חוגגים 3: ההמלצות התרבותיות של צוות "קפה גיברלטר"

אחד היוצרים המעניינים ביותר בעיני שפועלים כיום מחוץ למרחב הבריטי-אמריקאי הוא "סטרומאה" (פול ואן האבר. שם הבמה הוא היפוך של המילה מאסטרו), שמוכר בעיקר בזכות הלהיט משנת 2009:"Alors on Danse". סטרומאה הוא דוגמא חיה לעוצמת הרגש - ובעיקר העצב - שאפשר להעביר דרך שירי דאנס דיגיטליים. השירים שלו הם המחשה די מושלמת לשורה של בוב מארלי "Forget your sorrow and dance" שהיא אולי החוט המקשר של מוזיקת מהגרים בכל העולם. הלהיט הנוכחי שלו, שמלווה בקליפ מרהיב, נקרא "Papaoutai" - שיר שמספר על שלוש הפעמים הבודדות בהן פגש את אביו הרואנדי. איך אמר לי אחד הרוקדים במסיבה האחרונה, תוך כדי שכולו קורן מאושר כתוצאה מהצלילים, "לא מאמין שאני רוקד כרגע למילים 'אבא איפה אתה'".

(אופיר טובול)

אני ממליצה להקשיב למוראד אבו-אחמד, ראפר פלסטיני מנצרת שהוציא לאחרונה מיקסטייפ שנקרא "לצאת מהגטו" (طالع من جيتو). המיקסטייפ כולו נע בין עיסוק בנושאים פנימיים שהבנתם שמורה לנצרתיים בלבד ובין עיסוק אינטנסיבי באופן שבו פועל הדיכוי הפוליטי על פלסטינים בתוך שטחי ישראל ומחוצה לה כיום. השיר האהוב עלי מתוכו, "אלו הן הבעיות שלי" (هاي مشاكلي), הוא שיר קשה, מלא משחקי מילים, ביקורת וקריאה למאבק.

(הגר שיזף)

גריי פילסטיין הוא דיג'יי ואקטיביסט אמריקאי שמתגורר בברצלונה. לפרויקטים מוזיקליים מהסוג שלו, Filastine, כאלה שאוספים ומערבבים מוזיקאים, שפות וסגנונות, יש נטייה לצאת כמו "We Are the World" במקרה המביך, או עידן רייכל במקרה היותר-מביך: לבנים, מתנשאים, משתמשים ב"אחר" האקזוטי בצורה נצלנית. רק שלפילסטיין יש שתי תכונות שעוזרות לו להתחמק מזה. הראשונה היא טעם מעולה והשנייה, והנדירה יותר, היא שהוא יודע לזוז הצידה ולתת את הבמה לאישיות העגולה והשכבות המרובות של אותם המוזיקאים. בין לבין הוא מצליח לרקוח ביטים ועיבודים דביקים במיוחד, כמו שמדגים השיר המשובח הבא עם הזמרת וה-MC הארגנטינאית מאלנה ד'אלסיו.

(זהר אלמקייס)

מאז שלייבל אמריקאי לקח הקלטות מקסטות של זמר חפלות סורי אלמוני, הדפיס אותן על דיסקים ותקליטים ומכר אותן לסקרני/היפסטרי/תקליטני המערב, עומאר סולימאן הפך לסוג של תופעה חריגה. זמר הדבקה מדמשק הפך לכוכב רוק - הוא הוזמן לעשות רימיקס לביורק, יצא לסיבובי הופעות חובקי עולם וכבש את במת הפסטיבל הענק גלאסוטנברי - הכל תוך כדי שהוא נראה כמו הסיוט של ג'ורג' וו. בוש. עכשיו סוף סוף הוא התיישב להקליט אלבום אולפן מסודר, בפעם הראשונה בחייו, בהפקתו של לא אחר מפור-טט. זאת הטעימה הראשונה מהאלבום שמבטיח להיות טריפ מסחרר של מקלדות, דרבוקות ועומאר סולימאן אחד גדול.

(גל כדן)

Fnaire הוא הרכב היפ הופ מרוקאי מהעיר מרקש, שכבר הספיקה להפוך לבירת היפ-הופ ובית לסצינה גדולה ובועטת של ראפרים ומפיקים. הלהקה הוקמה בשנת 2001 על ידי הראפר/מפיק/אלוף ברייקדנס Mouhssineיחד עם MC Achraf ו-MC Khalifa. השלושה הצליחו ליצור סגנון חדש שלימים יהפוך לסמל ההיכר שלהם - שימוש במוזיקה מרוקאית מסורתית כמו שא'אבי וגנוואה וחריזה בעגה מקומית- מרקשית. הם מצליחים לחבר בין המקומי לאוניברסלי ולהעביר דרך המוזיקה שלהם מסרים פוליטיים וחברתיים עכשוויים, מה שהופך אותם למאוד פופולרים בקרב הצעירים במרוקו וצפון אפריקה בכלל. את המוזיקה שלהם הם כותבים ומפיקים בעצמם והאלבום השלישי והאחרון שלהם Al Basma שיצא בשנה שעברה הוא בעיניי המוצלח והמעניין ביותר עד כה. השיר המצורף הוא שיתוף פעולה עם להקה מקומית וותיקה שנקראת Abidate RMA.

(חן אלמליח)

צהיי יוהנס, אתיופי ממוצא תיגרי יליד 1961, הראה כישרון מיוחד לשירה כבר בילדותו ובגיל 14 החל לשיר באופן מסודר. הוא התפרסם בשנות ה-80 בזכות שירי פופ מרקידים כגון "סב סם" (Sab Sam) ו"יאז יאז" (Yaz Yaz), וגם בשירים בעלי רמיזות פוליטיות שהתייחסו לתקופה הקשה שלפני המהפך השלטוני באתיופיה בשנת 1991. יוהנס היה מזמרי הפופ הראשונים ששילב בשיריו סגנונות מוזיקליים שלקוחים ממגוון העושר התרבותי המוזיקלי שקיים באתיופיה. במשך יותר מ-30 שנים הוא מוציא אלבומים שזוכים לביקורות נלהבות והופכים מהר מאוד ללהיטים בקרב אזרחי אתיופיה במדינה ובמחוצה לה. ליוהנס גם אוהדים רבים בישראל, אליה הגיע להופיע מספר פעמים. השיר המצורף הוא מחווה למוזיקה של אזור ה"וולייטה" (Wolayta) שבמערב אתיופיה, מתוך אלבומו האחרון "סקילין".

(נדב הבר)

סגנון הקומבייה הכפרי המסורתי שהיה נפוץ באמצע המאה שעברה במרבית אמריקה הלטינית חזר לכבוש אותה בעשור האחרון דרך דור חדש של מוזיקאים שדחו אותה כאשר היו ילדים אך מגלים אותה עכשיו מחדש בזכות שילובים מקוריים עם אלקטרוניקה, היפ-הופ ודאב. אחד ההרכבים המעניינים והמצליחים ביותר של הגל הזה הוא ללא ספק Bomba Estereo מקולומביה. מעל המקצבים המקפיצים של הקומבייה הם הוסיפו אלמנטים של אלקטרו-פופ וגיטרות חשמליות, לעתים זה חללי ומהפנט ולעתים שמח ומרקיד. גם אם אתם לא מבינים מילה בספרדית הקצב הטרופי שלהם בטוח ידבר אליכם. הקליפ כאן לקוח מתוך האלבום האחרון והמגה-מצליח שלהם - Elegancia Tropical.

(עידן רינג)

וואג'דה הוא סרט הביכורים של הבמאית הסעודית הייפא אל מנסורי. הסרט מתאר בסגנון נטורליסטי את קורותיה של וואג'דה, ילדה מרדנית בת עשר שמתעקשת על מחשבה עצמאית ומקורית במרחבים נשיים הנתונים למשמעת ודיכוי גברי ודתי מתמשך. וואג'דה לא מוכנה ליישר קן עם הנורמות והדגשים שהחברה הסעודית מכתיבה לנשים. היא נועלת לבית הספר נעלי אולסטאר, שומעת מוזיקת רוק חילונית, מסרבת לעטוף את ראשה ברעלה ומתעמתת תדיר עם מנהלת בית הספר שמנסה להחדיר בתלמידותיה צניעות ותודעה דתית. כי הן, רק עצם היותן נשים, שוות כמכשול בפני יצרי הגבר. העלילה מעמידה במרכזה את ניסיונותיה של וואג'דה לרכוש אופניים ירוקות ויפות ותגובות הקהילה סביב הרצון הלא-צנוע של וואג'דה. הסרט, מעבר להיותו פוליטי ונועז בתוך עולמו הסגור, גם מסגיר בעשייתו את כוחו של המעשה הפוליטי הטמון בעשיית קולנוע. אל מנסורי היא הבמאית הסעודית הראשונה ולדבריה צילומי חוץ רבים נעשו דרך וואן סגור כדי להסתיר את זהות היוצרת. אבל ההישג המשמעותי ביותר של הסרט הוא הדיון הציבורי שהוא הוביל, אשר בסופו שונה החוק בסעודיה והותר לנשים לרכב על אופניים. הסרט צפוי להגיע להקרנות בישראל בקרוב.

(רפאל בלולו)

ב-5 באוקטובר, יום שבת הקרוב, יקיים האתר קפה גיברלטר בשעה 17:00 מסיבת רחוב בלה רמפה בתל אביב לציון שלוש שנות פעילות. לפרטים נוספים - כאן.

מה חשבתם על הבחירות של כותבי קפה גיברלטר? ספרו לנו בפייסבוק