גיבורת "עכשיו אפשר להתחיל" היא עמליה "מילי" תומר, שחוותה לידה שקטה (לידת עובר מת), בעבר עם בן זוגה רני. הטרגדיה הביאה להידרדרות ביחסיהם עד שהחליטו להיפרד, אלא שהפרידה שלהם שילבה גם מעשה אהבים והביאה מתנה לא צפויה. כעת, עמליה לא צריכה רק להתמודד עם פלונטר רגשי ומחשבות על משמורת משותפת על הילד שבדרך, אלא גם עם השאלה מתי לספר לסביבה, שכוללת אמא יבבנית, חברה טובה שנדפקת אט-אט בגלל טרגדיה משלה ושכנות לסביות שבעצמן מנסות להביא ילד בתוך ים הבעיות שמסביבן. לכל אחת מהן יש סיפור, מורכב לא פחות ולעתים אף יותר מזה של עמליה. אה, כן, יש גם את יפתח, גם הוא גרוש טרי, שחוזר לאחר שנים לחייה של עמליה.
ורד שנבל, עיתונאית ובלוגרית, כתבה במשך שלוש שנים בלוג ב"סלונה" בו תיארה את קורותיה של מילי. את התכנים האלה היא החליטה לאגד, עם שינויים קלים מהמקור, לרומן. "עכשיו אפשר להתחיל" היא קראה לו, מכל כך הרבה סיבות מובנות.
המדגרה שבה צמח הרומן לא מותירה ברירה אלא להתייחס אליו כספר נשים מובהק. ואכן, ניכר שבעוד שנבל משמיעה את הקול הנשי במלוא עוזו, היא קצת מתקשה לפצח את המוח הגברי. רני, יפתח ושאר הדמויות הזכריות הן דו ממדיות. בשל כך, שנבל ממעטת בדיאלוגים פנימיים בינם לבינה כמחברת, מה שאינה חוששת לעשות כשהיא נוברת במוחה של עמליה, אמה יונה, או חברתה אנה. הצלילה למעמקים הופכת את הגיבורות שלה למושלמות, ואין הכוונה לתכונות האופי שלהן. אופי שיכול להיות מעצבן במיוחד.
עמליה ואמה הן שתי נשים נוירוטיות, לכאורה שונות באופיין אך בעצם דומות מאוד ובמהלך הספר מתגלה הסיבה לדמיון הזה. לאנה יש שריטות עמוקות בגלל יחסים דפוקים עם הוריה וההווה גם הוא לא תורם לה רבות. בנות הזוג רמה ושירה מעוררות לא מעט אנטגוניזם בגלל האובססיה שלהן, כל אחת למשהו אחר. שנבל לא מרחמת על אף אחת מהן, ובמיוחד לא על הגיבורה הראשית שלה. כל הגיג של עמליה מקבל ביטוי ומבליט את הדיסוננס בין מחשבות למעשים, כמו בשיחה הזו עם רני: "הוא לא ידע מכלום ועמליה סיפרה לו את כל מה שהיה, והוא לא הפסיק להגיד 'וואו, וואו, וואו'. עמליה ניסתה להתעלם, למרות שזה הרגיז אותה יותר, והוא המשיך ואמר, 'אני לא מאמין, אני לא מאמין', ועמליה הרגישה שהיא יכולה להרוג אותו. היא יצאה מהבית וטרקה את הדלת אבל חזרה והתחילה לצעוק על רני, למרות שבראש היא ידעה שהוא האחרון שאשם".
ניתן להביט על "עכשיו אפשר להתחיל" כעוד ספר ברשימה ארוכה של רומנים ששמים את הילד במרכז זה שנולד מת, זה שנולד חי, זה שעדיין לא נולד או זה שאומץ. ולמרות זאת, נדמה שהפונקציה המרכזית שהוא ממלא היא ערטול אישיותה של עמליה מכל שכבה אפשרית והצגתה במערומיה. זה מה שהופך את הרומן ממבוא לעוס להורות לסיור מודרך בנפש הנשית, במיוחד זו המפוצצת בהורמונים. גם מהסיבות הללו אבל לא רק, קוראים גברים יוכלו למצוא בו עניין רב.
יש ב"עכשיו אפשר להתחיל" לא מעט חסרונות הוא לוקה במחסור בחוש הומור גם בסיטואציות שבהן מתבקש להרפות קצת ונוטה למלודרמטיות, לעתים מוקצנת. עם זאת, זהו רומן קולח שבדרך כלל מוצא את האיזון בין כבדות לשמאלץ, מעלה הרבה נקודות למחשבה ומתאים במיוחד לתקופה הסתווית הזו של השנה.
עכשיו אפשר להתחיל/ ורד שנבל, 366 עמוד, הוצאת כנרת-זמורה ביתן
גברים, האם תתנו צ'אנס לספר נשי? ספרו לנו בפייסבוק