פרק ראשון: הציצו אל הספר חדש של ג'ון לה קארה

בחדרו שבקומה השנייה של מלון חסר אופי במושבת הכתר הבריטית גיברלטר, פסע בחוסר מנוחה איש גמיש וקל?תנועה בשנות החמישים המאוחרות לחייו. אף שתווי הפנים המאוד בריטיים שלו היו נעימים והקרינו מכובדות, הם גם העידו על מזג מהיר?חימה שגבולותיו נמתחו עד הקצה. לו היה מישהו רואה את הכפיפה הלמדנית של הגוף, את הצעדים הנמרצים ואת הבלורית הסוררת של השיער השחור המאפיר, שהצריכה ריסון חוזר ונשנה על ידי דחיפות חדות בגב מפרק כף היד הגרום, הוא עשוי היה לסבור שמדובר במרצה נסער. רוב האנשים, ולו גם בחלומות הכי פרועים שלהם, לא היו מעלים על דעתם שמדובר בעובד מדינה בריטי מדרג הביניים, שנתלש משולחנו באחת המחלקות היותר פרוזאיות של משרד החוץ של הוד מלכותה, כדי להישלח למשימה סודית ביותר ורגישה באופן מיוחד.

השם הפרטי הבדוי שלו, כפי שהוא התעקש לחזור בפני עצמו, לפעמים בקול רם למחצה, היה פול, ושם המשפחה שלו — לא ממש קשה לזכור — אנדרסון. כשהפעיל את הטלוויזיה, הופיעה עליה ההצעה: ברוך הבא, מר פול אנדרסון. למה שלא תפנק את עצמך באפריטיף שלפני ארוחת הערב, על חשבון הבית, בפאב לורד נלסון שלנו! סימן הקריאה שבא במקום סימן השאלה ההולם ממנו, היה מקור לרוגז מתמשך לפדנט שבו. הוא היה לבוש בחלוק רחצה של המלון מבד מגבת לבן, שאותו לבש מאז הכליאה שלו בחדר, מלבד כאשר ניסה לשווא לישון, ובפעם הבודדת שחמק למעלה לשעה לא קלה, לאכול לבדו בבראסרי שעל הגג, שהיה אפוף אדי כלור מבריכה בקומה השלישית מעבר לכביש. כמו רוב הדברים בחדר גם החלוק, שהיה קצר מדי לרגליו הארוכות, הסריח מעשן סיגריות מעופש וממטהר אוויר בניחוח לבנדר.

בעודו פוסע, הוא הפגין את רגשותיו באופן מוחצן ונחוש, ללא המעצורים הנהוגים בחייו הרשמיים, כשתווי פניו מקומטים רגע אחד בבלבול ממשי, ורגע אחר כך זועפים אל מול המראה הגבוהה, שהיתה מוברגת אל הטפט המשובץ. פה ושם הוא דיבר אל עצמו לשם הקלה או תוכחה. גם זה בקול רם למחצה? ומה זה משנה כשאתה תקוע בחדר ריק בלי מישהו שיקשיב לך, מלבד תצלום של מלכתנו הצעירה היקרה על גב סוס חום?
על שולחן בעל משטח פלסטיק נחו שאריות הכריך שאת מותו קבע עם הגעתו, ובקבוק נטוש של קוקה קולה חמה. אף שהיה לו קשה, הוא לא הניח לעצמו לשתות אלכוהול מאז תפס חזקה על החדר. המיטה, שהוא למד לתעב כפי שלא תיעב אף מיטה בעבר, היתה גדולה מספיק לשישה, אבל ברגע שהתמתח עליה, הגב שלו עשה לו את המוות. על המיטה נפרש כיסוי משי מלאכותי בצבע ארגמן זוהר, ועליו נח טלפון סלולרי תמים למראה, שהובטח לו כי עבר הצפנה ברמה הגבוהה ביותר, ואף שהיתה לו אמונה קלושה בדברים כגון אלה, הוא יכול היה רק להניח שזה אכן המקרה. בכל פעם שחלף על פני המכשיר, מבטו התמקד בו בתערובת של נזיפה, כמיהה ותסכול.

אני מצטער לבשר לך, פול, שתהיה בדממת אלחוט מוחלטת חוץ מאשר למטרות מבצעיות, לאורך כל המשימה שלך, מזהיר אותו מבטאו הדרום?אפריקני המאומץ של אליוט, שמינה את עצמו למפקדו בשטח. היה ומשבר יפקוד את המשפחה הטובה שלך במהלך היעדרותך, הם יעבירו את בקשתם למחלקת הרווחה של המשרד שלך, ואז ייווצר עמך קשר. אני מספיק ברור, פול?

כן, אליוט, לאט ובהדרגה זה ברור.

כשהגיע אל החלון הגדול מדי בקצה החדר, הוא שלח מבט זעוף דרך וילונות הרשת המטונפים אל הצוק המיתולוגי של גיברלטר, צהבהב, מקומט ומרוחק, שהזעיף אליו פנים בחזרה כמו מטרונית כעוסה. עם זאת, מתוך הרגל וחוסר סבלנות, הוא בדק את שעון היד שלו והשווה אותו לספרות הירוקות של שעון הרדיו שלצד המיטה. השעון היה עשוי מתכת שחוקה עם לוח שחור, תחליף לקרטייה הזהב שקיבל ליום הנישואים העשרים וחמישה מאשתו האהובה, שירשה אותו מאחת הדודות המתות המרובות שלה.

אבל הי, רק רגע! לפול אין שום אישה! לפול אנדרסון אין אישה, ואין בת. פול אנדרסון הוא זאב בודד!

"אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שתענוד את זה, פול יקירי, נכון או לא?" אמרה לו אישה אימהית בגילו, לפני עידן ועידנים, בווילת הלב?נים האדומות בפרברים, בסמוך לנמל התעופה היתרו, שם היא והעמיתה הרחמנייה שלה הלבישו אותו לתפקיד. "לא עם ראשי התיבות הנחמדים האלה שחרוטים עליו, מה? תצטרך לטעון שגנבת אותו ממישהו נשוי, לא ככה, פול?"
בעודו מפגין הנאה מהבדיחה, נחוש כתמיד להיות בחור טוב על פי כלליו, הוא הביט כשהיא כתבה פול על מדבקה ונעלה את שעון הזהב שלו בכספת, יחד עם טבעת הנישואין שלו, למשך מה שהיא כינתה התקופה.

איך בשם שמים הגעתי בכלל לחור המחורבן הזה?
קפצתי או שדחפו אותי? או קצת מזה וקצת מזה? תאר, בבקשה, במהלך כמה הקפות מוקפדות של החדר, את הנסיבות המדויקות של המסע הבלתי מתקבל על הדעת שלך מחדגוניות מבורכת לבידוד על צוק בריטי קולוניאלי.

"אז מה שלום אשתך היקרה, האומללה?" שואלת מלכת הקרח הלא?לגמרי?לא?יעילה של מחלקת כוח אדם — שעכשיו הוטבלה מחדש ברוב פאר ומשום סיבה הידועה לאיש בשם "מחלקת משאבי אנוש" — שזימנה אותו ללא מילת הסבר ללשכה הנישאת שלה בשישי בערב, כשכל האזרחים הטובים ממהרים הביתה. השניים יריבים ותיקים. אם בכלל יש להם משהו במשותף, זאת ההרגשה שרק מעטים מדי מסוגם נותרו.

"תודה, אודרי, לא רע בכלל, אני שמח לומר," הוא עונה בקלילות ההחלטית שהוא נוקט במפגשים מסכ?נ?י?חיים שכאלה. "יקרה אבל לא אומללה. המחלה עדיין בהפוגה מוחלטת. ואת? בריאה כמו שור, אני מניח?"

"אם כך, היא כשירה להיעזב," מציינת אודרי, תוך התעלמות מהשאלה המנומסת שלו. "בחיי שלא! באיזה מובן?" מתעקש להתמיד בפטפוט העליז. "במובן הזה: האם אפשר לעניין אותך בארבעה ימים סודיים בהחלט בחו"ל, במזג אוויר יפה לבריאות, עם אפשרות שיתארכו לחמישה?"

"רצה המקרה וזה בהחלט עשוי להיות מעניין, אודרי, תודה. הבת הבוגרת שלנו גרה איתנו כרגע, אז התזמון לא יכול להיות טוב יותר, מה גם שהיא רופאה," הוא לא יכול להתאפק מלהוסיף בגאווה, אבל אודרי לא נראית מתרשמת מההישגים של בתו.

"אני לא יודעת מה העניין וגם לא צריכה לדעת," היא אומרת בתשובה לשאלה שהוא לא הפנה אליה. "יש למעלה שר זוטר צעיר ודינמי שנקרא ק?ווין, אולי שמעת עליו. הוא מעוניין לפגוש אותך מיידית. הוא מטאטא חדש, במקרה שמרכבת הדואר לא מגיעה לשממה המרוחקת של מחלקת אפשרויות לוגיסטיות, שנרכש לאחרונה ממשרד ההגנה — זה בקושי נחשב המלצה, אבל זה מה שיש."

על מה לכל הרוחות היא מקשקשת? ברור שהידיעה הזאת הגיעה אליו. הוא קורא עיתונים, לא? הוא צופה בניו?זנ?ייט. פ?רגוס קווין, חבר פרלמנט, המכונה פ?רגי, הוא איש מדון סקוטי שהכתיר את עצמו כפרא אציל, מהאורווה של מפלגת הלייבור החדשה. בטלוויזיה הוא קולני, לוחמני ומבהיל. יתרה מזאת, הוא מתגאה בהיותו לוחם מטעם העם בבירוקרטיה הממשלתית — מעלה ראויה לשבח במבט מרחוק, אבל לגמרי לא מרגיעה כשאתה בירוקרט ממשלתי.

"את מתכוונת עכשיו, בזה הרגע, אודרי?"

"על פי הבנתי, לזה הוא מתכוון כשהוא אומר מיידית."

אמת שברירית / ג'ון לה קארה, מאנגלית: ארז אשרוב, 302 עמ', הוצאת כנרת זמורה ביתן

מסוקרנים לקראת המשך הספר? ספרו לנו בפייסבוק