להגיע ליפן
ברגע שפיטר העלה את המזוודה שלה על הרכבת, הוא נראה להוט לפ?נות את הדרך. אבל לא לעזוב. הוא הסביר לה שהוא רק חושש שהרכבת תתחיל לנוע. הוא עמד על הרציף, נושא מבט אל חלונן ומנופף. מחייך, מנופף. החיוך שהפנה לקטי היה רחב, זורח, נטול כל ספק שהוא, כאילו האמין שלנצח תוסיף להיות לפלא בעיניו, והוא בעיניה. החיוך שהפנה לאשתו נראה אופטימי ובוטח, ואיזו נחישות היתה נסוכה בו. משהו שלא בקלות ניתן לתאר במילים, ובאמת ייתכן שלעולם לא יתואר. אילו גרטה היתה מעירה דבר כזה, הוא היה אומר, נו באמת. והיא היתה מסכימה איתו, מתוך מחשבה שאין זה טבעי שאנשים המתראים יום?יום, בלי הרף, יידרשו להסברים כלשהם.
כשפיטר היה תינוק, נשאה אותו אמו בזרועותיה על פני הרים ששמם תמיד פרח מזיכרונה של גרטה, בעת שברחה מצ'כוסלובקיה הסובייטית לאירופה המערבית. היו איתם אנשים נוספים, כמובן. אביו של פיטר התכוון להצטרף אליהם, אך נשלח לסנטוריום ממש לפני תאריך העזיבה החשאית. הוא היה אמור לבוא בעקבותיהם כשיתאפשר לו, אבל מת תחת זאת. "קראתי סיפורים כאלה," אמרה גרטה כשפיטר סיפר לה על כך לראשונה. היא הסבירה איך בסיפורים התינוק היה מתחיל לבכות, וללא יוצא מהכלל נאלצו לחסום את פיו או לחנוק אותו כדי שהרעש לא יסכן את כל החבורה הבלתי חוקית.
פיטר אמר שמעולם לא שמע סיפור כזה ואינו יודע מה אמו היתה עושה בנסיבות דומות. מה שכן עשתה היה להגיע לקולומביה הבריטית, ושם שיפרה את האנגלית שלה ומצאה עבודה בהוראת מה שכונה אז "ניהול עסקים לתלמידי תיכון". היא גידלה את פיטר בכוחות עצמה ושלחה אותו לקולג' וכעת הוא היה מהנדס. כשהיתה מבקרת בדירתם, ולימים בביתם, תמיד ישבה בסלון, אף פעם לא נכנסה למטבח אלא אם כן גרטה הזמינה אותה. זאת היתה דרכה. היא הקפידה הקפדה מוחלטת לא לשים לב לדברים. לא לשים לב, לא להתערב, לא לרמוז, אף שבכל אומנויות ואמנויות משק הבית עלתה על כלתה עשרת מונים.
כמו כן היא נפטרה מהדירה שבה גדל פיטר ועברה לדירה קטנה יותר ללא חדר שינה, רק מקום לספה מתקפלת. אז פיטר לא יכול ללכת הביתה לאמא? הקניטה אותה גרטה, אבל היא נראתה מזועזעת. בדיחות הכאיבו לה. אולי זאת היתה בעיה של שפה. אבל אנגלית היתה השפה היומיומית שלה כעת, ובלי ספק השפה היחידה שידע פיטר. הוא למד ניהול עסקים אף שלא מאמו בזמן שגרטה למדה את גן העדן האבוד. היא התרחקה מכל דבר מועיל כמו ממגפה. ונראה שהוא עשה בדיוק ההפך.
כשהזגוגית ביניהם, וקטי מוסיפה לנפנף במלוא המרץ, הם שקעו בחילופי מבט קומיים או שמא מטורפים של חיבה. היא חשבה כמה הוא נאה למראה, ואיך נדמה שהוא אינו מודע לכך כלל. שערו היה קצוץ למשעי ומסורק לאחור כנהוג באותם ימים בייחוד אם היית מהנדס, או משהו דומה ועורו השחום מעט אף פעם לא היה סמוק כמו שלה, אף פעם לא אדמומי מהשמש, אלא שזוף במידה שווה בכל עונה.
ודעותיו, כמו צבע עורו. כשהלכו לסרט, הוא אף פעם לא רצה לדבר עליו אחר כך. הוא היה אומר שהוא היה טוב, או די טוב, או בסדר. הוא לא ראה טעם להרחיב מעבר לכך. הוא צפה בטלוויזיה, הוא קרא ספרים בדרך דומה איכשהו. היתה לו סבלנות לדברים כאלה. מי שיצרו אותם, עשו מן הסתם כמיטב יכולתם. גרטה לא הסכימה איתו, ושאלה בפזיזות אם היה אומר דבר דומה לגבי גשר. מי שבנו אותו עשו כמיטב יכולתם, אבל כמיטב יכולתם לא היה טוב מספיק, אז הוא קרס.
במקום להתווכח הוא רק צחק.
זה לא אותו דבר, הוא אמר.
לא?
לא.
גרטה היתה צריכה להבין שהגישה הזאת הלא מעורבת, הסובלנית היא ברכה עבורה, כיוון שהיתה משוררת, ושיריה הכילו פרטים שבשום אופן לא היו מרנינים או קלים להסבר.
(אמו של פיטר ועמיתיו לעבודה מי שידעו זאת עדיין הקפידו לומר poetess. היא הרגילה אותו שלא. פרט לכך לא נדרשה להרגיל אותו בדבר. את קרובי משפחתה שהשאירה מאחור ואת האנשים שהכירה כעת בתפקידיה כעקרת בית וכאם, לא היתה צריכה להרגיל כיוון שלא ידעו דבר על עניין זה.)
בשלב מאוחר יותר בחייה היא תתקשה להסביר מה בדיוק היה מקובל באותם ימים ומה לא. אפשר לומר, ובכן, שפמיניזם לא. אבל אז צריך להסביר שפמיניזם אפילו לא היה מילה בשימוש. אחר כך את נדרשת להרחיב ולומר שלהיות בעלת דעה רצינית כלשהי, שלא לומר שאיפה, ואולי אפילו לקרוא ספר אמיתי, היו דברים חשודים, אולי בגללם הילד שלך חטף דלקת ריאות, ואמירה פוליטית במסיבה של המשרד היתה עלולה לעלות לבעלך בקידום שלו. וזה לא משנה לאיזו מפלגה נגעה ההערה שלך. אלא עצם העובדה שיצאה מפיה של אישה.
אנשים יצחקו ויגידו, את בטח מתלוצצת, ואת תצטרכי לומר, ובכן כן, אבל לא לגמרי. ואז היא תגיד, אבל אם כתבת שירים, מוטב היה לך להיות אישה ולא גבר. וזה המקום שבו המילה poetess השתלבה היטב, כמו סיבים של צמר גפן מתוק. פיטר לא חש כך, היא אמרה, אבל זכרו שהוא נולד באירופה. ואף על פי כן הוא הבין איך ודאי חשו העמיתים שלו בנוגע לדברים
חיים יקרים / אליס מונרו, מאנגלית: אורטל אריכה
הוצאת מחברות לספרות