ב-80 שנות חייו, אותן הוא חוגג היום, רומן פולנסקי יצר עשרות סרטים שמתכתבים עם סיפור חייו עמוס הדרמה. הוא אמנם ממהר להכחיש בכל הזדמנות את הקשר בין החומרים המטרידים שאיתם הוא מתעסק כיוצר לחומרים המטרידים שמרכיבים את ההיסטוריה האישית שלו, אבל קשר שלא לשים לב לשינויים והתמורות שהיו לאירועי מפתח מסויימים על היצירה שלו. זהו רומן פולנסקי ערימה של סתירות ועיוותים, יוצר מרתק ואדם מרתק עוד יותר. זר בעולמו שלו.
הדבר המרתק ביותר בפולנסקי הוא לא מה שהוא מסתיר, אלא דווקא מה שהוא אוהב להראות. מעולם לא היתה לו בעיה להתראיין בנושאים הקשים ביותר שהקיפו אותו, חוויותיו הקשות מימיו כילד בגטו קרקוב, רציחתה המזוויעה של אשתו, שרון טייט, על ידי "המשפחה" של צ'רלס מנסון, או פרשיית קיום יחסי המין עם בת 13 שהובילה לבריחתו מארצות הברית. שום נושא אינו טאבו. בסרטיו, בין אם במקרה ובין אם כנגזרת, הוא התעסק באלימות, בגילוי עריות, בשיגעון ובהערצת השטן. הכל, איכשהו, נוגע במקור הרוע.
אך נדמה שפולנסקי עצמו, על אף האבוססיה ארוכת השנים שלו עם הנושא, לא היה אדם רע. מוזר, עוצמתי ובלתי מובן בהחלט. אבל לא רע. הוא היה ונשאר אחד מהבמאים הכריזמטיים ביותר ושמר על קמצוץ אופטימיות גם לאחר מגוון הטרגדיות שחווה, לעד סקרן וחוקר את ההוויה האנושית מזווית מרוחקת מעט, אך אישית מאוד. לאחר רצח טייט, שהיתה בחודש השמיני להריונה עם בנם הראשון, אמר פולנסקי שהוא חש כי אין שמחה ללא מחיר, אך גם לאחר הרצח הוא המשיך וחיזק את תדמית רודף הנשים שלעולם לא מפסיק לחגוג.
תדמית זו, ותקופתו של פולנסקי בהוליווד בכלל, משקפים באופן מרתק את יחסי האהבה-שנאה המורכבים שלו עם האתוס האמריקאי. הוא לא היה הקולנוען הראשון, ובוודאי גם לא האחרון, שהיגר מאירופה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אבל יש משהו במערכת היחסים בין הפולני הנמוך-והיהודי-במיוחד הזה לחלום האמריקאי שאי אפשר להתעלם ממנו. אדם שחווה את השפל האנושי, שמגיע להגשים את כל חלומותיו ונופל מהאולימפוס, כשלאורך הדרך הוא שב ובוחן ושואל עד כמה החלום הזה אמיתי.
הייחוד של פולנסקי כקולנוען לא מתבטא בתנועות מצלמה חדשניות או במהפכנות סגנונית. פולנסקי הוא במאי נפלא ויחודי דווקא בזכות היכולת שלו לספוג באופן טוטאלי, וליישם אחר כך, מגוון נאה של ז'אנרים וגישות. הוא יצר סרטי אימה, קומדיה, דרמה, מותחנים, פילם נואר ואף סרט הרפתקאות כושל: פולנסקי היה במאי הוליוודי קלאסי ובמאי זר, בו זמנית. הוא ידע כיצד לייצר סרטים שהוליווד תרצה לשווק מבלי לבטל את הביקורת שלו על החברה האמריקאית (ולא לחינם רבים באמריקה עדיין סולדים מהגמד בעל המבטא המוזר).
קחו למשל את ה"סוף הטוב", שפולנסקי סלד ממנו. כמעט תמיד בחר להשאיר את הצופה מוטרד וכאוב במקום לארוז עבורו את הסיפור עם חיוך נוצץ והליכה לעבר השקיעה. במקרה של צ'יינהטאון, סצינת הסיום נכתבה רק ערב לפני צילומה, עקב ויכוח בין פולנסקי לבין רוברט טאון, תסריטאי הסרט. טאון רצה לארוז את הסרט באופן מעט יותר מניח את הדעת בעוד שפולנסקי בחר (זהירות, ספוילר לסרט בן 40) להרוג את הפאם פטאל הטראגית, לסלק את הגיבור בבושת פנים ולתת לרע לנצח.
מאוחר יותר סיפר פולנסקי שכילד הוא ראה את הגרסה הקולנועית לספרו של ג'ון סטיינבק "על עכברים ואנשים" בבימויו של לואיס מיילסטון, ועל אף שליבו נשבר כשג'ורג' נאלץ לירות בראשו של חברו רפה השכל לני, הסרט נשאר בראשו שנים אחר כך. "הבנתי שאם לני היה ניצל, הייתי שוכח מהסרט יום למחרת". הגישה הזו הדריכה את פולנסקי, שגם כאשר בחר לסיים סרט עם סוף טוב, תמיד השאיר מספיק סימני שאלה להרהר בהם לאורך זמן.
סיפורו של פולנסקי לא הסתיים עדיין, אבל כשזה יקרה בעוד מספר שנים, זה לא הולך להיות סוף הוליוודי. פולנסקי אמנם נשוי באושר לשחקנית עמנואל סנייה הצעירה ממנו ב-33 שנה וחי בראוותנות הולמת בצרפת, אבל ההיסטוריה האישית שלו עוד רודפת אחריו לאן שלא ילך. בעוד פחות מחודש, הילדה שאיתה קיים יחסי מין בשנת 1977 תוציא ספר אוטוביוגרפי שנקרא "הילדה: חיים בצילו של רומן פולנסק". אך הבמאי המבוגר ממשיך להיות חלק מהוליווד מבלי להתגורר בהוליווד ולייצר סרטים אנטי הוליוודים במהותם על אף שהם משווקים על ידי התעשיי. בין חייו לסרטיו, פולנסקי מתכתב עם החלום האמריקאי כאדם זר ומוזר, שמצליח בו זמנית להיות שם ולהיות נעדר.
לרלג יום הולדתו של רומן פולנסקי, ישדר ערוץ yes3, במהלך כל יום שבת ה-24.8, ממיטב סרטיו, וב-yes דוקו וב-yesVOD ישודר היום (ראשון) הסרט "רומן פולנסקי: ההסגרה"
מה הסרט האהוב עליכם של פולנסקי? ספרו לנו בפייסבוק