העיבוד ההוליוודי לסדרת הפולחן "הדרדסים" התהדר לפני שנתיים בשני הישגים מרשימים: הוא היה אחד הסרטים הגרועים של קיץ 2011, אבל גם אחד המצליחים שבהם. כיאה להיותו מבוסס על סדרה בלגית, את עיקר הונו גרף מחוץ לגבולות ארצות הברית בישראל, למשל, היה הלהיט הגדול ביותר של אותה שנה.
לאור ההישגים הקופתיים, ההמשכון היה בלתי נמנע והוא אכן מגיע כעת. גם כעת אחז בשרביט הבימוי ראז'ה גונסל וגם במקרה זה הסרט משלב בין דמויות יצירות מחשב ושחקנים בשר ודם, אך הפעם חל שינוי גיאוגרפי: הפרק הקודם זגזג בין מושבת הדרדסים לניו יורק, אך כיוון שבהוליווד הבינו כי העיקר הפוטנציאל המסחרי של הסרט נמצא מעבר לים ומפני שההחלטות האמנותיות בתעשייה מתקבלות לפי שיקולים כלכליים, היצורים הכחלחלים מדלגים לפריז. גרגמל, בגילומו של האנק עזריה, דולק בעקבותיהם, ושוב הם נעזרים בידידם האנושי (ניל פטריק האריס) כדי להדוף אותו.
מעבר גיאוגרפי זה מיטיב עם "הדרדסים 2", מה עוד שהוא מקפיד לבחור כזירות התרחשות את שכיות החמדה המפוארות ביותר של עיר האורות, למשל בניין האופרה. כל זה מוסיף לו אלגנטיות וקלאסיות. הפרק הקודם היה מוצר תעשייתי חסר כל נשמה, חן והדר, אך כאן התוצאה מזכירה לעתים סרטים לכל המשפחה של דיסני משנות השבעים, מה שמשרה כמובן תחושה נעימה.
במסגרת האירופיזיציה של הסרט, נוסף לצוות השחקנים גם האירי ברנדן גליסון. הוא מגלם את אביו החורג של הגיבור האנושי, שמסייע לו להציל את הדרדסים ועל הדרך מנסה גם לפתור את המשקעים ארוכי השניים ביניהם. הדבר קורה באופן מדויק, יפה ומשכנע לא רק יחסית למוצר מסוג זה, אלא בכל קנה מידה. הדינמיקה בין השניים אף משכילה להגיע לשיא דרמטי, בחילופי דברים שהיו מביאים לבכי גם את גרגמל.
היבט זה מעניק כמובן לסרט עומק ורגש, כמו גם תוספת עלילתית שנדמית שאולה מז'אנר גיבורי-העל: הפעם, גרגמל ממקד את מאמציו בניסיון להעביר את דרדסית לצד האפל, ונראה קרוב מתמיד להצליח במשימתו.
הודות לכל זה, "הדרדסים 2" טוב יותר מקודמו, או לכל הפחות הרבה יותר נסבל לצפייה. אבל זה בסך הכל צעד אחד קדימה, ועדיין לא מספיק כדי להפוך את התוצאה למוצלחת. בסיכומו של דבר, גם הפעם ההצלחה הקופתית תהיה בזכות חוזקת המותג והפופולריות הכללית של מוצרי אנימציה לכל המשפחה בעונת הקיץ, ולא של איכות התוצר.
איכות זו, למרות השפצורים והשדרוגים, בינונית מינוס ואף פחות מכך. הסיבה לכך היא שכל חולשות הפרק הקודם נותרו בעינן. קודם כל, הבדיחות כאן פשוט לא מצחיקות, וגם סובלות מקיבעון מטריד בכל הקשור לאזור החלציים. מטרידה עוד יותר הסצינה בה בוחר הסרט להשתעשע על חשבונו של ילד אומלל ותמים שכמעט מת בטרם עת כתוצאה מן האלרגיה שלו לבוטנים.
נוסף לזאת, אף אחת מן הדמויות, מלבד חתחתול, אינה חזקה ומאופיינת מספיק. כך הולך לאיבוד מה שתמיד היה אחד היתרונות הגדולים של "הדרדסים" העובדה שבמקור, כל אחד מהם ייצג אופי אנושי אחר, ולכל צופה וצופה היה עם מי להזדהות. בגרסה הקולנועית, לעומת זאת, אפילו קשה להבדיל בין קונדסון, בר-כוח ובר-מוח.
בעייתי מכל, העלילה והדמויות מתקשות להחזיק על גבם את הסרט לאורך זמן התרחשותו הלא קצר בכלל כ-105 דקות. לכן, התחושה היא שמדובר בפרק סביר פלוס של הסדרה, שהוכפל ושולש שלא לצורך.
בניגוד לקודמו, "הדרדסים 2" חומק מהתמודדות על תואר הסרט הגרוע של הקיץ. עם זאת, גם הפעם קשה להמליץ לצופים בוגרים ללכת ולצפות בו, אלא אם זה מכורח תפקידם כמלווים של ילדים בחופשה. אמנם במקרה זה אין מדובר באסון קולנועי שיגרום גם לזכים בנשמותיהם להזדהות עם מטרותיו של גרגמל, אבל לרגזני עדיין יש שלל סיבות לרטון.