בסוף השבוע האחרון, בעת הצגת המועמדים לזכייה בטקס פרסי האמי טקס פרסי הטלוויזיה האמריקנית נשבר שיא חדש בעידן הדיגיטלי. לראשונה בתולדות הטקס, מאז הותרה מועמדות של סדרות רשת ב-2008, זכו שחקנים בסדרת אונליין למועמדות בקטגורית המשחק הנכספת. רובין רייט וקווין ספייסי זכו כל אחד מהם למועמדות על משחקם ב"בית הקלפים" הדרמטית ואילו ג'ייסון בייטמן קיבל מועמדות בקטגורית השחקן הראשי הקומי על תפקידו בעונה הרביעית של "משפחה בהפרעה". שתי הסדרות הן הפקה של נטפליקס עבור הרשת בלבד.
המיני-היסטוריה הזאת שנטפליקס מחוללת בתחום התוכן באינטרנט ובטלוויזיה היא כמובן ברכה לנו, הגולשים הצופים. הרמת הכפפה של "משפחה בהפרעה", למשל, היא התגלמות הניצחון של הרשת המחבקת את גולשיה על פני מנהלי הטלוויזיה שביטלו את הסדרה אחרי נתוני רייטינג כושלים. כך גם במקרה של "ורוניקה מארס" שאנשיה הציגו בקומיקון הנוכחי את פרי אהבת הקהל וכוח הרשת בסרטון הצצה לסרט החדש (המימון הראשוני לסרט הושג בקמפיין גיוס כספים רשתי).
ההתנהגות הזאת, של קהל שמתאהב בסדרה בקצב ובזמן שלו בעת שידורה בסינדיקציה (שידורים חוזרים), מקבלת מקום של כבוד ברשת המעלה באוב סרטונים ויראליים מהארכיון בכל יום מחדש. סוג הדמוקרטיה הזה שמתאפשר ברשת, היכן שרצון הקהל מוליד אפשרויות, ומתאפשר פחות בטלוויזיה, היכן שאי רצון הקהל יכול לקטול קריירות, הופך את העולם הדיגיטלי לכזה בעל מאפיינים חברתיים וחבריים הרבה יותר מעולם הטלוויזיה המתאפיין בתחרות דורסנית.
קחו למשל את מאבקי הכוח המתמשכים בין ערוץ 2 לערוץ 10. על פניו מדובר בתחרות בריאה ולגיטימית, רק שבפועל מהלכים כמו טרפוד הדדי של הופעות בתכניות מתחרות הופך את המשחק למלוכלך מעט. זה לא באמת משנה לנו, הקהל, אם שי גולדן יופיע או לא יופיע בתכנית של הערוץ המתחרה ואם ערוץ 10 יטרפד בתגובה את הופעתו של גיא פינס ב"מצב האומה" מבית רשת. זה לא משנה, אבל מצד שני, כלפי חוץ זה גם לא מצטייר יפה כל כך. בעולם אידיאלי, שיקולי תחרות לא אמורים למנוע מהזכיינים לעשות לנו טלוויזיה מצוינת והגישה הרווחת צריכה להעניק את הניצחון למי ששיחק טוב יותר.
בספרה הדיגיטלית, לעומת זאת, נדמה כאילו המצב המסריח שכולם שותפים לו היעדר התקציבים והיעדר מעמד מדורת השבט מאחד את כל היוצרים סביב מטרה זהה: יצירה. וכך, שלושה ערוצים שונים ביוטיוב, שבכל יום אחר היו נחשבים למתחרים, חברו יחדיו כדי לייצר מיני-סדרת רשת שעושה כבוד לערוץ פופולרי אחר ביוטיוב.
נרדיסט, ערוץ קומי, טונוקראסי, ערוץ אנימציה חובב, ואופישל קומדי, ערוץ סדרות קומיות, איחדו כוחות בתחילת החודש ויצרו את Animeme Rap Battles, מלחמת ראפ בין הממים הפופולריים של הרשת. הסדרה שהחלה משלושה פרקים היא בעצמה מחווה ל"Epic Rap Battles of History", הערוץ הפופולרי של נייס פיטר, אפיק לויד, דייב מק'קארי ומייקר סטודיו שלוקח דמויות היסטוריות וידועות ונותן להן להילחם בזירת הראפ על כבוד ותהילת עולם. הנוסחה מצליחה הזאת הולידה כבר כמה קופיקאטים, כיאה לעולם האינטרנטי, שרכבו על גל ההצלחה כדי להתניע את הערוצים שלהם (אל תפספסו את ראפ "משחקי הכס" למשל) בלא מפריע מצד הערוץ הוותיק.
בין הפרקים שעלו תחילה תוכלו למצוא את מלחמת החתולים ניאן קאט מול גראמפי קאט, או את מלחמת הגברברים האיש המעניין בעולם מול אייזאה מוסטפה מהפרסומות של אולד ספייס. כחלק מהמודל הראשוני של הסדרה, עלה כל אחד משלושת הפרקים הראשונים לערוץ אחר כדי לחלוק באופן שוויוני את אהבת הקהל ורווחי הפרסום. במהלך השבוע שעבר, עם ההצלחה של הפרקים ברשת, עלה ערוץ ייעודי ואיתו פרקים נוספים המציגים את מלחמת הממים החדשה וקטעים מאחורי הקלעים של יצירת הסדרה. מספר השותפים לפרויקט גדל אף הוא, והצצה בו (בעמוד האודות של הערוץ), תלמד אתכם על הערוצים האחרים השותפים לעשייה ששווה לכם לבדוק כדי לגלות כל-טוב אינטרנטי משובח. הכל תוך כדי מפגן של תמיכה, פרגון ואי-פחד מקצת תחרות הוגנת.
בעולם הטלוויזיה, שיתוף פעולה תומך שכזה בין מתחרים אפשר אולי למצוא רק בערב מחווה לזכרו-של. במושגי עולם הטלוויזיה, מקרה בו הזכייניות קשת ורשת תחבורנה יחדיו למען סדרה משותפת שעושה כבוד ל"הישרדות" נשמע כמו חזון אוטופי בלתי ניתן למימוש. וכאן טמון הכוח החברתי של הרשת שלא נמצא לו עדיין תחליף בעולם הטלוויזיוני המתחרה: התקציבים אולי לא זורמים לשם, המפרסמים אולי עוד לא ממהרים לשם, אבל אנחנו, הגולשים, כבר שם. מוכנים להעריך יצירה עם כוונות טובות. ואפילו שיוטיוב היא בימינו בעצם גוגל, שאינה טובה יותר מכל זכיין מתחרה במונחים של טובת הציבור; ואפילו שנטפליקס לא באמת מרימים את הסדרות האלה בשביל הציבור, אלא יותר בשביל יחסי הציבור; אפילו אז, החזון החברתי-אינטרנטי לוקח. ככה זה עם אנדרדוג.
נערה גולשת - לכל הטורים
מה דעתכם על ערוץ היוטיוב החדש? ספרו לנו בפייסבוק