כוורת סיפורי פוגי
האלבום הראשון שממש אהבתי. בשנה שעברה ראיתי את דני סנדרסון בערב מחווה לג'ון לנון ואמרתי לו תודה בשמי ובשם ילדיי. כשסיפרתי את זה לאבא שלי הוא התמרמר ושאל אם זה יפה לשכוח אותו תמיד כשנהיה מעניין.
פליט פוקסס Helplessness Blues
משהו בשירה הגבוהה, בהרמוניות הקוליות ובצלילות המלודית של ההרכב האמריקאי הצעיר מזכיר את כוורת. אוהבים גם להשוות אותם לקרוסבי, סטילס, נש ויאנג. אבל כבר באלבומם השני השועלים מסמנים טריטוריה מוזיקלית משל עצמם. אלבום בצבעי טורקיז מרהיבים. סולו הנשיפה בסוף הקטע הזה נוגע בשמיים.
טיון יארדס W H O K I L L
מריל גארבוז, האישה מאחורי טיון יארדס, היא גיבורת תרבות עכשווית, שלי לפחות. בריטית לבנה ממוצא דרום אפריקאי שממציאה גשר חדש בין השחור ללבן, בין השוליים למיינסטרים. בין הבלוז לדיגיטל. המוזיקה שלה מחויבת חברתית כמו של הקלאש, מפוצצת בכיף ובהמצאה וממשיכה לעורר השתאות גם אחרי 50 האזנות. חבר טוב שלי קרא לאלבום הבכורה של הטיון יארדס "כמו פוג'יז על ספידים". בעיני זה בינתיים האלבום של המאה ה-21.
הקלאש Sandinista!
חלום של להקת רוק מהירה, אינטליגנטית, רעבה. הם היו להקת האיידול שלנו בפונץ' הראשונה (הרבה יותר מהסמיתס, אגב) . האלבום המשולש הזה, שיצא במחיר סוציאליסטי של אחד, הופק על ידי אייקון הדאב הג'מאיקני לי סקראצ' פרי, נקטל בשעתו על ידי המבקרים וקרס בחנויות. הזמן הפך אותו ליצירת המופת הקאנונית של הקלאש ולהוכחה חיה שבאסים נכונים למטה יכולים לקחת אותך ממש למעלה.
הטוקינג הדס Remain in Light
אם כבר בעניין של בס: חבורה של ניו יורקים אורבניים כבדים יוצאת למסע אל תוך החוויה האפריקאית. האלבום הזה, שהפיק כבודו בריאן אינו, היה המפץ הגדול ששלח את הרגליים לשכל, את השכל לחינוך מחדש. המלודיה היא בקצב. הקצב הוא המלודיה הבאה.
פרודיג'י Music for the Jilted Generation
את האלבום השני של פרודיג'י הצלחתי להחמיץ בזמן אמת. הוא נשמע לי אז דוחף מידי, אלים, גס ופשטני. בקיצור, כבר הבנו שכמו כל אחד גם אני יודע להיות אידיוט גמור ולפספס אמנות אדירה בהתהוות. לא מפסיק מאז לשמוע את האלבום הזה. ואם בא למישהו מהקוראים להעביר קורס ש"מפרק" את פרודיג'י לסאונדים ולביטים נא לרשום אותי מראש. תודה.
לו ריד Berlin
לא יודע להסביר למה זה אלבום חיי. אין לי שום משיכה מיוחדת לג'אנקים וג'אנקיות ניו יורקיים. ואם כבר משורר רוק יהודי אמריקאי נערץ - אני מעדיף בגדול את צימרמן. יכול להיות שזה הזיווג הבלתי אפשרי בין השירה והגיטרה הקשוחות והסרפדיות של ריד לתזמור הכמעט-מחזמרי של המפיק בוב אזרין. יכול להיות שזה סט השירים הכי מוצלח שעלה אי פעם על תקליט בודד.
אלג'יר מנועים קדימה
איזה אלבום. איזו להקה. איזה אביב גדג'. איזה גבריאל. המוזיקה היהודית בת זמננו מתחילה לבעור כאן. ועד שהמדור הזה מגיע אליכם, בלחסן נפטר מן העולם. ואני רוצה לספר עליו ועל מה שהוא היה ועשה ועל כמה שאהבתי אותו, אבל הוא נוכח כאן ועכשיו בצבעים כל כך חזקים ומוחשיים שאני ממש לא מוצא מילים כנות לתאר את הזעזוע והאובדן. זכרו ברוך.
לודוויג וואן בטהובן סונטת אור הירח
לא לגמרי היצירה הקלאסית האהובה עלי ("מחול האביב", "תמונות בתערוכה", החמישית בפה מינור של ברהמס) או המלחין האהוב עלי (צ'ייקובסקי, דביוסי, קופלנד) אבל את היצירה הזו על שלושת חלקיה ניגנתי ימים ולילות ושבועות בתיכון אז נער, פסנתרן קלאסי שמפנטז על רוק וניו ווייב ודיוויד בואי. בשנה האחרונה חזרתי לפסנתר הקלאסי ולסונטה. ואני מקווה עוד להספיק להרים בעתיד קונצרט קלאסי וסוף סוף להראות לעולם איך עושים את המונלייט נכון.
פסטיבל אינטימדבר יתקיים במצפה רמון ב-22-23 באוגוסט, ויכלול הופעות של בום פם עם טריפונס ויהודה קיסר, עלמה זהר, מופע של יאיר דלאל ואיתי פרל, האנשים, דויד פרץ, שי נובלמן וגם אל. סי. אולמר, מוזיקאי בלוז שמגיע לארץ במיוחד לפסטיבל. בבליקי וגדג' היא מפגש ראשון מזה 20 שנה של השניים על הבמה. כרטיסים ניתן להזמין בטלפון 058-5884882, ולפרטים נוספים ניתן לבקר באתר בפסטיבל או בעמוד הפייסבוק.
מה חשבתם על הבחירות? ספרו לנו בפייסבוק