אניו מוריקונה Spiel mir das Lied vom Tod
אין לי מושג למה הטראק הזה עשה לי את זה, אולי בגלל התחושות המאוד שונות שהוא מעביר: יש כאן תנועה בין משהו מצחיק לרגעים אפלים ועצובים. גם לא היה לי מושג שזו היתה מוזיקה לסרט "היו זמנים במערב", דבר שגיליתי לאחר שנים כשצפיתי בסרט בפעם הראשונה, ולפתע הבנתי שזהו גם הפסקול של הילדות שלי. המוזיקה לסרטים שמוריקונה כותב היא גאונית. לפני זמן מה הוא כינס בוונציה תזמורת מיוחדת שניגנה את המוזיקה שלו. אני לא מסוג האנשים שהולכים לקונצרטים ולחלוטין לא מעריץ של מוזיקה קלאסית, אבל הקונצרט הזה היה פשוט מדהים.
Visage Visage
כשקניתי את התקליט הזה הייתי רק בן 11 וכבר אז משהו ריתק אותי בסאונד שלו. כשהאזנתי למוזיקה הזאת עם אוזניות, היתה לי תחושה שאני מסוגל לבודד את עצמי מכל דבר אחר. באותם רגעים יכולתי להתמודד עם עצמי ועם המוזיקה, ועם כל דבר אחר שהלך לי בראש. זו כנראה אחת הסיבות להתלהבות שלי מהאוס וטכנו, שאתה חווה אותם במועדון חשוך מבלי להיות לבד. בהסתכלות אחורה, אפשר להבחין כמה אקספרימנטלית היתה מוזיקת הפופ בשנות ה-80, שתמיד היה בה צליל קצת אפל. היום הפופ יותר מדי נעים, אבל אז, מוזיקת פופ היתה למעשה דבר די משוגע.
אמנים שונים Wild Style
אוסף של היפ-הופ מוקדם. מהפרספקטיבה של היום, המוזיקה פה אולי לא מאוד מרשימה אבל כשהאזנתי לה אז חשבתי לעצמי "מה לעזאזל קרה כאן". כשאתה מגיע מעולם הסינת'-פופ, להקשיב לכאלה דברים זה עולם אחר לגמרי. היה לי ברור שהמוזיקה הפשוטה והלא מעושה הזאת, עם כמה סימפולים ברקע, היא לא סתם עוד מוזיקה. בתקופה ההיא החלה קריירת הדאנס שלי. עמדתי עם טייפ גדול וכפפות לבנות ונהגתי לעשות תנועות ממש גרועות של רובוט. למרבה המזל עדיין לא היה אז יוטיוב.
Rhythm & Sound w/ The Artists
אחד מהאלבומים שהאזנתי להם הכי הרבה במשך כל חיי. אפילו אם אני בקטע של האוס, אני תמיד עוקב אחרי דברים אחרים, כמו תנועת הדאב למשל. הקולות פה הם הסיבה שזהו התקליט האהוב עלי של רית'ם אנד סאונד. זו מוזיקה די פשוטה, בעיקר לופים שעולים יותר ופחות ואז אפקטים בכל מיני ערוצים. אבל לופ שנמשך כל כך הרבה זמן הוא משהו שאתה חייב לבנות. מעבר לזה, הטראק הזה "מעורבב", מבחינת איך שהצלילים משתלבים בו. אפשר להבחין בהשפעות האנלוגיות. אם אתה מסוגל להפיק מוזיקה כזאת על מחשב, היא אולי תהיה טובה אבל לעולם לא יהיה לה העומק שלהם.
Owusu & Hannibal Living With
שני בחורים מניו יורק שאני מכיר מכיר מאז שמורגן גיסט עשה רימיקס לאחד מהקטעים שלהם, ואז השתמשתי בגרסה שלו לאוסף שהכנתי בשם "Skin Is In" ללנז'רי. שנתיים אחר כך הייתי באוסטרליה וחבר אסף אותי. כשנכנסתי אליו לרכב, ראיתי את האלבום וככה הוא הפך להיות פסקול הנסיעה שלי. אני זוכר שהשווינו את האלבום הזה לפרינס ומייקל ג'קסון, שסמכו על האסיד באולפן וככה עשו מוזיקה. אחר כך קניתי עוד עותקים מהאלבום הזה בגרמניה והפצתי בין חברים. חלק מהם הבינו אותו רק שנים אחר כך, וזה מה שכל כך נהדר במוזיקה הזאת.
סטן גץ Body And Soul
את האוסף הזה קיבלתי מחבר בחופשת סקי. היינו אמורים להיות חבורה גדולה של אנשים, אבל הרוב ביטלו ונשארנו רק ארבעה חברים בבקתה קטנה, שיכורים מיין כל הלילה ומאזינים לזה. מאז, זו המוזיקה המושלמת בעיניי לארוחות ערב עם אלכוהול. בהמשך ניסיתי להתמודד עם עוד חומרים של גץ אבל לפעמים הסקסופון מגיע לפיצ' לא נעים. כאן זו האזנה רגועה יותר ולכן עובד בשבילי. גם במקרה הזה קניתי מספר עותקים מהאלבום שהפצתי בין חברים, כי לדעתי מוזיקה טובה היא משהו שאתה חייב להעביר הלאה.
המפיק והדי.ג'יי סטיב באג, בעל הלייבל פוקר פלאט ואחת מהדמויות הבולטות ביותר בסצינה האלקטרונית הגרמנית, ינגן סט דיפ וטק האוס במועדון הבלוק מחר, 15.8, ב-23:30. כרטיסים ניתן לרכוש כאן.
מה חשבתם על הבחירות? ספרו לנו בפייסבוק