למרות ההשפעה העצומה שלו על עולם הבידור העכשווי, לארי דיוויד ממש לא סימן וי על רוב התחנות האפשריות בתעשייה. בין השאר, כמעט ולא כיכב בסרטים. למעשה, עד השבוע אפשר היה לציין רק סרט משמעותי אחד באורך מלא שבו הופיע בתפקיד מרכזי , וגם הוא לא היה משמעותי במיוחד - "מה שעובד", מן הפרויקטים העכשוויים הפחות מוצלחים של וודי אלן.
עתה, מתווספת לגוף העבודה של יוצר "סיינפלד" ו"תרגיע" קומדיה נוספת באורך מלא "מחק היסטוריה", שגם היה שותף לכתיבתה, בה מגלם היהודי הקירח סטראטפיסט שפספס הזדמנות להיות מיליארדר, ועשר שנים לאחר מכן מקבל צ'אנס לנקום בקולגה שגרפה את כל ההון על חשבונו
הפעם הסרט נעשה למסך הקטן בארצות הברית שודר אמש (שבת) ב-HBO, וכאן הוא יוצג ביום שלישי הקרוב ב-yes 3. במקרה זה, מדובר ביצירה מוצלחת בהרבה, הממחישה כמה חבל שלא זכינו להתענג יותר על דיוויד בתפקידים שכאלה, ועד כמה עדיף לפעמים מאוחר מאשר אף פעם.
מדובר אם כך בנקודת ציון בקריירה של דיוויד, אך אין זה אומר שיש לצפות ממנו למשהו שטרם ראינו. בכתיבתו ובהופעתו, הוא מביא לידי ביטוי בדיוק את ההומור האנוכי, הכפייתי, הקטנוני, הלוזרי, חד האבחנה והמחודד עד דמעות של שחוק ועצב המוכר לנו מ"תרגיע" ועוד מ"סיינפלד". למעשה, כמה מן הבדיחות כאן הופיעו כמעט במלואן כבר בסדרה משנות התשעים באחד הקטעים, למשל, מתלונן הגיבור שקשה לו לשאת כי נשים נותרות במיטתו גם לאחר המשגל, קובלנה שקרמר הביע בעבר באותן מילים.
כלומר, "מחק היסטוריה" הוא למעשה פרק משולש של "תרגיע" או של "סיינפלד". זו היתה יכולה להיות בעיה, לו היוצר והשחקן היה מתקשה לשמור על מעוף במשך תשעים הדקות, מורח את העלילה או סותם חורים בעזרת בדיחות קרש, אבל זה לא קורה. הסרט שומר על רמה גבוהה מן הדקה הראשונה ועד האחרונה, ולכן חווית הצפייה בו דומה להתענגות על אחד מפרקי הסדרות של דייוויד, רק שהפעם העונג משולש.
זה קורה מכיוון שהתסריט משכיל להציג בסיס סיפורי פשוט ומעורר הזדהות, ולשמור על הפשטות הזו לאורך כל הדרך, אך בכל זאת לפתח אותה כך שיהיו בו די והותר פיתולים עלילתיים מעניינים ובעיקר דמויות משנה עסיסיות. כאן נכנסים לתמונה שאר השותפים לסרט, המרכיבים בצד דיוויד נבחרת חלומות של ממש, בה כמעט כל אחד מן השחקנים היה יכול לעמוד בחזית של כל יצירה אחרת.
השם הבולט ביותר הוא אולי ג'ון האם, המגלם את הנמסיס של הגיבור, אך כמו בכל הופעותיו מחוץ ל"מד מן", הוא מספק תצוגה חיוורת. מי שבאמת נועצים את שיניהם בתפקידיהם הם קייט הדסון המגלמת את רעייתו של המנוול ומוכיחה שוב, לאחר בצורת ארוכה, כי היא אחת מן הקומיקאיות החינניות והממזריות של דורה. בשעה שהבלונדינית סקסית כתמיד, אווה מנדז מפתיעה בהופעתה כקובבה, אך המשקל העודף לא מסרבל את משחקה הקולח. גם את ליב שרייבר קשה לזהות מתחת למבטא הצ'צ'ני שהוא עוטה בתפקידו המשעשע כנוכל שהדמות הראשית מסתבכת עמה במהלך ניסיונה האומלל להוציא לפועל את תוכנית הנקמה. בצד אלה, גם חבריה האפרוריים בדרך כלל של להקת שיקגו מגיחים לכמה דקות כדי לחתור בהצלחה נגד הציפיות מהם.
הרשימה עוד ארוכה, וכוללת גם הופעות משובחות של מייקל קיטון, ביל הדר, פיליפ בייקר הול ומי לא. אך איכותית ככל שתהיה העבודה של שחקני המשנה כאן, זו עדיין לחלוטין ההצגה של דייוויד, המפתיע ברעמת שיער היפית בדקות הראשונות לפני שהוא חוזר לקרחת הישנה והטובה. הדמויות האחרות באות והולכות ומוסיפות צבע ובשר, אך הוא זה שנותר לאורך כל הדרך כדי להחזיק את הסרט על גבו, ולרגע לא מתעייף או נשחק. כל זאת הודות לאנרגיות העצומות שלו, יכולתו למצוא תמיד את הנורא והנפלא בכל דבר וכמובן הסימפטיה שהוא מעורר בהיותו מי שמצליח להגיד את הדברים טוב יותר ממה שהיינו יכולים לחלום, אבל עדיין נשאר אדם מן היישוב בדיוק כמונו.
אם כך, "מחק היסטוריה" הוא בסיכומו של דבר סרט סימפטי להפליא, שנון ומהנה. אמנם, אפשר לעתים להצר על כך שהבמאי גרג מוטולה ("סופרבאד") שומר על איפוק יתר גם ברגעים שבהם נראה כי ההומור יכול היה לגלוש למחוזות פרועים ומעניינים יותר. מובן גם כי אין כאן שום דבר פורץ דרך או עמוק במיוחד. אך כל זה מתבטל לעומת הכרת התודה על כך שאנו זוכים לקבל מנה כה גדושה מן המעדנים של דיוויד. במהלך הצפייה כל מה שמתחשק לעשות הוא ללקק את האצבעות, ובסופה כל מה שמתבקש לעשות הוא לבקש עוד ועוד.