אני רוצה שנדבר על גברת כהן. בעצם, אני רוצה לדבר על הילדים שלה: הם מביטים בעתיד וברור להם אין שום סיכוי שיהיו להם אמצעים לרכוש דירה. גרוע מכך, הם מסתכלים בהווה ומבינים שבגלל המצב הכלכלי של המשפחה, גם הבית של הוריהם בסכנה. אבא שלהם הוא אבא טוב והוא אדם טוב, אבל בימינו זה כבר לא מספיק. אז כשאחד מהילדים של גברת כהן מתגייס לצבא, הוא לא חושב על איך להשתמש בנשק כדי להגן על המדינה שלו, אלא איך להיעזר בו כדי להציל את הבית שלו. כן, גם אם זה אומר לקחת את הרובה ויחד עם אח שלו לחטוף בת עשירים כדי להשיג דמי כופר ולסגור איתם את החור בבנק. זה הסיפור שמסתתר מאחורי הטור הארוך של המספרים. זה הסיפור של הילדים של גברת כהן.
זה גם הסיפור שעומד במרכז "הנוער", סרטו הראשון של תום שובל. שם המשפחה של גיבוריו אינו כהן והם לא גרים בחדרה, אבל זה לא משנה הם נציגים מובהקים של מעמד הביניים הישראלי העכשווי, עתיר החרדות מן היומיום ומן האופק. הבמאי הצעיר משתייך לקבוצה חברתית זו ועבר משבר משפחתי-כלכלי דומה לזה המתואר פה, אם כי כמובן שאצלו הדברים לא התפתחו בצורה כה אלימה, ומכאן מגיעה הכנות הכואבת והאותנטית של דרמה זו. נוסף לכך, הוא ידוע גם כאחד מעכברי הסינמטקים הגדולים בדורו, כזה שראה כל תוצר קולנועי אפשרי לפני שעשה אחד כזה בעצמו, והודות לכך ניחנת התוצאה במיומנות ובעושר, ובסך הכל מדובר בעבודת ביכורים יוצאת מן הכלל בכל קנה מידה.
זאת, הודות ליכולת של שובל להתמודד עם הנושא בחום המתבקש מיוצר שכתב את הסרט בדם לבו, ועם זאת גם לנווט את העלילה בתחכום מחושב של צופה מן הצד. כך, למשל, הוא מנצל את הבקיאות שלו בז'אנר המותחן כדי להניח על השולחן את הכללים השגורים של הסוגה, ואז לשחק בהם להפתעת הצופה.
בהתאם לזאת, סיפור החטיפה שעומד במרכז העלילה כלל אינו מתפתח כפי שאפשר היה לצפות, מה שעוזר לשמור על מתח וגם מוסיף לסרט רעננות ומקוריות. אלה נוצרות גם מן הדרך בה מתאר שובל את היחסים בין שני האחים, בגילומם של איתן ודוד קוניו חסרי הניסיון, והנערה שחטפו וכלאו במקלט של בניין מגוריהם. מגלמת אותה גיטה אמלי, שחקנית מצוינת שגם ניחנה בנתונים פיזיים מרשימים ביותר ובפוטוגניות רבה.
למרות זאת, גם להט הנעורים לא מוביל לשום מתח אירוטי בין הצדדים. האחים כה עסוקים באהבתם זה לזה ולמשפחתם, וכה טרודים מן הסכנה בה היא נמצאת, שאין להם זמן מיותר להימשך מינית אל היפהפייה שמולם. בעולם שמשרטט שובל, אפילו הזכות הבסיסית הזו ניטלת מן הצעירים של ימינו.
אך אף שבמכוון אין בסרט מתח מיני, בכל זאת זורם בו חשמל רב, ושובל משכיל לתאר את מערכת היחסים המשפחתית בעוצמה רבה. מה שקופץ לעין הם רגעי השיא קורעי הלב, אך מה שחשוב יותר הם כל מה שהוביל אליהם ומלכתחילה יצר אצלנו את ההזדהות עמוקה עם הגיבורים והוריהם. לשם כך, משרטט הבמאי בדיוק רב את ההוויה של הבית הישראלי הממוצע, והכל ב"הנוער" מרגיש אמיתי בסצינת ארוחת השישי, למשל, הצופה חש שהוא יושב לסעוד עם הדמויות ושהן בשר מבשרו. לכן, כאשר האדמה רועדת תחת רגליהן אנו מרגישים שגם המושב שלנו נע.
לאמינות הזו תורמים כמובן עבודות התסריט והבימוי של שובל, אך גם תצוגות המשחק: הן אלה של האחים קוניו, בהופעתם הקולנועית הראשונה, והן אלו של שירילי דשא ומשה אבגי המנוסים הרבה יותר, שמגלמים את ההורים. ליהוקו של זה האחרון נראה על פניו כבחירה שחוקה ואף עצלה, שמזמינה לעג. למעשה, היא מתגלה כהברקה: לדמות האב יש זמן מסך מועט, אך היא בעצם מרכז הכובד של הסרט. לו שחקן מזוהה פחות היה מגלם אותה, אולי היינו עלולים להקל בה ראש בין המערכה הראשונה לשלישית. אך כיוון שמדובר בפנים המוכרות ביותר של הקולנוע הישראלי, הן כמובן נחצבות בלבנו. כל המטען שמביא עמו הכוכב מתווסף לחוזק הדרמטי המובנה של ההתפתחויות, מה שמגדיל עוד יותר את האפקטיביות של הסיומת המוחצת.
אך מעבר לכל זה, מה שבאמת מעניק ל"הנוער" את המחץ שלו הוא הרלוונטיות החברתית. זהו אחד מן הסרטים העלילתיים המקומיים הראשונים המשקפים את ההתעוררות שהחלה לפני שנתיים, והוא עושה כן בארס חסר פשרות. למשל, לא זכורה עוד יצירה קולנועית ישראלית שבה המצב הכלכלי דירדר חייל טירון עד כדי שימוש בנשק למטרות פליליות. מעבר לכך, האמירה של שובל חדה, אמיצה ונוקבת מן ההתחלה ועד הסוף המעגלי, שמעביר מסר הפוך מזה ששמענו בנאום הניצחון של אובמה - מסר ולפיו, הרע מכל עוד לפנינו.
אך אף שיש ב"הנוער" רמות גבוהות של מתח, רגש ועוקץ, ניכר בו גם דופי: שובל מעצב את גיבוריו כצעירים שבילו את מיטב שעותיהם מול המסך הגדול, וכתוצאה מכך, כלשון הביטוי העממי, חיים בסרט. הוא מבקש להראות כיצד הפנטזיה והאמת התערבבו אצלם, עד כדי כך שהם באמת ובתמים מאמינים שהעולם הוא מותחן פעולה ושהם מתנהלים בתוכו. אף שהכוונות של התסריט והבמאי ברורות, לטעמי הוא לא מצליח לממש אותם בצורה מבוססת מספיק, ורובד זה נותר לא מפותח דיו.
מצפים לסרט "הנוער"? ספרו לנו בפייסבוק
אך יש ב"הנוער" די והותר כדי לספק ולתגמל אף אם אינו מצליח לפגוע בכל המטרות שירה בהן. גם כך, מדובר ביריית פתיחה אדירה לקריירה של תום שובל.
רק מתבקש כי דווקא יוצר בשם זה עשה את הסרט - אחרי הכל, כל כולו עוסק בתמימות, ובדרך בה גיבוריו מאבדים אותה עד שלא נותר בהם שמץ של נאיביות או של תום.
גם שובל, כמובן, לא תמים. לכן השכיל להוציא תחת ידיו סרט כה פיקח וערמומי, שמותיר אותנו בחרדה גדולה לגבי עתידם של הגיבורים ובני דורם, ובציפייה גדולה לקראת המשך דרכו של היוצר המתחיל. יש את כל הסיבות להאמין שגם עבודתו הבאה תהיה פצצה קולנועית, רגשית וחברתית, וקשה שלא לפתח ציפיות גדולות לקראתה. אחרי שיורד המסך באולם בו מוקרן "הנוער", אחרי שפקידי האוצר סוגרים את הדלת על גברת כהן, זה כל מה שנשאר.