בקלות רבה מדי אנחנו זורקים ביטויים כמו "זמן לעשות חשבון נפש ציבורי", "מזעזע אמות הסיפין", "אסור לעבור בשתיקה". אנחנו אגב, אלו נציגי התקשורת. וזה מפני שיש הרבה דברים שיש לתת עליהם את הדעת, אבל גם הרבה כותרות לעשות. ואם כל דבר הוא מזעזע ודורש חשבון נפש אז שום דבר כבר לא מזעזע. או מרגש, או מטלטל, או "חובה לצפות". הכל הופך לאותה ישורת של בינוניות מעיקה וקהות חושים עוד מחדל, עוד רשלנות, עוד הון-שלטון. פלא באמת שהמחאה החברתית נחנקה מהדם של עצמה.
ובתוך כל אלו, בכל זאת, צריכה להיות איזו מילת קוד. איזה מ?יי-דיי מ?יי-דיי שאסור לנפנף בו כך סתם. פשוט כדי שנדע איפה עובר הגבול בין פרק "שערורייתי" של "האח הגדול", ואיפה מדובר בהר געש מבעבע שכולנו חיים לפתחו אבל ממשיכים לשרוק באדישות. אם היה ביטוי שכזה, מותר היה לשלוף אותו מול "השד העדתי" של אמנון לוי. זה שנקודת המוצא שלו נשמעה על הנייר מפוקפקת לכל הפחות, ואחרי פרק אחד ממנו, אי אפשר שלא לחשוב שלא למדנו כלום מההיסטוריה הישראלית. ממש שום דבר.
אותו שד עדתי - שאפילו צירוף המילים שלו כבר סובל משחיקה - הוא לא איזה דמון מיתולוגי מרוחק עבור אמנון לוי. לוי שספג לא אחת ביקורות על העמדה הפופוליסטית שהוא לוקח כמראיין ומתעד, לא מצליח הפעם להישאר זחוח או מדושן עונג. השד הזה אישי, הוא שורט, וסימני הציפורניים שלו מכאיבים גם ממרחק השנים. אפשר להניח שזוהי סדרת התחקירים שגבתה הכי הרבה מחיר אישי וערערה את לוי. יכול להיות שהיה בזה גם רווח וסגירת מעגל; הבטוח הוא, שכבר עכשיו, זו הסדרה החשובה והכנה ביותר שהוא חתום עליה עד כה.
לוי פותח בגילוי לב משאלת המוצא שהיה בוחן כל עיתונאי ב-2013 בשביל מה צריך את זה עכשיו? וכמה זמן עוד אפשר יהיה לסחוט את טראומת העבר של המעברות? והמירכוז של השד העדתי הזה האם הוא לא מחזק את הפער ומייצר אותו בעצם השיח? אז, כמסתבר, טראומת העבר היא טראומת ההווה. ואם נדמה שבגלל שהזמרים הפופולאריים הם מזרחים, או זוכי תוכניות הריאליטי הם "מייצגי העם", אפשר לעבור הלאה הרי שאנחנו טועים. לוי לא מסתפק בשיחות עם מומחים על דעותיהם האישיות הוא מציג עובדות, מספרים. הוא מגיע אל הפריפריות, ומשוחח שם עם דור העתיד המזרחי שגדל בתחושה שהוא סוג ב'.
עד מתי אפשר יהיה להמשיך ולדבר את הטראומה המזרחית? כמה שצריך. עד שלא יגדלו יותר בישראל נערים ונערות שמאמינים שאשכנזים חכמים מהם, מסוגלים ליותר ושהאפשרויות המולדות שלהם טובות יותר. עד שכל שורש השטות הפרימיטיבית, המרתיחה והגזענית הזו ייתלש ולא תהיה לו אפשרות להמשיך להתרבות ולשכפל עצמו. נשמע מגוחך שיש לומר את המובן מאליו? נשמע מתחטא וצדקני ש(שוב) העיתונאים בעלי שמות המשפחה ה"נכונים" מספרים לאחרים איך צריך לחיות? ובכן זו הבעיה של כולנו. האחריות של כולנו. אף אחד לא יוצא נקי מהסיפור הזה. אף אחד לא עמיד מול ההשלכות.
המנגנון הוא אותו מנגנון, הוא עובד מאות בשנים, דרך יבשות שונות, שפות שונות. הוא יעיל להחריד והוא מתחבא כמו נחש בקש זוהי אותה הזעקה של האפרו אמריקאים, הצפון אפריקאים, האינדיאנים, הארמנים, הפלסטינים. כל חברה תחזק את עצמה אל מול השונה ממנה, כל חברה תסמן את הנחות, הכהה, המזרחי לעומת מערבי ותספר לעצמה את עצמה בניגוד לו. העיקרון לא משתנה, רק האשמים. "השד העדתי" היא קריאת השכמה מאוחרת. היא יכולה להיות חלק מגל, היא יכולה כמובן גם להיבלע. במובן הטלוויזיוני, "השד העדתי" היא יותר ממספיקה כנקודת התחלה, היא עשויה היטב, אמינה ומשכנעת. במובן הרחב ביותר היא צריכה להיות הגפרור הראשון שיצית את השינוי.
מה אתם חשבתם על התוכנית "השד העדתי"? ספרו לנו בפייסבוק