שקע ותקע חובקים בן זכר. רגע, שקע ותקע יצאו מהארון? אפשר לחגוג את השחרור המבורך? מה פתאום. גם בחברת החשמל נוקטים במדיניות הישראלית הפופולרית, אותה מדיניות שמאפיינת את ההתנהלות לגבי הגרעין הישראלי. זוהי מדיניות של שמירת סוד, ובה בעת חשיפה טוטלית; מדיניות לפיה אסור לאף אחד לדעת את מה שהוא באותו זמן נחלת הכלל; זו עמימות, אבל שמשולבת עם עממיות: תכירו את מדיניות העמומיות.
דעה: שקע ותקע, שיקרתם לי בפנים
בישראל אוהבים עמומיות. זה סוד מוחלט, אבל כולם יודעים: שהנשיא אונס עובדות. שהכתב מטריד מינית. שמנהל הקבוצה מריץ בנק לא חוקי. שהשחקן הסתבך בהימורים. שהקריה בתל אביב היא בעצם, שהמתקן ליד גלילות הוא למעשה. כולם יודעים, אבל אף אחד לא אומר. "האויב מאזין!" לוחש הישראלי, ורץ לקרוא את הדיווח האחרון ברוטר, כאילו לאויב אין את האמצעים המסובכים הדרושים להיכנס לאותו אתר בדיוק.
זו שיטה ישראלית קלאסית: לקחנו את העמימות המעודנת, העדינה, המורכבת, מלאת השיק והפאסון ודחפנו אותה בפיתה. הפיתה, אגב, היא תמצית העמומיות: היא כאילו מסתירה את מה שיש בפנים, אבל בעצם הכל נשפך החוצה - מלמטה, מהצדדים, מכל מקום. ואנחנו מנסים לדחוס ולהכניס חזרה ולשמור שלא ייצא, אבל לא, אי אפשר, זה ממשיך לנזול, על הידיים ועל הפנים ועל הבגדים, ואנחנו מנגבים את הידיים כדי שלא נהיה מלוכלכים, מנגבים באחורה של המכנסיים, כי שם אנחנו לא רואים שאנחנו מלוכלכים.
שלא תבינו לא נכון: זה לא שאנחנו צריכים להיות בריטים. כשנמאס לנו מעצמנו ואנחנו רוצים להיות "כמו באירופה", אנחנו ישר חושבים על הבריטים. מאופקים, מנומסים, מעודנים, מדברים באנדרסטייטמנטס. אבל בריטים כבר לא נהיה. הומור יבש זה לא בשבילנו, אנחנו אוהבים את ההומור שלנו עם טחינה. וזה בסדר גמור. אבל זה עדיין לא אומר שאי אפשר להיות אירופאיים. הרי יש עוד מדינות באירופה, והרבה יותר קרובות אלינו באופיין. מדינות הים התיכון, למשל. נגיד, איטליה. הרי הם ממש כמונו אמוציונליים, מדברים עם הידיים, חמים, רעשניים. אנשים של ים, של קצוות, של גאות ושפל, של בריזה נעימה וחום כבד, של מסעדות יוקרה עם שורטס וחול בנעליים. למה שלא נהיה איטלקים? תראו איזה דברים יפים יצאו משם, עם כל המזג-ים-תיכון שלהם. למה אנחנו מתעקשים להיות מה שאנחנו לא?
כשהאיטלקים רוצים להגיד משהו, הם אומרים אותו. חד וחלק. "דוגרי", כמו שאוהב להגיד ראש הממשלה שלנו, שהוא הכי עמומי בעולם, הרי הוא מפרסם לאומה את תפיסת עולמו בעיתון היומי הפרטי שלו אבל לא חתום על שום דבר, כי זה בכלל לא הוא, זה כל מיני אנשים עם שמות אחרים כמו דן ודרור ובועז. אז כשהאיטלקים חושבים משהו, על הומואים למשל, הם אומרים את זה. לא רוצים שהומואים יאכלו את הפסטה שלנו, אומר הבעלים של פסטה "ברילה". שיילכו לאכול אטריות של של אחרים. אנחנו פסטה בשביל המשפחה הקלאסית, אבא, אמא, בן. לא אוהבים הומואים, לא רוצים הומואים. יותר ברור מזה?
ואצלנו מה? אצלנו "שקע ותקע". בובות, שמסתירות מאחוריהן אנשים שמפעילים אותן, שמסתירים מאחוריהם משרד פרסום, שמסתיר את חברת החשמל. ומה עושים השקע והתקע? מסתירים זוגיות. הומוסקסואלית. לכאורה, על פי מקורות זרים. עמומיות במיטבה. כולם יודעים אבל אף אחד לא אומר. שנים זה רק נרמז, וזה כל כך משעשע, הסוד הגלוי הזה, הם הרי גרים ביחד, ואפילו קוראים להם "שקע" ו"תקע", כלומר זה גם די ברור מי האקטיבי ומי הפסיבי חיחיחי, ואיזה מגניב שאת החברה הכי גדולה וממלכתית שלנו בעצם מפרסמים זוג הומואים, ואיזה כיף שגם לנו יש אריק ובנץ משלנו, ורגע, לאלה שלנו עכשיו יש גם בן, אנחנו אפילו עוד יותר מתקדמים וליברלים, אז אפשר כבר להגיד שהם הומואים, נכון?
לא. מצטערים, עמומיות. ובכן, נמאס. זה היה נחמד כל עוד זה לא היה מכוון, כל עוד זו הייתה רק פרשנות חתרנית ומרעננת למשהו שכנראה לא באמת קרה בכוונה. אבל זה עבר, נגמר. וברגע שמשרד הפרסום עצמו כבר משתמש בזה, מאמץ את ההייפ, אז סבבה, כל הכבוד על האומץ, אבל די עם העמומיות. אפשר כבר להגיד את המילים המפורשות, אפשר כבר להיות ישירים ובוגרים עם כל העניין. או זה, או להכחיש הכל, לחשוף את האמא, זוגתו המאושרת של שקע, ולגלות שהם בעצם באמת רק שותפים לדירה שניצלו את המתח המיני המרומז בשביל הקמפיינים והפרסום, מין ביז'ו ויניב כאלה, סלבי-עבר שזו האופציה היחידה שלהם להישאר בתודעה, ושיגמרו כבר עם השמועות המטופשות האלה.
אבל לא, כאן עמומיות. ומה אכפת לחברת החשמל ולמשרד הפרסום שלה שכל עוד מדיניות העמומיות נמשכת, שקע ותקע משמרים ומנציחים מצב בו בהומואיות יש משהו מוזר, מצחיק, מסתורי, שצריך להסתיר ולא לדבר עליו, כי זה קצת מביש להגיד את זה, וגם אם מביאים ילד לעולם. הילד הזה הוא של שקע, אומרים לנו בחברת החשמל, ותקע הוא החבר הטוב, הם מוסיפים בקריצה. ואיך הקריצה הזו מתפרשת אצל בניהם ובנותיהם של זוגות להטב"קים? למי אכפת.
אז אנחנו אומרים: די עם המשחקים. הגיע הזמן ששקע ותקע ידליקו את האור בחדר המיטות, כי כמו שזה עכשיו, עדיפה כבר הדרך של האיטלקים החשוכים. אם כבר דעות קדומות, עדיף לראות אותן בבירור, בלי משחקים.
ועוד טיפ קטן לחברת החשמל: בכלל, כדאי שתיזהרו עם כל הסאבטקסטים והמשמעויות הנסתרות שקוראות לפרשנות, בהתחשב בכך שהפרזנטור שלכם מופעל על ידי בן אדם שמכניס את היד שלו לשקע.
ניר הופמן הוא כותב, קופירייטר ובעל בלוג הספורט "מצד שני"