זה לא חדש שסצינת האנדרגראונד הבריטית השוקקת מולידה סאונדים טריים וכשרונות גדולים. בשנים האחרונות אפשר היה להרגיש משהו חדש ומעניין מגיע מהכיוון, התעוררות ורוח חדשה שמנשבת בסצינת הבס הבריטית, וכבר הביאה לעולם את הברייקביט, הביגביט, הדראם אנ' בייס, הג'אנגל ועוד. בזמן שהדאבסטפ העמוק והייחודי שגדל וצמח באנגליה בעשור הקודם נקלט בצד השני של האוקיינוס והפך למפלצת מגודלת ומגושמת, החל גל של תגובת נגד בממלכה, ויוצרים כמו ג'וי אורביסון ו-Julio Bashmore הביאו זווית רעננה ומיוחדת לאותו הסאונד: כיוון מעט פחות שבור, יותר ישר ולעניין ועם ניחוח רטרו מסוים, ששומר על הייחודיות אבל מבטא אותה בצורה יותר מתקשרת ורקידה.
התסיסה הזו רק הלכה וגדלה, עד שסצינת האנדרגראונד כבר מתקשה להכיל אותה, ובמקביל קם דור חדש שרוצה לעשות פופ ולא אנדרגראונד, אבל כן מביא איתו מטענים של איכות, עומק מוזיקלי ורצון לשלב את כל זה בשירים שפונים לקהל הרחב. נדמה שממש עכשיו אנחנוו ניצבים בפני פתחו של עידן חדש במוזיקת הדאנס הבריטית, שעומדת לפרוץ שוב אל המיינסטרים כמו שלא עשתה מאז ימי פאטבוי סלים והכימיקל בראדרז. בחוד החנית נמצאים הצמד דיסקלוז'ר (Disclosure), הלא הם האחים גיא (22) והווארד (19) לורנס, שאלבום הבכורה שלהם שיצא בחודש שעבר, "Settle", זינק מידית לראש הטבלאות באנגליה. הסאונד שהם מביאים אינו פורץ דרך כמו שהוא מספק גישה עדכנית לגאראג', להאוס ולדאנס של שנות ה-90, שמתאפיינת באותה קלילות וצבעוניות, אותן אנרגיות ורוח של פאן טהור ובעיקר ביכולת לחבר בין האנדרגראונד לבין פופ אמיתי, פשוט, קליט ואולי הכי קריטי במקרה הזה, מסחרי.
דיסקלוז'ר עם אלבום הפופ הטוב של השנה - ביקורת על "Sattle"
בין 39 הפסטיבלים שהם מנגנים בהם בקיץ הזה ברחבי אירופה, תפסנו את האח הגדול, גיא, לשיחה על האלבום, העליה המטאורית ומחשבות לעתיד.
בתוך שנה הפכתם מצמד אחים צעירים ואנונימיים שמפיקים מוזיקה בשוליים לאחד האקטים החמים ביותר ביקום כרגע. האם כיוונתם למקום הזה או שזה תפס גם אתכם בהפתעה?
"בהחלט הופתענו. אנחנו המשכנו ליצור מוזיקה בסטייל שלנו, ולעשות מוזיקה מאותה הסיבה שמאז ומעולם עשינו אותה, פשוט כי אנחנו אוהבים את זה. לא חיפשנו להיכנס לרדיו או לעשות כסף או כל דבר בכיוון הזה, עשינו את זה פשוט כי זה מה שאנחנו רוצים לעשות. הדבר היחיד שבאמת השתנה הוא שרצינו לאתגר את עצמנו בעבודה עם זמרים וכתיבת שירי פופ, וזה גרם לקהל מגוון נוסף מחוץ לסצינת האנדרגראונד וממקומות אחרים בעולם להתחבר למוזיקה שלנו".
כבר מהקטעים הראשונים שלכם לפני כשנתיים משכתם הרבה תשומת לב. יצרתם אז מוזיקה ניסיונית, "מתוחכמת" יותר, ואילו האלבום החדש הוא הרבה יותר ישיר ומתקשר. זה מהלך מכוון?
"בתחילת הדרך, ידענו לנגן רק על כלי נגינה ולא להפיק קטעים, וניסינו ללמוד איך בכלל יוצרים מוזיקה בסגנון של מה שנוצר באותה התקופה, מושפעים מיוצרים כמו ג'יימס בלייק,Mount Kimbie ואחרים שיצרו את הסאונד החדש הזה. אותנו בעיקר עניין ללמוד איך להפיק כל סוג של מוזיקה. לא ידענו איך יוצרים ביט, איך ליצור על המחשב, והסאונד הזה שהכי עניין וריגש אותנו נראה כמו המקום הנכון ליישם בו את הטכניקות האלו ולהתחיל בו. עם הזמן יותר ויותר עניין אותנו לגלות מאיפה היוצרים אותם אהבנו שואבים את ההשפעות שלהם, וזה שלח אותנו אחורה אל הגאראג' וההאוס, מוזיקה שהיינו צעירים מדי בשביל להכיר בזמן אמת כי היינו בני שנתיים-שלוש, ובשבילנו הרצון ליצור מוזיקה כזאת נדמה כמו מהלך מאוד טבעי שליווה את הפעם הראשונה בה חווינו באמת את הז'אנרים הללו".
האם אתה חושב שאי פעם תחזרו ליצור מוזיקה יותר מאתגרת?
"אני חושב שלכתוב שיר פופ זה הרבה יותר מאתגר. לשמור על הפשטות זה משהו שלמדנו עם הזמן. לזהות מתי שיר מוכן ולדעת לסיים את העבודה עליו זה קשה בדיוק כמו ליצור קטע אקספרימנטלי מלא במקצבים מורכבים ומהלכים משוגעים. אני חושב שליצור קטע עם מבנה פופי שבנוי נכון ומופק טוב, בין אם זה בסגנון האוס או גאראג' או כל דבר אחר, יכול להיות מסובך יותר מאשר ליצור לופ אינסטרומנטלי משוגע שנמשך עשר דקות, ולשניהם יש מקום וזכות קיום משלהם".
מדברים הרבה עליכם ועל סצינת הדאנס שפורחת כרגע באנגליה כעל תגובת הנגד להצלחה העצומה של ה-EDM שיצא מארה"ב בשנים האחרונות. האם גם אתם רואים את עצמכם ככה?
"אני חושב שבבריטניה כיום קורים דברים מעולים במצעדים, בין אם זה SBTRKT, רודימנטל, TEED ועוד הרבה יוצרים שעושים מוזיקת פופ פשוט מצוינת, וזה בהחלט משהו שראוי להערכה. אני, כמוזיקאי שמגיע מכלים חיים, נמשך יותר לעומק המוזיקלי שהאוס וגאראג' יכולים להציע, למקצבים, למהלכי האקורדים, למלודיות. אין לי בעיה עם EDM, לא שברור כל כך בכלל מה זה למעשה, אבל מאוד משמח שמוזיקת המצעדים באנגליה יכולה להכיל דברים יותר עשירים ופופ יותר מוזיקלי ומלא".
אתם מגיעים ממשפחה עם רקע בתעשיית המוזיקה כולל סבים וסבתות שניגנו בתזמורות, אבא שהיה בלהקה, אמא שכתבה ג'ינגלים לרדיו ועוד ונדמה שאתם פחות נותנים לתקשורת, להייפ ולבאזז שסביבכם להשפיע על איך שאתם יוצרים ומתנהלים. האם אתה רואה קשר בין הדברים?
"אנחנו מנסים לא לתת ללחץ להשפיע עלינו ועל המוזיקה שלנו, גם אם כתבו שעשינו טרק מדהים עם אזיליה באנקס בזמן שבעצם לא יצרנו צליל אחד ורק אכלנו פיצות באולפן ביחד. גדלנו עם מוזיקה סביבנו וניגנו מגיל כל כך צעיר שהמוזיקה היא פשוט חלק מאיתנו. עשינו את האלבום ואנחנו בסיפור הזה אך ורק מתוך הרצון ליצור וזה לא דבר שהולך להשתנות".
עבדתם עם הזמרים והזמרות הכי חמים כרגע: Alunageorge, ג'סי וור וג'יימי וון. זה פתח לכם את התיאבון לעבוד גם עם ווקאליסטים מהעבר, שהיו פעילים בתקופה שהמוזיקה שלכם מתכתבת איתה? יש לכם מחשבות על ההמשך?
"יש הרבה שמות שאני יכול לחשוב עליהם, פבן אברט לדוגמה הוא מישהו שמאוד היינו רוצים לעבוד איתו. אבל אולי עוד יותר מעניין אותי כרגע להתנסות בעבודה עם ראפר, מישהו אולדסקול מאחד מהרכבי ההיפ-הופ האמריקאי שהקשבתי להם כל שנות העשרה שלי, למשל קיו טיפ מההרכב א טרייב קולד קווסט. לגבי העתיד, כל מה שאנחנו יוצרים עכשיו, אפילו שאנחנו מביאים איתנו גישה חדשה, זה בעצם רטרו שמבוסס על דברים שכבר נעשו, בטכניקת ההפקה ובסטייל עצמו, פשוט כי זה מה שמעניין אותנו כרגע. אנחנו בעיקר רוצים לכתוב את השירים שלנו, ואולי בעתיד נכתוב עדיין שירים כמו "White Noise", אבל נפיק אותם בכלל בסגנון של היפ-הופ, או משהו אחר לחלוטין. עוד מוקדם לדבר על זה כרגע כי אנחנו עוד לא שם, אבל אנחנו בהחלט פתוחים למה שיבוא".
מה דעתכם על דיסקלוז'ר? ספרו לנו בפייסבוק