בואו נגלול רגע ישר אל השורה התחתונה "Settle" של דיסקלוז'ר הוא, נכון להרגע, אלבום הפופ הטוב ביותר של 2013. נכון שהוא משמעותי גם כרגע שבו נפרצו סופית סכרי המיינסטרים עבור גל תחיית ההאוס של השנים האחרונות, או כאוסף מחוות נלהב ומדבק לדאנס הבריטי של שנות ה-90 ותחילת ה-2000, אבל לפני כל זה ובמנותק לחלוטין מכל הקשר נוסף, הוא פשוט יופי של אלבום פופ.
גאי והאוורד לורנס, צמד האחים הצעירים להכעיס (22 ו-19, בהתאמה) המרכיב את דיסקלוז'ר, הצליחו במחי כמה סינגלים מוקדמים ורימיקס אחד מצוין באמת ל"Running" של ג'סי וויר, למקם את עצמם בחוד החנית של תגובת הנגד המתבקשת לצעקניות הנוסחתית של דיוויד גואטה וחבריו לגיהנום ה-EDM. והם עשו זאת על ידי אימוץ נוסחה משלהם, או לפחות ייבוא של אחת כזו. אין שום דבר חדשני באלבום הבכורה שלהם, או רגע אחד ללא אבא ואמא מובהקים וקלים לזיהוי. הנה החלקים הקליטים ביותר של הטו סטפ ג'אראז' במתנה מ-MJ Cole וארטפול דודג'ר והנה קולאז'י הסימפולים הווקאליים של טוד אדווארדס, והנה הגשר שהקימו בייסמנט ג'אקס בין רחבות המועדונים למצעדי ההשמעות. בקיצור, יש דור שלם של נערי ניינטיז שעבורו "Settle" יישמע בעיקר כמו מסיבת כיתה קו?לית במיוחד. הסוד של דיסקלוז'ר הוא האופן המזמין והסוחף כל כך שבו הם מנסחים מחדש את המוזיקה שהם אוהבים, גם אם הם לא מוסיפים לה דבר. במילים אחרות, אם דיסקלוז'ר היו עושים רוק, הם היו הסטרוקס.
קשה להצביע על רגעי השיא של האלבום הזה. "When a Fire Starts To Burn" הוא יריית פתיחה די מושלמת, וגם שלושת הלהיטים המעולים שהאלבום הניב עד כה ("You & Me" המהווה את שיא הקריירה של אלייזה דוליטל, "Latch" ו"White Noise" עם אלונהג'ורג') נבחרו היטב, אבל האמת היא שקל לדמיין כמעט כל שיר אחר באלבום כסינגל לוהט בפוטנציה. כל זמר אורח נוצל היטב והנוסחה שחוזרת כאן שוב ושוב, של הלחמת הפקת האוס נוסטלגית לשיר פופ רגיש עם עיניים עצובות, כל כך מוצלחת שהיא לא מפסיקה לעבוד גם כשהיא ברורה לגמרי. דווקא הקטעים היחידים שאינם "שירים" קצת יוצאים מפוקוס, בעיקר "Grab Her!" שמקבל נקודות על סימפול של ג'יי דילה אבל נשמע הרבה פחות מעיק על הנייר.
האלבום הזה הוא הוכחה שנוסטלגיה לא חייבת להישמע נצלנית או עצלה בתנאי שהיא מוגשת עם מספיק חדוות נעורים. אפשר להיכנס לדיונים מיותרים על משמעות ההצלחה של האלבום הזה והאם הוא מהווה רק גרסה מדוללת לקהל הרחב של המוזיקה המורכבת יותר שממנה הוא שואב את השפעותיו. אפשר, אבל זה יהיה בזבוז של קיץ שזכה כאן לפסקול נפלא. כאמור, "Settle" של דיסקלוז'ר הוא, נכון להרגע, אלבום הפופ הטוב ביותר של 2013.
ואחד לשנה הבאה
ואם כבר מדברים על קאדר הזמרים האורחים המשובח של "Settle", כמה מילים על אלו?נהג'ורג' (AlunaGeorge), השותפים ללהיט הגדול ביותר מתוכו, "White Noise". יש לא מעט סיבות להכניס את שני ההרכבים האלה לאותה מגירה. גם אלונהג'ורג' הם צמד בריטי (אלו?נה פרנסיס על השירה והלוק, ג'ורג' ריד על כל השאר) שמפיק יופי של פופ אלקטרוני עם זיקה חזקה לסוף הניינטיז, במקרה שלהם בעיקר R&B ופופ. תנו מבט אחד על הקליפ החדש שלהם ל"You Know You Like It" ותגידו שהוא לא היה משתלב בקלות בין קרייג דיוויד לג'ניפר פייג' באיזה בוקר אקראי ב-MTV אירופה.
בחודשים האחרונים השניים מסומנים חזק כדבר הגדול הבא בבריטניה, מה שמעלה את הציפיה לאלבום הבכורה שלהם "Body Music", אפילו שלבריטים יש נטייה לסמן גם תלמידים בחוג אורגנית כדבר הגדול הבא. כך או כך, הסינגלים שיצאו עד עכשיו מהאלבום מבשרים על ממתק לא קטן. פרנסיס הכריזמטית נשמעת כמו נערה בת 14 ששרה למברשת שיער בחדר השינה, וההפקה של ריד חדה ומעניינת מספיק כדי להסתיר סכין גילוח בתפוח המסוכר הזה. "Body Music" מתוכנן לצאת ב-29 ביולי אחרי לא מעט עיכובים וככל הנראה ייקח את המקום הראשון בבריטניה כמה חודשים אחרי שהבכורה של דיסקלוז'ר הגיעה לאותו הישג. בינתיים אפשר להמשיך לחרוש על "Attracting Flies" הממכר שלהם שחייב לא מעט ל-Midnight City של M83, אבל אם יש משהו שלמדנו זה שיש העתקות שעדיף להחליק, ולמי יש כוח להתחיל להתקטנן בחום הזה? קיים סיכוי סביר שאלו?נהג'ורג' יגמרו כלא יותר מסטוץ קיצי בלתי מזיק, אבל לפחות בחודשים הקרובים הם יכולים להפוך את הרדיו להרבה יותר סביל. דיינו.
מה חשבתם על האלבום של דיסקלוז'ר? ספרו לנו בפייסבוק