלכות העולם כאילו היה תינוק. אי אפשר גם שלא להתרגש בשעה שבה אנו צופים בו מתאהב לראשונה. לבו יוצא אל הסוכנת החשאית שמסייעת לו למגר את הרוע, והאהבה שלו כלפיה תמימה וטהורה מעוותת אמנם, כדרכה של הדמות, אבל עדיין בתולית וחיננית.
נוסף לכך, האנרכיות של המיניונים מקנה לתוצאה קצב היפר-אקטיבי להפליא. כל זה לא היה שווה כלום אילולא הסרט היה יודע מה לעשות עם האנרגיות יוצאות הדופן שלו, אך למרבה המזל לבמאים כריס רנו ופייר קופן יש את היכולת ליישר איתן קו. הם וצוות הכותבים והאנימטורים שעמד לשירותם ממלאים כל שנייה ושנייה בשלל המצאות ויזואליות ותסריטאיות. הודות לדמיון הרחב וליצירתיות האדירה הזו, כמעט כל אחת מן הסצינות כאן יכולה לעמוד בפני עצמה כסרט קצר ומוצלח.
כדי להשלים את התענוג, מתהדר הסרט גם בצוות מדבבים שעושים את עבודתם על הצד הטוב ביותר בהם, סטיב קארל כגיבור, קריסטן וויג כמושא אהבתו וכמובן צמד הבמאים עצמם כמיניונים דוברי הג'יבריש. כל האלמנטים הללו יחדיו מצטברים כדי ליצור חווית צפייה מספקת, שכמאמר הקלישאה בעולם האנימציה לכל המשפחה, תשעשע את המבוגרים לא פחות מאשר הילדים.
זה לא אומר כי "גנוב על המיניונים" מושלם חלילה לעתים הוא מעט מבולגן ובעיקר עמוס מדי. יש בו כמות מוגזמת של דמויות משנה, כך שחלק מהן לא מקבלות ביטוי ראוי. הארכי-נבל שבו נלחם גרו, למשל, מתגלה כרשע מרענן ומעניין ביותר, וחבל שזמן המסך שלו מצומצם למדי ומותיר אותנו רעבים לעוד. עם זאת, עדיף הרי להישאר עם תיאבון בריא מאשר בתחושה שאפשר בהחלט היה לקצץ באורך הסרט. כך שבסיכומו של דבר, מדובר בהמשכון שמתעלה על קודמו וגם מעורר ציפיות לקראת הפרק הבא במעללי הגיבורים משולי החברה. פעם נוספת, נותר רק למחוא כפיים לילדי הכאפות.
תלכו לצפות ב"גנוב על המיניונים"? ספרו לנו בפייסבוק
סטיב קארל: "לא יודע איך אגיב כשהבת שלי תצא לדייט". ראיון